סימני השאלה חזרו להיכל

אחרי ההפסדים במשחקי טרום העונה דייויד בלאט דיבר על חיזוק, דרישה שהוחרשה איפשהו על-ידי ההנהלה. אז הגיעה קאחה לבוראל והמחישה בדיוק על מה מדבר בלאט. כל כך טוב המחישה, שבתוך רבע אחד בלבד ראו כולם את מה שמאמן מכבי לא היה יכול להגיד גם בעוד ארבעים ראיונות.

במשחק בוויטוריה הציגה מכבי את הרבע הגרוע ביותר שלה בעונות האחרונות, סטטיסטית לפחות, כשסיימה אותו עם נקודת מדד אחת בלבד. לכל הקבוצה יחד (!). כדי להבין את המשמעות, נסו לדמיין שבמקום שחקנים היו שמים חמישה קונוסים. מספיק שפעם אחת בעשר הדקות שחקן ספרדי נתקע באחד הקונוסים ומאבד כדור, וכבר לחמישיית הקונוסים יש יותר נקודות מדד מלכל תשעת השחקנים של מכבי ששיחקו באותו רבע.

עם כל הכבוד ל"ניצחון" בגארבג'-טיים, הרבע הראשון בוויטוריה שם על השולחן שני סימני שאלה מאוד גדולים: האם לקבוצה הזו יש אופי (שאלה שרק הזמן ייתן עליה תשובה)? ויותר חשוב - יש לקבוצה הזאת מנהיג?

***

כדי להנהיג קבוצת כדורסל צריך שילוב של תכונות אופי, כישרון ויכולות, כשהחשובה בהן היא היכולת להוביל כדור ולייצר מצבים לשחקן או לחבריו. נדירים השחקנים שמסוגלים להוביל קבוצה מהקו הקדמי (ואז בדרך כלל קוראים להם הווארד, שאקיל או טים דאנקן), וגם אז הם יצטרכו גארד דומיננטי שינהל את המשחק. זו הסיבה שרוב הקבוצות מונהגות על-ידי גארדים או סמול-פורוורדים לכל היותר, אבל כאלו שמסוגלים להוריד כדור לרצפה.

ומה יש במכבי? לפארגו יש את היכולות המקצועיות, אבל מנטלית לשחקן צעיר בעונתו הראשונה ביורוליג יהיה קשה לעבור מעמדת הנוסע לעמדת הטייס; פרקינס מוכן אולי לתפקיד מבחינה מנטלית, אבל יכולות ניהול והבנת המשחק שלו לוקות בחסר. לבורשטיין ושארפ יש המון חוכמת משחק ואופי, אבל הם הפכו לשחקנים שוליים, ללא רגליים לשמור או לעבור שחקן בסוף הרבע האחרון, ולאור מעמדם בלתי אפשרי להנהיג קבוצה מהספסל.

 ג'רמי פארגו, מכבי ת

מי שסביר להניח שלא יילחם על העמדה הוא מיסטר אידסון. במחזור שעבר השיג אידסון הכי הרבה נקודות מדד ביורוליג (30). רק מה, את סל השדה הראשון שלו הוא קלע בדקה ה-28, כשהספרדים בטיים-אאוט כבר סידרו את התור למקלחות. כך שכמו שזה נראה כרגע, יש סיכוי יותר מסביר שהמנהיג של מכבי, זה שיקבע לאן תגיע הקבוצה ביורוליג, עוד לא לובש את המדים הצהובים.

מוקדם לנתח ולבקר אחרי משחק אחד, אבל אין ספק שמי שבנה את הסגל (באמת מי?) צריך לנוע בכיסא באי נוחות. נכון שמצד אחד דווקא מי שהיה סימן השאלה הגדול ביותר מפזר סימני קריאה, לא רק ביכולת אלא בעיקר בגישה (שימו לב מי במכבי נמצא הכי הרבה על הרצפה? רמז: לא הייתם רוצים להיות בסביבה כשהוא נופל). אבל מסביב לצדיק סופו, סימני השאלה מאיימים להחריב את סדום: ג'ף פוט עם שתי רגליים בחוץ; הנדריקס נראה אובד עצות כשהוא מנסה לראות את לוח הסל שמסתירים לו הענקים בקבוצה היריבה; אידסון כהרגלו הוא מלך הגארבג'-טיים; פארגו נלחם בחבלי הקליטה של היורוליג; ופרקינס עושה קצת מהכל, אבל רק קצת לא מספיק. משהו באנסמבל הזרים הזה לא מסתדר, לא מתחבר, לא מסתנכרן.

***

אבל זה לא רק הזרים. אם מדברים על הסגל אי אפשר בלי מילה על אלישי כדיר. כדיר כבר שבועיים בערך לא משחק כדורסל מקצועני, רק מתאמן. לא ה-20 הפרש על אשקלון או לחילופין ה-20 ו-30 הפרש בוויטוריה היו חזקים מספיק בשביל לגרום לו לשפשף קצת את הנעליים. הדיבורים בתחילת העונה על כך שבונים עליו נאלמו ונעלמו. נשארנו רק עם אותה הבטחה של דייויד פדרמן שהוא ידאג לילד. אז אנא ממך, דאג לו.

 דייויד בלאט מאמן מכבי ת

יהיה מעניין לראות את הדינמיקה הערב (ה') על הספסל בנוקיה: אם הפסד בוויטוריה עוד נשמע הגיוני (לא בתוצאה ובדרך שמכבי שיחקה), אז מול ז'לגיריס אין יותר מדי אפשרויות. מכבי צריכה לנצח. הבעיה שגם מחר תעמוד מול מכבי קבוצה שרחוקה מלהיות פראיירית.

חמישה שחקנים של הליטאים מילאו תפקיד מרכזי לפני חודש וחצי בזכייה של הנבחרת הלאומית במדליית הארד באליפות העולם, שלושה מהם היו שחקני חמישייה באותה אליפות מוצלחת. ההפסד היחיד היה בחצי הגמר לארה"ב.