אנטי זה לא תמיד תרופה

בשבוע הבא ייערכו בחירות לקונגרס האמריקני. כן, אני יודעת, זה נורא משעמם. כאילו - למי אכפת? אין לנו מספיק צרות משלנו? האברכים נגד החילונים, הימנים נגד השמאלנים, המיעוטים נגד הרוב, והתקשורת נגד כל מה שזז. גם כך קשה לנו לעשות סדר בבלגן שלנו, אז מה זה משנה, בחירות המיד-טרם האמריקניות האלה?

ובכל זאת, מעניין להתבונן בזה. כרגע, נראה שהדמוקרטים בבוץ רציני. שהרפובליקנים עשויים להשתלט על יותר מדי כיסאות ולהשיג הרבה יותר כוח ממה שיש להם כרגע. ולמה זה קורה? הרי אין פה משהו שאפשר לומר עליו שהוא אישי. כלומר, אין פה משהו אישי בעד מועמד כזה או אחר.

אבל מצד שני, דווקא כן עומד מאחורי זה משהו אישי. אם מהפך לטובת הרפובליקנים הוא אכן מה שיתרחש, זה יקרה בגלל שארה"ב תחווה בחירות אישיות של "אנטי". של גל אנטי-אובמה. הוא אכזב, הוא מעצבן, הכלכלה עדיין במצב לא טוב, נתוני האבטלה מגעילים, והציבור האמריקני לא מת על זה. הוא ציפה שבשלב הזה כבר יהיה לו שוב נוח, כמו שהיה לפני המשבר. שופינג, זה מה שהוא רוצה.

בקיצור, כמו שזה נראה עכשיו, אמריקה עומדת לאכול אותה. למה? כי אין דבר גרוע יותר מלהצביע נגד, במקום בעד. כשמצביעים בקטע של "אנטי", כי כועסים, ורוצים לעשות דווקא, בדרך-כלל לא יוצא מזה כלום. רק מוציאים קיטור. הבעיה היא, שאחר-כך נשארים תקועים עם התוצאות.

ומה יהיו התוצאות? הרי הבעיות האמיתיות של ארצות-הברית לא ייפתרו אם ישבו יותר רפובליקנים בקונגרס ובסנאט. הבעיות האמיתיות ימשיכו להעיק, ואובמה עדיין יצטרך למצוא את הדרך לפתור אותן, רק שיהיה לו קשה יותר לעשות את זה. הוא יהיה מנכ"ל של מדינה שקשה יותר לנהל אותה. שדברים נתקעים בה יותר.

אנחנו, הישראלים, מכירים היטב את הצבעת ה"אנטי". יש לנו ניסיון מר של שנים איתה, כי היא מה שהכריע את הכף כמעט בכל מערכות הבחירות האחרונות - החל בראש הממשלה הנבחר וכלה בכל מיני מפלגות אזוטריות שזוכות ל-15 דקות של תהילה ולא ממש יודעות מה לעשות איתה.

ואם כבר בעצמנו אנחנו עוסקים, אז קשה להימנע מלשאול - איך כל זה ישפיע עלינו. הרי בסופו של דבר, זה מה שאכפת לנו ממנו באמת. עד היום נראה שאובמה לא היה חביב ומבין כלפינו בסוגיית הקונפליקט מול הפלסטינים. מצד שני, במשך השנים שבהן הרפובליקנים היו סופר-נחמדים ומבינים, לא ממש היו לזה תוצאות. זה לא הביא אותנו לשום מקום.

ועוד משהו: אין ספק שאובמה מבין היטב את הסכנות במזרח התיכון. הוא שם את איראן על הכוונת, וזה ללא ספק אינטרס גדול מאוד שלנו שהיא תמשיך להיות שם. כך שאם נדמה לנו שרוב רפובליקני בבתי הקונגרס יעשה לנו טוב, זו כנראה מסקנה שגויה.

רוב הסיכויים שהדבר היחיד שזה ייתן לממשל שלנו, זה אפשרות למתוח זמן ולשחק משחקי "תנו לי איכשהו לשמור על הקואליציה הזאת דבוקה ביחד". זה יהיה אולי נעים יותר לנתניהו, אבל כבר הבנו שזה לא בהכרח אומר שגם עם ישראל ייהנה מזה.

זה לא חדש שמערכות של בחירות מוכרעות כמעט על כל דבר חוץ מעל מצע פוליטי, או איזשהו היגיון מדיני. בסופו של דבר, הן מוכרעות על-ידי רגשות. אפשר אולי לומר שגל ה"אנטי" שחווה אובמה עכשיו הוא סוג של תמונת ראי לגל החיובי שלפני שנתיים העניק לו את השלטון, וזיכה אותו בתואר הנשיא השחור הראשון בבית הלבן. אבל הגל שנשא אותו על כפיים לפני שנתיים, לא היה גל של אנטי-רפובליקנים כמו שהוא היה גל חיובי של תקווה. של רגש אמריקני שגרס שהנה, מצאנו את האיש שיביא לנו את השינוי המיוחל. למרות הכול זאת היתה הצבעה של "בעד", ולא של "נגד".

האם לאובמה באמת מגיע עכשיו עונש? האם הוא באמת לא סיפק את הסחורה? אלה דברים שממש אי אפשר לומר עליו. אובמה נכנס לדייסה רצינית שלוקח לא מעט זמן ולא מעט נחישות כדי לצאת ממנה. הוא נמצא רק בתחילת הדרך, ואם עכשיו האמריקנים יילכו על "הצבעת-אנטי", הם רק יתקעו לו מקלות בגלגלים.

במי זה יפגע? זה יפגע בו, מן הסתם, אבל זה יפגע גם בהם. ואם ארה"ב תהיה קשה יותר לניהול, עם כל האתגרים הבינלאומיים שהיא ניצבת בפניהם, יש להניח שזה יפגע גם בנו, הישראלים. כן, גם אם בדרך נקבל המון חיוכים וליטופים רפובליקניים.

אז האם האמריקנים יתעשתו עד יום שלישי בשבוע הבא ויצביעו בעד משהו, ולא סתם נגד? בואו נקווה שכן. יש להם 5 ימים להירגע ולהתאפס. וב-5 ימים, כידוע, הכול יכול לקרות.