"זהבית היא מנהלת מסוג אחר לגמרי", אומר לנו אדם שעובד לצידה בשנים האחרונות ועיניו מצועפות בהתרגשות ובהערצה. "היא חושבת 5 צעדים קדימה, היא תמיד לפני כולם".
במקרה של עסקת פסגות נראה כי זהבית כהן לא חשבה 5 צעדים קדימה, אפילו לא שניים, אבל כשנתקלה במכשול - מצאה את הדרך לעקוף אותו.
כהן לא ציפתה כי חקירת רשות ניירות ערך תהווה מכשול כה גדול להשלמת העסקה. אף שהחקירה הייתה ידועה, נזכרה אייפקס רק בשבועות האחרונים לפני הסגירה להציב את ביטול האישום הפלילי כתנאי הכרחי. כשביורק נעמדו על שתי הרגליים וסירבו - הגיע הפיצוץ.
שתי בעיות הפריעו להשלמת עסקת פסגות: זמן וחוסר אמון. זמן - כי דרוש זמן רב לסגור מול הפרקליטות הסדר טיעון כדי לחלץ את בית ההשקעות מכתב אישום פלילי נגדו. כל המרכיבים אמנם ידועים ומוסכמים, אבל תהליך קבלת ההחלטות בפרקליטות איטי מאוד. ג'רמי בלנק לא היה מוכן לתת את הזמן, וכך נאלצה אייפקס לסגת מהעסקה.
המרכיב השני הוא חוסר אמון. בלנק וכהן אינם מאוהבים זה בזה. שניהם הם תוצר של התרבות העסקית האמריקנית שבה הכול עסקים ושום דבר לא אישי, אבל בסוף הכול אישי, ובין שניהם פעורה תהום של חשדנות שמונעת מהם להגיע להבנות פשוטות ומתבקשות.
לאחר שכהן הבינה את הבעיה היא התחילה במשא-ומתן נפרד עם הפרקליטות. ממילא, ליורק אין חלופה אחרת למכירת פסגות, ולהערכת כהן אם יושג הסכם והיא תחזור ליורק עם רצון להשלים את העסקה - הפיתוי לאקזיט יהיה גדול מדי, ובלנק יעשה את העסקה, גם אם בחריקת שיניים ובמחילה על כבודו.
עניין אחר, תמוה כשלעצמו - איך קורה שהפרקליטות מנהלת משא-ומתן לגבי הסדר טיעון עם אייפקס בנוגע לפסגות, אף שאייפקס כלל אינה הבעלים של פסגות? לפרקליטות יש חוקים משלה, וככה זה נראה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
