עם כל הכבוד לקללות במגרשי כדורגל

כל מי ששמע את אלי גוטמן מצטרף לאוהדי הפועל ת"א בשירת "כל העולם כולו", יודע שרפרטואר השירים של אוהדי הדאבליסטית כולל גם כמה טקסטים שחנה בבלי כנראה לא היתה חותמת עליהם. הפועל בוודאי איננה הקבוצה היחידה שנימוסים והליכות אינם אחד המוטיבים הבולטים בשירים של אוהדיה. פזמון אחד שכזה שלפו אוהדי הפועל במהלך משחק שהתקיים בבלומפילד לפני שנתיים, בספטמבר 2008.

אחד מראשי האוהדים ביציע, שטיפס על הגדר שממנה הושלכו גם חפצים לעבר המגרש וניצח על הקהל בשירה, התבקש על ידי שוטר לרדת למטה. האוהד סירב, וקרא לעבר השוטר "השוטרים זונות, אתם סתם עושים בלגן". קהל אוהדי הפועל חש לעזרתו ופצח בשירת "אני רוצה לדחוף שוטר לפסי הרכבת". כמה דקות אחר כך החליט השוטר לעכב את האוהד, ובהמשך הוגש נגדו כתב אישום בעבירות של העלבת עובד ציבור והתנהגות פרועה במקום ציבורי.

לפני שלושה שבועות זיכתה שופטת בית משפט השלום בת"א, הדסה נאור, את האוהד מכל אשמה. השופטת נאור פסקה כי הן דבריו של האוהד בדבר היותם של השוטרים זונות, והן השיר ששרו האוהדים, אינם בגדר העלבת עובד ציבור. זאת, לאור הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, לעשות שימוש בעבירה זו רק כאשר היא מכוונת לעובד ציבור ספציפי, ולא לקבוצה של עובדי ציבור. במילים אחרות - אם האוהד היה מכנה את השוטר המסוים שמולו בהגדרה זו, אפשר שהיה מדובר בהעלבה. אבל כשמדובר בכלל ציבור השוטרים, הדבקת העבירה הפלילית הזו לאוהד היא מלאכותית.

ומה לגבי ניסיון לאכוף את מדיניות היד הקשה במגרשי כדורגל באמצעות סעיף של "הפרת הסדר הציבורי"? גם כאן זה לא פשוט כל כך. השופטת מיכל אגמון-גונן כתבה, בהקשר למקרה אחר באצטדיון כדורגל, כי "יש לזכור שמדובר במשחק כדורגל. קללה הנאמרת, בנסיבות של משחק כדורגל, מבלי שנלוות אליה ההתפרעות או התנהגות אלימה, לא יכולה להיחשב כהפרת הסדר הציבורי".

נאור מייעצת למשטרה, שבמקרים שבהם אוהד מסרב להישמע להוראת שוטר לרדת מהגדר, ניתן לעשות שימוש בעבירות כגון הפרעה לשוטר במילוי תפקידו או התנהגות במקום ציבורי באופן העלול להפר את השלום, שבהן לא הואשם האוהד במקרה זה.

בתי המשפט אינם ממהרים, איפוא, ללכת בעקבות מדיניות האכיפה של המשטרה והפרקליטות, לאכיפת "יד קשה" נגד התפרעות של אוהדים ביציעי המגרשים. השאלה היא כמובן מהי התפרעות, ומתי סערת יצרים מובנת ומקובלת של קהל אוהדים חוצה את הגבול הפלילי.

***

לא תמיד זה היה כך. רק לפני שנה הורשע אוהד בעבירת איומים והעלבת עובד ציבור, לאחר שנקלע לעימות עם שוטר ליד הקופות באצטדיון ר"ג, במשחק גמר הגביע. האוהד טיפס על הגדר שליד הקופות בניסיון לעקוף את התור, וכשהשוטר הורה לו לרדת מהגדר, הוא אמר: "מי אתה בכלל, סע, סע, מה אתה רוצה", ובהמשך גם "אני אביא אנשים שיזיינו לך את הצורה, אני מאשקלון", ולאחר שנעצר - "אני אראה לכם מה זה, יא זבלים".

השופט אביחי דורון זיכה את האוהד מאשמת תקיפת שוטר, אך הרשיע אותו באיומים ובהעלבת עובד ציבור. הוא קבע כי בביטוי "אני אזיין אותך" "מקופלת הבטחה לגרימת נזק ממשי, פיזי או אחר, הזורע מורא וחשש בלב האדם הסביר". ההרשעה בעבירת ההעלבה ניתנה אף שהביטוי "זבלים" נאמר ביחס לקבוצת שוטרים ולא אל שוטר אחד מסוים.

***

לפחות המקרה הראשון שהובא כאן, לא יוכל להתקיים יותר אם המשטרה עצמה איננה מפגינה נוכחות ביציעי המגרשים. החלפת השוטרים העונה בסדרנים ומאבטחים מטעם הקבוצות איננה רק גורמת לכך שכוח האדם שאמור להתמודד עם תופעות של התפרעות הוא פחות מיומן, אלא גם שיש בידיו הרבה פחות סמכויות, שלא לדבר על מרכיב ההרתעה. לסדרנים ניתנת אמנם סמכות "עיכוב", אבל ניסיון לעשות בה שימוש יהיה שקול לבדיחה. המסקנה היא שהחל מהעונה הנוכחית, אין כל אכיפה במובן הפלילי בתוך אצטדיוני הכדורגל.

לא בטוח שזה דבר רע. עם כל הכבוד לצורך לשמור על החוק בכל פינה במרחב, הכלי הפלילי איננו הכלי הנכון להסדיר באמצעותו את התנהגות הקהל. קשה לראות את אותם שוטרים סמויים בודדים שיימצאו בתוך תחומי המגרש, "מבזבזים" את כוחם וזמנם במבצעי מעצר יזומים שנועדו לתפוס מתפרעים, מעליבים או אוהדים הקוראים קריאות גזעניות.

בידי ההתאחדות לכדורגל מצוי הכלי המשמעתי, שנראה כמתאים יותר לטפל בסוגיות בתחום האפור של יחסי אוהדים-סדרנים-שוטרים-שופט-קבוצות, בתוך האדרנלין הגבוה של משחק כדורגל.