הסטודנטים הם מריונטות עלובות

א. השבוע צחקתי, מה זה צחקתי, את הבטן החזקתי, דמעות ירדו לי. כל-כך הרבה דברים משעשעים קרו השבוע.

הראשון היה כשקראתי בעיתונים את סיפור תפיסתה הנועז, שלא לומר הרואי, של וירג'יניה, העובדת של אהוד ברק ושל אשתו נילי פריאל.

"וירג'יניה אמרה לפקח: 'כל הכבוד שמצאתם אותי'", קראה הכותרת ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet. כבר קורע, לא? אני בטוח, ממש כמוכם, שזה בדיוק מה שהיא אמרה, "כל הכבוד". למעשה, מקורותיי, ששהו במקום, מוסרים לי כי וירג'יניה אף הוסיפה: "אין כמו יחידת עוז! אתם חבר'ה על הכיף-כיפאק!".

בהמשך הידיעה מסופר כי העובדת לא הופתעה וכי בעת המעצר היא היתה עם בעלה ועם בנה הקטן. בעלה, נכתב, פנה לאחד הפקחים וביקש: "תשמור עליה". הפקח השיב לו ש"הכול יהיה בסדר", והבעל "עזב את המקום, לא לפני שלחץ את ידו של הפקח".

למעשה, מקורותיי מוסרים לי כי מה שקרה זה שהבעל והפקחים התנשקו והתחבקו ארוכות, ושהבעל סירב להיפרד מהפקחים לפני שייתנו לו את המילה שלהם שיבואו לעשות אצלו שבת בדרום העיר. סיפור לחיצת היד חזר על עצמו גם ב"מעריב".

ב"הארץ" מצוטט פקח כאומר: "עם הגיענו למתקן, נתנו לה אוכל ושתייה. היא שוחחה וצחקה איתנו...". בטח צחקה, מה זה צחקה - התפוצצה מצחוק.

למעשה, מקורותיי טוענים כי העובדת כל-כך צחקה עד שהפקחים היו צריכים להקרין בפניה פעמיים את רשימת שינדלר ו-3 פעמים את הקלטת של גלעד שליט. רק אז נרגע במעט צחוקה המתגלגל, והיא שוחררה בתנאים מגבילים.

אחרי הכול, איך היינו נראים אילו וירג'יניה זו היתה יוצאת עם חיוך על הפנים? אסון הסברתי של ממש.

ומה ב"ישראל היום"? "בשעה טובה הצליחה יחידת עוז לאתר את וירג'יניה...". בשעה טובה, ממש ככה. העיתון של אדלסון כמעט שהפך את וירג'יניה למאטה הארי. היא עברה "כמה דירות מסתור... מה שהקשה על מציאתה". כן, דירות מסתור, ברור. מעניין אם גם את דירות המסתור האלה היא ניקתה.

אני בטוח שכל מי שהסתובב פעם אחת בדרום תל-אביב וראה את הפקחים של יחידת עוז בפעולה צחק ממש כמוני וכמו וירג'יניה. כי ככה זה בדרום העיר, אתה מסתובב ברחובות ורואה את מהגרי העבודה מתפקעים מצחוק מבדיחות הפקחים של עוז. הם הרי מצחיקולים שכאלה.

ב. בכלל, זה היה שבוע קורע מצחוק בגזרת מהגרי העבודה. הממשלה ניסתה לדחוף את "חוק הכניסה לישראל", או "חוק העבדות המודרנית" כפי שכינה אותו בג"ץ, לחוק ההסדרים.

על-פי החוק, שר הפנים לא יעניק אשרת שהייה לעובד זר בטרם תעבור תקופת צינון שבמהלכה ישהה מחוץ לישראל.

תקופת צינון לעובדים זרים - כבר בדיחה נהדרת, לא? מדובר בעובדים סיעודיים ובחקלאים, לא ברמטכ"לים או בעובדי ציבור. זה מעבר לציניות.

ושם זה רק מתחיל. לפי הצעת החוק יוגבל המעבר של עובד זר חוקי ממעסיק למעסיק, כלומר יכבול את העובד למעסיק, האזור הגיאוגרפי שבו הוא מועסק יהיה נתון לפיקוח, האפשרות שלו להתפטר מהעבודה תוגבל, כמו גם סוגי העבודה שבהם יהיה רשאי לעסוק.

אתם הייתם מוכנים שיתייחסו אליכם ככה? לא נראה לי. כי ככה לא מתייחסים לבני אדם. "כלימה תכסה את פנינו בראותנו כל אלה", כתב בג"ץ ב-2006, והוסיף: "ההסדר פגע באוטונומיה של העובדים כבני אדם, והלכה למעשה שלל מהם את חירותם... כיצד זה שבעלי סמכות בארצנו כך רואים לנהוג בנשים ובגברים שכל רצונם אינו אלא להביא פת-לחם למשפחתם? כיצד נעלם מעיניהם כי בהסדר שהם קובעים חורצים הם עמוקות בכבודם של העובדים הזרים כבני אנוש?".

איזה שמאלנים פוסט-ציונים עוכרי ישראל בוגדים, שלא לומר בדרנים, הם הבג"ץ האלה, הא? להגדיר את מהגרי העבודה כבני אדם - אני אומר לכם, אין להם אלוהים שם בבג"ץ. מה הצעד הבא, אני שואל אתכם? תיכף הם יגידו לנו שגם ערבים הם בני אדם! ואז אנא אנו באים?

צחוקים איתם, אמרתי לכם.

ג. ואם כבר הזכרנו ערבים, אהלן וסהלן. השבוע אישרה ועדת החוקה של הכנסת - פה-אחד, אלוהים שישמור - לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק המסדירה הפעלת ועדות קבלה ביישובים קהילתיים שבהם מתגוררים עד 500 בתי-אב. או בקיצור, חוק שמתיר הדרה ואפליה של ערבים, שמתיר לאסור עליהם מגורים במשהו כמו 700 יישובים או 81% מהקרקעות בבעלות המדינה (לפי ארגון עדאללה, אבל לך תאמין לערבים).

מספיק לראות את הרכב ועדת הקבלה הבזויה הזאת. 5 חברים: שניים מהיישוב, אחד מהמועצה האזורית, אחד מהתנועה הקהילתית (אלוהים יודע מה זה) ואחד מהסוכנות היהודית או מההסתדרות הציונית.

מאחר שהיום אנחנו עוסקים בבדיחות, מוכרחים לתת קרדיט לבדרן השבוע, ח"כ דוד רותם מישראל ביתנו, איש מלא שנאה ופחד. פלא שהוא התמנה ליו"ר הוועדה? כשחברי הכנסת הערבים התקוממו נגד החוק, אמר: "לדעתי, בכל יישוב יהודי צריך שיהיה ערבי אחד לפחות. מה יקרה אם בשבת המקרר שלי יפסיק לפעול?".

צחקתם?

ד. בחזרה לוועדות הקבלה. אתם הרי אנשים בוגרים, אני לא צריך לעשות איתכם את הניסוי המחשבתי האהוב כל-כך: מה אם במקום אחר על הגלובוס היו מקימים ועדות שאוסרות על קבלת יהודים?

אה, רגע, סליחה, ניסו את זה כבר, לא? איך זה נגמר? תזכירו לי.

דבר אחד כדאי לזכור: הצעת החוק הבזויה הזו לא תפגע רק בערבים, אלא במגוון של אוכלוסיות, כי ככה זה עובד בשיטת הסלמי. היום זה ערבים ומהגרי עבודה, מחר זה - מי יודע? חרדים? נכים? חד-מיניים? חד-הוריים? מזרחיים? זקנים? אנשים שאוהבים מוזיקה קלאסית?

ומחרתיים? מחרתיים זה אתם ואני. מישהו הרי צריך לדאוג למקרר של דוד רותם. אפילו שאם לשפוט לפי עומק הגותו ותפיסת עולמו, סביר להניח שהוא פשוט שכח לחבר את המקרר לחשמל.

ה. ואם כבר הזכרנו בית-כנסת - סחתין על הקישורים, דרור - הרי זה זמן מצוין לעבור לעוד אוכלוסייה מודרת וקשת-יום: אחינו החרדים. אלה ספגו ביקורת קשה על חוק האברכים: תוספת עלובה של 1,000 שקל לאברך שאין לו פרנסה ואוטו ויש לו 3 ילדים ומעלה.

על מי הבדיחה הפעם? על כולם. על החרדים, שנבחריהם ומנהיגיהם הרוחניים דואגים לשמר אותם במצב תמידי של חולשה ושל עוני, והם לא פוצים פה. על הציבור הישראלי, שבלע את הספין הקבוע והשקרי על הגזל החרדי. והכי הרבה על הסטודנטים שלנו, שיצאו להפגין נגד החוק.

קולכם לא נשמע בשום עניין חשוב: לא נגד הגזענות והאפליה, לא נגד ההתעללות במהגרי העבודה, לא נגד שכר הבכירים או טייקוני הנפט והגז, לא נגד מערכת הביטחון - שהיא הגוזלת העיקרית של התקציבים במדינה (לא כולל מתנחלים). שתקתם כמו שפמנונים. אבל ברגע שאמרו לכם חרדים - קפצתם להפגין. מריונטות עלובות.

אז נכון, יש בזה משהו מרגיז, בייחוד כשזה בא עם התבלין של מיסוי על מלגות, אבל באמת, עשו לי ולעצמכם טובה. לא שמענו אתכם במאבק על תמלוגי הגז והנפט. אפילו מועצת יש"ע הצטרפה השבוע - ברוכים הבאים, אחים יקרים, רוצים חיבוק? - לקריאה להעלאת התמלוגים; אבל מכיוונכם - שקט. דממה.

אפנה לסטודנטים לכלכלה שביניכם: אתם מפגינים נגד 120 מיליון שקל שנותנת המדינה לאוכלוסייה ענייה ואומללה, אבל סותמים את הפה אל מול מאות מיליארדים של שקלים שיזרמו לכיסיהם הפרטיים של כמה בעלי הון חזקים במקום לקופת המדינה, ובעקיפין גם אליכם. אתם לא רואים את העיוות?

אז בחייאת רבאק, אם זו הרגישות החברתית שלכם, אולי באמת עדיף שתחזרו לשבת בשקט בקפיטריות.

ו. אז כן, שבוע מצחיק, קורע מצחוק, מפיל, מטלטל ממש. והכול על חשבון החלשים. כי זו המדינה שאנחנו חיים בה נכון להיום: גזענית, מתעללת, מדירה, מפלה. בדיוק המדינה שעליה חלמו אנשים מסוגו של דוד רותם.

השאלה היחידה שנותרה היא על איזו מין מדינה אתם חולמים.

 דרור פויר

הרהור

אתם מפגינים נגד 120 מיליון שנותנת המדינה לאוכלוסייה אומללה, אבל שותקים מול מיליארדים שיזרמו לכמה בעלי הון.