כמה שווה כל הגז הזה?

תמלוגי הגז, מסי הגז, בכמה, בעד, נגד - זה הסיפור הכלכלי הגדול של השבוע-שבועיים הבאים. ועדת ששינסקי אמורה לפרסם את המלצות הביניים שלה עד 15 בנובמבר, ואפשר לסמוך על מכונת ההדלפות של משרד האוצר שהיא תמשיך לפזר רמזים על המסקנות המתגבשות של הוועדה כבר בימים הקרובים.

האם מדובר במסקנות המתגבשות זה עתה בסיעור מוחות בין ששינסקי ליתר חברי הוועדה? לא בדיוק. אפשר לסמוך על שר האוצר יובל שטייניץ שהן גובשו כבר ברגע לידתה של הוועדה. בוועדות מהסוג הזה הממצאים אינם צריכים או חייבים להיות הגיוניים; ההמלצות יהיו כל מה שהשופט ירצה שיהיו.

השופט (שטייניץ) החליט לקנות את עולמו במלחמתו כביכול נגד חברות הגז ובעד העם, תוך שימוש בסיסמה נפלאה וקליטה ("צריך לשתף את העם באוצרות הטבע של המדינה"), שהופכת אוטומטית את מפיציה לרובין-הודים ומשרתי ציבור נאמנים ולוחמניים. לכן הוועדה תממש את חזונו של שטייניץ ותחליט להעלות התמלוגים, בין אם באופן ישיר ובין אם בצורה עקיפה (מסים).

לשטייניץ ולמדינת ישראל יש כמובן את הזכות לשנות מדיניות תמלוגים או מסים בכל עת שיחפצו, השאלה היא רק אם הדבר נעשה בצורה הוגנת, לאחר שהובאו בחשבון הסיכונים שנטלו על עצמם היזמים, היקפי הפרויקטים, צורת מימונם ומידת התעסוקה שהם מייצרים.

הציבור לא ייהנה מהתמלוגים

לפי ההתבטאויות של שטייניץ וששינסקי, נראה שתפיסתם היא שכל הגורמים הללו זניחים: סיכונים, מימון, תעסוקה ופרויקטים בהיקף ענק אינם צריכים להסיח את הדעת מהמטרה העליונה - גזיזת מחלפותיהן של חברות גז לטובת העם, העברת עושר רב מידי יחידים לידי הרבים - עוד סיסמה מטופשת מבית היוצר התעמולתי של האוצר.

הרי ברור שגם אם יצליחו להוציא עוד כמה מאות מיליוני שקלים מדי שנה מחברות הגז, ה"רבים" לא ייהנו מכך, הפערים החברתיים לא יצטמצמו, ורק כמה יחידי סגולה, פוליטיקאים, יוכלו להשתמש בכספים הללו לסגירת דילים מפוקפקים.

ועדת ששינסקי תחטא לעבודתה אם לא תגיש דו"ח עסקי מפורט לציבור, שאפשר יהיה להבין ממנו מהו הרווח שנותר בידי היזמים אחרי תמלוגים ומסים, כמה אפשר עוד לסחוט את הלימון תוך שמשאירים רווח סביר ליזמים ומהם הסיכונים העתידיים של פרויקט לווייתן, שאמור להפוך למאגר הגז הענק שנמצא בישראל מאז ומעולם.

שוויין של עתודות הגז, כמובן, אינו רלוונטי לדיון; מה שרלוונטי לחברי הוועדה הוא עלות ההפקה של המאגרים. אף שהעסק נראה מורכב, הוא די פשוט: תגלית גז או נפט משמעותית היא בעצם פרויקט תשתית ופרויקט פיננסי משולב.

מצד אחד, עד לרגע ההפקה (מדובר בכמה שנים) ועד לרגע שהיזם רואה את השקל הראשון ממכירות, התגלית שואבת הון אדיר, כלומר הלוואות מהבנקים או מהגופים המוסדיים, כדי לפתח את התשתית הלוגיסטית. כל סטייה לכאן או לכאן היא כמובן קריטית לרווחיות ומעידה על היעילות של היזמים בפיתוח השדה.

מצד אחר, ישנו עניין המכירות של הסחורות, נפט או גז, שמחירן תלוי בשווקים. במקרה של הגז, להבדיל מנפט, החוזים הם לטווח ארוך והמחירים הם בדרך כלל אזוריים (בישראל המחיר הוא 4-5 דולר ליחידת גז). בתווך נכנסים התמלוגים והמסים - התמלוגים על המכירות והמסים על הרווח.

בסך הכול, לפחות על סמך תקדימי העבר (התגלית בים תטיס) עמדו הכנסות המדינה ממסים ישירים ועקיפים על כ-50% מההכנסות - סכום לא מבוטל.

התוכנית העסקית של היזמים בנויה על ניתוח המתבסס על היוון ההכנסות העתידיות (ערך נוכחי של תזרימים שיתקבלו ממכירת הגז בעוד עשרות שנים, תחת הנחות שונות כמו ריביות, מחירי הגז וקצב הצריכה של המאגרים), ולכן כל שינוי במדיניות מסים או תמלוגים הוא מהותי.

העולם לא מחכה ללווייתן

בישראל מדובר בשלוש תגליות, שתיים מהן מוכחות (Proved Reserve) - ים תטיס ותמר - והשלישית, לווייתן, היא שדה שיש 50% פוטנציאל שיתגלה בו גז. בים תטיס היקף המאגר עומד על 30 BCM (מיליארד מ"ק גז טבעי), בתמר מדובר על 245 BCM, ואילו בלווייתן מדובר על פוטנציאל של כ-453 BCM.

המאגר בים תטיס כבר נוצל ברובו. המאגר בתמר יתחיל להזרים גם הוא כנראה ב-2012, ואילו המאגר בלווייתן, אם אכן יהיה, יתחיל להפיק גז רק בעוד כמה שנים (ההערכות מדברות על שבע שנים).

הביקושים בישראל נעים עתה בין 5 ל-6 BCM וצפויים להגיע לכ-15-16 BCM בשנת 2030. כלומר, גילוי המאגר בתמר פתר את צורכי האנרגיה של מדינת ישראל בגז טבעי ל-20-25 השנים הבאות. משמעות הדבר היא שלווייתן אמור להיות מאגר שיהיה מיועד כולו לייצוא, וזה משנה את תמונת העלויות מקצה לקצה.

על אילו מספרים מדובר? בתמר יעלה פיתוח המאגר 3-3.5 מיליארד דולר. המימון לא תפור עד הסוף, בין היתר כיוון שוועדת ששינסקי מתכוונת לטפל במאגרים קיימים ולא רק עתידיים. בלווייתן, הסכומים יקפצו להיקפים אחרים לגמרי: 6 עד 18 מיליארד דולר, תלוי בהיקף המאגר ובצורת הייצוא של הגז.

זה אמור להפוך לפרויקט התשתית הגדול ביותר בישראל - פרויקט שגדול לא רק על קבוצת דלק אלא גם על חברת נובל האמריקנית, הרוח החיה מאחורי הקידוחים בישראל, וידרוש נוכחות של שחקן חזק יותר. בעוד בישראל מתווכחים על תמלוגים, כמה אחוזים לפה או לשם, הדבר החשוב ביותר בלווייתן הוא לדאוג לפרויקט עצמו, כי בלי מכירות ובלי ייצוא, לא יהיו שום תמלוגים ושום מסים, גבוהים או נמוכים ככל שיהיו, וכמובן גם לא תוספת של מקומות עבודה.

דלק, נובל ומדינת ישראל ייכנסו אז למגרש אחר לגמרי: אפשר לייצא גז בצינורות, אפשר לייצאו בטכנולוגיית דחייה כלשהי (כמו LNG, גז טבעי נוזלי), אבל בשביל זה צריך להקים מתקנים ולחתום על חוזים, דברים זרים לשטייניץ, ששינסקי וחבריהם. אולי כדאי שהם יתחילו להפנים: העולם לא מחכה לגז הישראלי מלווייתן בקוצר רוח, לאיראן אין בעיות של מימון פרויקטים של גז מול חופי לבנון, ולגז טבעי נוזלי (בניגוד לגז הרגיל) יש מחירי שוק, שלמרבה הצער רק נפלו בזמן האחרון.

והסיבה לנפילה במחירי הגז הטבעי הנוזלי: גז צפחה (shale gas), המופק מסלעים. בארה"ב הצליחו בשנים האחרונות להפיק גז בהיקפים מסחריים באמצעות שיטות מתקדמות ובכך להיפטר מהצורך לייבא גז, דבר שגרר באופן טבעי ירידה במחירי הגז הטבעי הנוזלי.

חטא ההיבריס של שטייניץ

אנחנו מסופקים אם שטייניץ וששינסקי מבינים את ההשלכות של הפרויקטים הענקיים, מעבר להעלאת תמלוגים או מסים. למעשה, אחרי שקראנו את הראיון האחרון של שטייניץ ב"גלובס", אנחנו בטוחים שלא. בראיון לקח לעצמו שר האוצר את הקרדיט על הצלת המשק מהמשבר הפיננסי העולמי.

"אני באתי לכאן עם אג'נדה ברורה איך מטפלים במשבר", אמר שטייניץ, "באתי ומיד הנחתי מדיניות כלכלית לא קונבנציונלית, נועזת וברורה". שטייניץ נדבק לא רק בחטא ההיבריס, אלא גם בחטא האי-דיוק. מי שהנהיגו מדיניות נועזת וברורה היו ג'ורג' בוש, בן ברננקי ובהמשך ברק אובמה, שהחליטו להציל את המגזר הפיננסי האמריקני ואיתו את כל העולם, בין היתר את ישראל.

העובדות ההיסטורית הללו לא יפריעו, כמובן, לשטייניץ להופיע אחרי פרסום מסקנות ששינסקי ולומר שהמדיניות "הנועזת, הברורה והלא קונבנציונלית" שלו הצילה את מאגרי הגז של ישראל מידם של יצחק תשובה וצ'אק דוידסון (מנכ"ל נובל). כל קשר בין האמירות הללו למציאות מנותק ומקרי בהחלט.

eli@globes.co.il