לא נעים להודות, אפילו די מביך, ובכל זה נאמר זאת: טמבלים ונאיביים שכמונו, איך אפשרנו למשרד האוצר לשטות בנו לאורך החודשים האחרונים.
איך נסחפנו באמונה עמוקה, תמימה, נטולת כל ספק, אחרי ההבטחות של שר האוצר יובל שטייניץ ושל הממונה על שוק ההון והביטוח, עודד שריג, לטפל בבעיית דמי הניהול.
ביולי הבטיח האוצר להציג את התוכנית לטיפול בדמי הניהול המנופחים או-טו-טו, כבר ב"ימים הקרובים". בין לבין, הדליף האוצר מספר צעדים שהוא מגבש כדי לרסן את דמי הניהול, צעדים זהים להצעות ש"גלובס" הניח לפתחו של משרד האוצר.
"הימים הקרובים" חלפו להם, יולי יצא, אוגוסט נכנס, ועודד שריג יצא לחופשת קיץ בדרום אמריקה. באוצר הבטיחו: אל דאגה, שריג יחזור מחופשתו, הקצוות ייסגרו, הדיונים ימוצו, והתוכנית תוצג במסיבת עיתונאים.
גם אוגוסט יצא והגענו אל סף תקופת החגים, עיתוי מצוין להשתמש בתירוץ "אחרי החגים" לדחייה נוספת. וכשמועקת "אחרי החגים" הגיעה, ואפילו "אחרי של אחרי החגים" כבר מאחורינו ויציאתה של שנת 2010 לפנסיה כבר לפנינו - ותוכנית לטיפול בדמי הניהול אין - הבנו כמה אנחנו טמבלים.
ואז התברר ששריג שמח שהחגים והסערות הציבוריות האחרות הורידו מגבו את הלחץ הציבורי לפעול בעניין דמי הניהול. בכלל, שריג ממשיך את קו המחשבה של קודמיו באוצר: אין בעיה קריטית בדמי הניהול, זה לא נושא שדחוף לטפל בו - אולי משום שהאוצר הוא זה שיצר את הבעיה באמצעות ועדת בכר והוא זה שמתקשה להודות בטעותו ולטפל בתחלואיה של הוועדה.
מעקב אחר הרוצחים
לכבודו של שריג וכדי לערער את תחושתו שהלחץ הציבורי דעך, "גלובס" מחדש היום את המעקב אחרי הטיפול בבעיה ומזכיר לשריג ולשטייניץ את הברור מאליו: בידיכם מופקדות הסמכות והאחריות לטיפול בבעיה, לטיפול ברוצחים השקטים של הפנסיה של מאות אלפי חוסכים.
בידיכם מופקדות הסמכות והאחריות לטיפול בשוד הפנסיה הגדול, השוד שמשפיע באופן דרמטי על מרכיב החיסכון בכל משק בית ולמעשה הרכיב הכי חשוב בהכנסה הפנויה של כל אחד ואחד לקראת היציאה לפנסיה.
בידיכם מופקדות הסמכות והאחריות לטיפול כולל בבעיה, החל בביטוחי המנהלים ועד קופות הגמל. בידיכם מופקדות הסמכות והאחריות למספרים הקטנים, למושגים שוברי השיניים (צבירה, פרמיה וכד') שלכאורה נראים לא משמעותיים, אבל כל שבריר אחוז עלול להצטבר לנזק של עשרות ומאות אלפי שקלים עם היציאה לפנסיה.
לשריג ולשטייניץ יש גם כל הסיבות המוצדקות כדי להפעיל את סמכותם ולטפל מיידית בריסון דמי הניהול. אולי אנחנו כבר נתפסים כמשעממים, אבל החלטנו לחזור על חלק מהסיבות שמחייבות את שריג ואת שטייניץ לפעול.
שריג ספג לאחרונה את המחמאה הכי בעייתית שיכול לקבל ממונה על שוק ההון והביטוח. מנהל אחת מחברות הביטוח אמר עליו שהוא ממונה בעל "חוכמת חיים". זו דרך אחרת לומר ששריג עושה עבודה נפלאה עבור חברות הביטוח אבל מעניק שירות רע מאוד לצרכנים.
אחת התוצאות של ועדת בכר היתה למעשה השתת מס על החוסכים, מס שמגיע עד מיליארד שקל בשנה. ברוח הימים האלה אפשר לנסח זאת כך: ועדת בכר העלתה את תמלוגי הניהול מהציבור בשיעור של עד 100% עד רמה של 1.6%-2% (במיוחד ללקוחות הלא מאוגדים). המשמעות: 16%-30% ואף יותר מהתשואה "נאכלת" על-ידי תמלוגי הניהול. קרוב לשליש מהתשואה הממוצעת השנתית של החוסכים הקטנים פשוט נשאבת מהם לבלי שוב.
המחלבה של שוק ההון
"גלובס" חישב היום ומצא כמה עולה לחוסכים גרירת הרגליים של שריג ושטייניץ. ובכן, ירידה ממוצעת של 0.2% בדמי הניהול שווה לנו 2 מיליון שקל ביום. כן, ביום. זה המחיר הגבוה של חוסר המעש.
העלאת דמי הניהול האחרונה בחלק מהקופות של פסגות, כפי שנחשפה ב"גלובס", רק ממחישה את הצורך בפעולה דחופה.
הדרך של זהבית כהן, הבוסית החדשה של פסגות, להשיג תשואה ולהשביח את העסק עוברת בעיקר דרך הגדלת ההכנסות, והגדלת ההכנסות עוברת דרך עליית תמלוגי הניהול, כפי שאכן קרה כבר בימים הראשונים להעברת השליטה, כפי שנחשף ב"גלובס".
בפסגות, בניגוד לתנובה, אין אמנם תיק נדל"ן חבוי שנרכש בזיל הזול, אבל גם בשוק ההון, בדומה לשוק החלב, אפשר להעלות דמי ניהול באותיות קטנטנות במכתב לחוסכים, באותו אופן שאפשר להעלות מחירים של מוצרי חלב בלתי מפוקחים בלי להניד עפעף ובהחלטה מיידית.
כי את זהבית כהן מעניין רק דבר אחד ויחיד: התשואה של אייפקס על ההשקעה בפסגות, תשואה שתבוא על חשבון התשואה לחוסכים.
בשקט בשקט
מרכיב נוסף בתמלוגי הניהול אינו שקוף וגלוי לחוסכים, בחסות שריג ושטייניץ: מדובר ב"Expense Ratio", ביטוי הכולל את כל עלויות ניהול הכסף, שלא כלולות בדמי הניהול ה"סטנדרטיים".
מדובר בשירותי ברוקראז'(מכירה וקנייה של ניירות ערך), שירותי קסטודיאן (דמי משמורת), חיתום, תשלום למתווכים כמו השקעות בפרייבט אקוויטי או אגדי קרנות - כל הפירות והירקות הללו נגבים מהלקוח, על חשבונו, יורדים היישר מהתשואה, בשקט בשקט, ובלי שהחוסך כלל מודע להם. זה יכול להגיע עד 0.5%.
שריג, אם כן, צריך רק לבחור: להמשיך לקבל מחמאות על "חוכמת החיים" שלו מחברות הביטוח ומהגופים המוסדיים או להתחיל לקבל מחמאות ממי שהוא באמת צריך לשרת: מאות אלפי החוסכים העשוקים, בין היתר בגלל ש"חוכמת החיים" של שריג הסתדרה עד עתה מצוין עם האינטרסים של חברות הביטוח.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
