מנצ'סטר בוערת. פעם ראשונה העונה

בשבת שיחקה מנצ'סטר יונייטד נגד וולבס באולד טראפורד. חובבי הכדורגל התרכזו בוודאי במשחק החלש על כר הדשא וקיבלו על כך פיצוי בדמות שער ניצחון דרמטי של ג'י סונג פארק בשניות הסיום. אבל מי שוויתר על הפרשנות המרתקת של צ'רלטון והאזין לקהל המקומי, יכול היה להבין שהראש של האוהדים נמצא כבר במקום אחר. ב"סיטי אוף מנצ'סטר", לפני הדרבי הראשון של העונה בין הסיטי ליונייטד.

ברפרטואר כיכבו השירים על קרלוס טבז (בתרגום חופשי ומעט מצונזר) "מי זה הדפוק מארגנטינה? קוראים לו קרלוס טבז, אין לו מוח - ומעכשיו לא יהיו לו גם תארים". או הלהיט של יציעי אולד טראפורד לפיו "ב-76', זה נכון, זכתה בתואר הקבוצה הכחולה, מאז חלפו הרבה שנים ואנחנו שרים את השיר שהם שונאים: שלושים וארבע שנים - לכו ו..." (תדמיינו לבד את ההמשך). לא בכדי אני נדרש כאן לדקויות של שירי האוהדים: מכל סאגת הגלייזרים, הרכש העלוב, השביתה של רוני, והיכולת הדלה על הדשא, נדמה שבמנצ'סטר יונייטד הרוויחו משהו חשוב לא פחות: הם הרוויחו בחזרה את נשמת המועדון, זו שנדמה היה כי אבדה לעד בתוך כל תקתוקי המצלמות של תיירי הכדורגל מטוקיו וסן פרנסיסקו.

זה החל עם הצעיפים הירוקים-צהובים (ולידיעת הפרשן ניר לוין: לא מדובר בהומאז' לקבוצה של אמצע שנות התשעים עם גיגס ובקהאם, כמו שגרס המאור הגדול במהלך אחד השידורים האחרונים), עם המחאה נגד הגלייזרים, וקיבל רוח גבית מהמשבר הכלכלי שהחזיר את מחירי הכרטיסים ברחוב לשפיות יחסית, ואפשר גם לקהל עממי יותר לשוב ליציעים.

אבל את העבודה הטובה ביותר למען אוהדי יונייטד, עשתה היריבה העירונית מנצ'סטר סיטי, שעם תקציב רכש בלתי נדלה הפכה משק החבטות של השדים האדומים ליריבה ראויה בצמרת הפרימיירליג. אין כמו יריבות עירונית כדי להחזיר לקהל את הצבע ללחיים: זה נכון גם בגלאזגו ותל אביב, אבל מפתיע להיווכח בכך גם כשמדובר במועדון שלכאורה היה אמור לחפש את היריבות שלו בלונדון, מילאנו או מינכן. פתאום מתקבלת כל ידיעה ביציעי אולד טראפורד, על שער לחובת הסיטי בשאגות (לפי המנגינה של "צוללת צהובה"): "סיטי צוללת עם מיליארדים בבנק".

 אוהדי מנצ'סטר יונייטד, פרמיירליג / צילום: רויטרס

אם בעבר טען הקפטן המיתולוגי רוי קין, כנגד יושבי היציע שיש ביניהם יותר מדי מנשנשי שרימפס קוקטייל (וכיוון לתאי הצפייה הפרטיים שמציעים לאורחיהם ארוחה בת חמש מנות), הרי שעתה התפריט כולל בעיקר בירות ושירי נאצה לסיטי, רחוק מאוד מהחוליגניזם של פעם, אבל כבר הרבה יותר קולני ממה שהורגלנו אליו בעשור שהחל אחרי עונת ה"טראבל" ויסתיים בעוד חודש וחצי.

***

אני לא מתיימר להציג ולו לדקה חזות אובייקטיבית בהתמודדות הזאת, אבל גם לו הייתי נדרש לאובייקטיביות מוחלטת, הסיפור של מנצ'סטר סיטי הוא פחות מעניין. לא בגלל שהם אינם קבוצה בעלת פוטנציאל, אלא כי את הסיפור שלהם, בווריאציות שונות, כבר שמענו: בעלים עשיר שמחליט לרכוש כל מה שזז בדרך אל התואר הנכסף. ראינו את זה בצ'לסי, ראינו את זה בבית"ר י-ם ואנחנו רואים את זה בסיטי.

הנבונים שבין אוהדי היונייטד יודעים שזה רק עניין של זמן עד שבסיטי אוף מנצ'סטר, שהחליף את מיין רואד המיתולוגי, יחגגו גם תארים. הם רק מקווים שזה יקרה אחרי שלשייח'ים מנסיכויות המפרץ יימאס מהמאמן, רוברטו מאנצ'יני. ההערכה במנצ'סטר היא שאם מאנצ'יני לא יביא תואר משמעותי השנה, הוא יודח בסופה. למאמן החדש יידרש זמן התאקלמות - ובינתיים אפשר שתאזל סבלנותם של הספונסרים שילכו לחפש ריגוש במקום אחר.

גם האוהדים של הסיטי עוד לא ממש יודעים איך לאכול את הסגל הנוצץ: בתוך מנצ'סטר עצמה, בדומה למועדונים אחרים שמושכים קהל מהפריפריה, כמו יובנטוס בטורינו או באיירן במינכן, יש כמעט שוויון מספרי בין אוהדי הסיטי ליונייטד. ובכל זאת, בעוד שכל אדם שלישי ברחוב לובש חולצה של היונייטד - נדיר לראות את אוהדי הסיטי לובשים בגאון את חולצתם.

לסיטי אולי יש כרגע יותר כסף לבזבז על כוכבים, אבל בכל הקשור ליכולת למכור חולצות, יש לה עוד הרבה מה ללמוד מיריבתה העירונית: החולצות של יונייטד נמכרות בכל חנות ספורט בעיר שמכבדת את עצמה. את החולצות של הסיטי אפשר להשיג בעיקר בחנות הנאה מאוד, אך הקטנה (בגודל של לא יותר מאגף במגה-סטור של מנצ'סטר יונייטד) בתוך קניון "ארנדייל" שנמצא על המדרחוב שיורד מגני פיקדילי במרכז מנצ'סטר (ובחנות החדשה בסיטי אוף מנצ'סטר).

***

מבחינה מקצועית, מנצ'סטר יונייטד של העונה היא חתיכת אניגמה: מצד אחד, כשרואים אותה מכריעה את משחק ליגת האלופות בבורסאספור, בתוך עשר דקות משערים של אנטי-כוכבים כמו פלצ'ר, אוברטן ובבה, מתחשק לחוקק חוק שיחייב כל מועדון כדורגל בעולם להציב בשעריו פסל קטן של אלכס פרגוסון. מצד שני, כמו שאומר לי ר', החבר המנקוני שלי: "זה רק מגביר את התסכול! אם אנחנו מסוגלים להישאר קרוב לצמרת עם סגל ברמה של בלקבורן, תאר לך מה היינו עושים עם עוד 2-3 שחקנים טובים".

 אלכס פרגוסון, מנצ'סטר יונייטד, פרמיירליג / צילום: רויטרס

העונה כולה לא תוכרע בסיטי אוף מנצ'סטר. אבל ניצחון של התכולים, שמראים עד עכשיו ניצוצות כדורגל אבל גם חוסר יציבות, יגרום להם להתחיל ולהאמין בעצמם וישתלם להם בהמשך הדרך כשיגיעו לקרבות ראש בראש עם צ'לסי וארסנל (שההפסדים שלהן ביום ראשון הוכיחו שבאנגליה הכל עדיין פתוח).

ניצחון של מנצ'סטר יונייטד יבהיר שאפילו בכדורגל החומרני של המילניום השלישי, יש דברים שקשה מאוד לרכוש בכסף. למשל, מאמן כמו סר אלכס פרגוסון, שממשיך להוציא כל כך הרבה יכולת מכל כך הרבה אנטי-כוכבים אפורים.