עליית מחירים ללא גבולות

מחיר הזהב קבע שלשום (שוב) שיא חדש כשהגיע ל-1,414 דולר לאונקיה. מכיוון שהזהב אינו נכס שנושא ריבית ורווחים, ולא מחלק דיבידנד, קשה להעריך את השווי האמיתי הכלכלי שלו, וכך הבמה פנויה לספקולנטים שיכולים להסביר בכל מצב שוק למה מחירו צריך להמשיך ולעלות.

כך, למשל, תוכנית ההקלה הכמותית השנייה עליה הכריז נשיא הפד, בן ברננקי, בשבוע שעבר, הציתה מחדש את "מלחמת המטבעות". מדינות רבות התבטאו נגד התוכנית בטענה שהיא מנסה לייצר צמיחה מקומית על ידי החלשת הדולר.

השילוב של אינפלציה מתחזקת ודולר שהולך ונחלש שולח את המשקיעים לחפש הגנה ריאלית לכספם. הזהב הוא "מטבע קשה" שלא ניתן להדפיס ללא הגבלה, ולכן הוא מספק כביכול הגנה ריאלית.

הספקולנטים יאמרו כי הזהב הוא הגנה מפני אינפלציה וייבחנו את מחירו במונחי אירו (שווה ערך להיחלשות הדולר), ובמונחי דולר מחירו ימשיך לעלות.

אבל גם אם משבר החוב האירופאי יחזור ויביא להתחזקות הדולר, זו עדיין תהיה סיבה להתייקרות הזהב. במציאות כזו, המאופיינת בסטיות תקן גבוהות ובפאניקה, יגידו הסוחרים בזהב שהוא צריך לעלות כי מדד הפחד עולה.

העיקרון הזה, של תרחיש לכל סיבה, היה קיים כבר בעבר, אך למרות זאת לא שבר הזהב שיאים על בסיס יומי. לכל בועה צריך סיבה וזרז, וכיום לא ניתן להתעלם מהשפעת הכסף הזול ששופך ברננקי לשווקים, על מחירי הנכסים המסוכנים.

הריבית הדולרית האפסית וההבטחה שהיא תישאר כך לאורך זמן, הופכת כל משקיע לספקולנט, ומשקיעים רבים פונים לשווקים המאופיינים במינוף גבוה ובמסחר דרך חוזים.

אבל לעליית הזהב יש סיבה נוספת: בשנים האחרונות צצו עשרות תעודות סל המשקיעות בו. חלקן מתחייבות לכך שהן גם מחזיקות בו פיזית. GLD, תעודת הסל הגדולה ביותר על הזהב הנסחרת בבורסת ניויורק, הגיעה לשווי של כ-59 מיליארד דולר. שווי כזה מהווה שני שלישים משווי התעודה הגדולה ביותר על מדד ה-S&P 500 !

ובעוד שאפשר לבחון את תמחורם של נכסים פיננסים כמניות ואג"ח, סחורות אין דרך לתמחר. ואם אין דרך תמחור, הרי שאין תקרה ותמיד אפשר למצוא סיבה לכך שהמחיר יכול להמשיך לעלות. צריך רק לזכור שכל בועה סופה להתפוצץ.

הכותב הוא ראש צוות מאקרו במנורה מבטחים פיננסים