בריאות כלכלית לא מנצחת משחקים

"משהו ממש לא בסדר עם הכלכלה של הכדורגל האנגלי" (על החתום: נשיא פיפ"א, ספ בלאטר); "הליברליות המוגזמת של הפרמיירליג בכל הקשור להתנהלות הכלכלית שלה היא שגויה" (נשיא אופ"א, מישל פלאטיני).

קל להבין מאיזה מקום הגיעו בשנה האחרונה הביקורות הקשות של שני האנשים החזקים בכדורגל העולמי על הפרמיירליג. בדו"ח פיננסי מקיף של אופ"א בעונת 2007/08, שבדק את הנתונים הכלכליים של כל 732 המועדונים האירופיים הרשומים בארגון, נמצא כי חובותיה של הליגה האנגלית מגיעים ל-4 מיליארד אירו, שמהווים 56% מכלל החובות של הכדורגל האירופי. בבדיקה האחרונה של פירמת רואי החשבון דלויט, התגלה שמועדוני הפרמיירליג בזבזו ב-2008/09 כ-67% מההכנסות שלהם על משכורות שחקנים, יותר מכל ליגת כדורגל אחרת בעולם.

על רקע הבזבזנות הזאת של הפרמיירליג, נוטים לשבח באירופה את הבונדסליגה והניהול הבריא שלה. בגרמניה יש תקנות שאוסרות על הקבוצות לסיים עונה עם גירעון. בגרמניה יש את "חוק ה-50 1", שמחייב כי לפחות 51% מהשליטה על הקבוצות תהיה בידי האוהדים, ולא בידי בעלי הון (שהפכו בכדורגל האירופי לביטוי נרדף ל"בעלי קפריזות"). בגרמניה יש את ממוצע הקהל הגבוה ביותר באירופה, ומחירי הכרטיסים ברצפה.

הכל טוב ויפה - אבל האם זו אכן הדרך הכי טובה להביא הישגיות לליגת כדורגל? לא.

***

1. משחקים עם המספרים.

כשנכנסים לעומק מתברר שההכרח לסיים עונה עם מאזן חיובי בספרי החשבונות לא באמת עומד במבחן המציאות. יש לא מעט דוגמאות מההיסטוריה הקרובה של הבונדסליגה לקבוצות שלא עומדות בחוקים האלו, והליגה "מעבירה" להן את זה בשקט. בורוסיה דורטמונד רשמה באמצע העשור שנתיים רצופות של הפסדים. בעיתונות הגרמנית טוענים כבר שנים שקבוצה בכירה כמו שאלקה 04 מפברקת בצורה יצירתית את הדו"חות שלה. בבונדסליגה מעדיפים להעלים עין. כשסיפור דומה קרה עם איינטרכט פרנקפורט, קבוצה קטנה יותר, הבונדסליגה דווקא החליטה לחקור. פרנקפורט לקחה את העניין לבית המשפט, שקבע כי הליגה לא יכולה לערער על התוצאות הפיננסיות שמציג מועדון. כך שלא הכל ורוד בממלכת ה"בריאות הכלכלית" הגרמנית.

2. אין כניסה לאוליגרכים.

יש הרבה רומנטיקה מאחורי "חוק ה-50+1", אבל באופן מעשי הוא מונע הזרמה של כסף גדול באמת לבונדסליגה. השריר הכלכלי של אוהדים כמעט תמיד יהיה קטן יותר מהשריר של האוליגרכים והשייח'ים מהפרמיירליג. העניין הזה בא לידי ביטוי בחוסר יכולת להתחרות ברמה הגבוהה של הכדורגל האירופי. אף קבוצה גרמנית לא זכתה בצ'מפיונס ליג מאז באיירן מינכן עשתה זאת ב-2001. ובאיירן, שגם הגיעה אשתקד לגמר, היא דוגמה יחידה לקבוצה גדולה באמת שיכולה לתת פייט לקבוצות מאנגליה, ספרד ואיטליה. בכל זאת, מדובר על המועדון הרביעי הכי מכניס באירופה לפי דו"ח ה"מאני ליג" האחרון של דלויט. אבל באנגליה יש 4-5 קבוצות עם יכולות כלכליות דומות, בספרד 2, באיטליה 2-3. באיירן היא דוגמה יוצאת מהכלל שממש לא מעידה על הכלל בגרמניה.

 באיירן מינכן, בונדסליגה / צילום: רויטרס

יש בבונדסליגה אנשים שכבר הבינו את הבעיה הזאת. "חייבים לבצע שינויים בחוק ה-50+1, או לבטל אותו לגמרי", טוען מרטין קינד, נשיא האנובר. "המשמעות שלו היא עקירת היכולות של קבוצות רבות בבונדסליגה להתמודד כמו שצריך ברמה המקומית או היבשתית. לקבוצות מהחלק התחתון של הליגה אף פעם לא תהיה יכולת להרים את עצמן משם אם הן ימשיכו להיות תלויות בכיס של האוהדים שלהן".

צריך לציין שבהצבעה האחרונה שנערכה בנושא החוק בקרב 36 המועדונים בשתי הליגות הבכירות, האנובר היתה היחידה שהתנגדה לו. כלומר: הקבוצות הגרמניות מעדיפות להנציח את הבינוניות הכלכלית שלהן.

3. כדורגל בזול, לא תבואו?

כ-42.5 אלף צופים בממוצע הגיעו למגרשים בגרמניה בשנה שעברה - ליגת הכדורגל שמושכת הכי הרבה קהל בעולם. אבל העניין הזה נובע בעיקר ממחירי כרטיסים מצחיקים בהשוואה לליגות הגדולות האחרות באירופה - מחיר כרטיס ממוצע של דורטמונד, שמובילה את הטבלה כרגע, הוא 15 אירו. זה פחות ממה שגובים אצלנו על כרטיס (80 שקל אצל רוב קבוצות ליגת העל). בפרמיירליג המחיר הממוצע לכרטיס הוא כפול מהבונדסליגה, ועדיין התפוסה במגרשים באנגליה עומדת על קצת יותר מ-90%. בדיוק כמו בגרמניה.

"תארו לכם מה היה קורה אם מחירי הכרטיסים בגרמניה היו דומים לאלו שבפרמיירליג", כותב כלכלן הספורט פרופסור סטפן סיזמנסקי ב"איבנינג סטנדרד". "האצטדיונים שם היו חצי ריקים". עכשיו נסו לתאר סיטואציה הפוכה - שבה היו נחתכים מחירי הכרטיסים בפרמיירליג בחצי. בכמה זמן היתה מתארכת רשימת ההמתנה לרכישת מנוי למשחקיה של ארסנל, למשל, שנכון להיום עומדת על 3 שנים?

  ליברפול מול צ'לסי, פרמיירליג / צילום: רויטרס

***

אם כך, המשוואה די פשוטה: השקעה גדולה (אבל לא מספיק גדולה) מובילה לכדורגל טוב (אבל לא מספיק טוב), שמוביל למוצר שפשוט שווה פחות כסף. זכויות השידור של הליגה הגרמנית שוות כ-412 מיליון אירו בעונה. זה פחות כסף ממה שמקבלות הקבוצות בחוזה הקולקטיבי באנגליה, איטליה, ואפילו בליגה הצרפתית הנוצצת הרבה פחות.

ואם לוקחים את הדו"ח האחרון של דלויט, השורה התחתונה שלו היא כזאת: בעוד שהכנסות הבונדסליגה הגיעו ל-1.3 מיליארד ליש"ט בעונת 2008/09, ההכנסות של הפרמיירליג הסתכמו ב-2 מיליארד ליש"ט.

העניין הזה חשוב מאד אם מסתכלים קדימה אל עבר חוקי הפייננשל פייר-פליי שייכנסו לתוקף בעשור הנוכחי. אולי האנס, נשיא באיירן מינכן, דווקא טוען ש"הפרמיירליג תהיה המפסידה הגדולה מכולן כשהתקנות האלו יחלו לעבוד". אבל הוא טועה: גם אחרי שיצטרכו לעמוד בחוק הברייק-איבן, הפרמיירליג, עם חוזי השידורים הענקיים שלה, הכוח הגלובאלי שלה שעוזר בגיוס ספונסרים, והקהל שמוכן לשלם הרבה כסף על רכישת כרטיסים ומרצ'נדייז - תמשיך להיות הליגה הכי מכניסה בעולם.

וגם אחרי שקבוצות כמו צ'לסי ומנצ'סטר סיטי ימציאו את עצמן מחדש כדי לעמוד בתקנות הפייר-פליי (והן יעשו את זה כי לא תהיה להן ברירה), עדיין תהיה להן יכולת לייצר הכנסות גדולות יותר. ההכנסות האלו יאפשרו לקבוצות הפרמיירליג להמשיך להחזיק בשריר הכלכלי הכי גדול, ולהמשיך להביא לאנגליה את השחקנים הכי טובים. שחקנים שמנצחים משחקים.

אז איזה מודל טוב יותר לכדורגל? בהנחה שהמטרה בכדורגל, בפעם האחרונה שעדכנו אותנו, היא לנצח - אז התשובה די ברורה.