מאג"חים: מודל מימון המצברים של בטר פלייס נחשף

סריקה מהירה של הערכים "ישראל" ו"איכות הסביבה" בחדשות גוגל, עשויה לתת את הרושם, שישראל היא גן עדן ירקרק וידידותי לסביבה. עשרות כתבות, בחמש שפות לפחות, מציגות את ישראל בתור "שדה ניסויים עולמי" לרכב חשמלי, ובתור מדינה שסוללת בפני העולם את הדרך לפיתוח ויישום טכנולוגיות ידידותיות לסביבה. גם "עמדתה האמיצה של ממשלת ישראל בסוגיית הרכב החשמלי ואיכות הסביבה בכלל", מוזכרת לא אחת.

לחלק נכבד מהתדמית התקשורתית הירוקה שלנו בעולם אחראי פרויקט הרכב החשמלי "בטר פלייס", שבשנה וחצי האחרונות הזמין אל מרכז המבקרים שלו בגלילות מאות עיתונאים, עורכים ובלוגרים מאירופה, מצפון ומדרום אמריקה, מאסיה ומאיפה לא.

האינדוקטרינציה המרוכזת שמפעיל מערך יחסי הציבור של החברה על אורחיו נושאת פירות, אבל לחיפאי ממוצע, כמו כותב שורות אלה, שהתרגל זה מכבר לנשום אבק בריח ובטעם של נפט, ושמנקה יום-יום מהשמשות ברכבו תרכובות כימיות, שאסורות לשימוש לפי האמנה למניעת פיתוח נשק השמדה המוני, קל לאמץ גישה צינית. לפי הסטנדרטים המערביים, הרקורד הסביבתי של ישראל לא היה מזהיר עד היום וקרוב לוודאי שללא התערבות אגרסיבית מבחוץ, גם בשנים הבאות הוא לא יעמוד בראש סדר העדיפויות של הממשלה.

למרבה המזל, מדינות העולם מאמצות כיום גישה סביבתית גלובלית בנוסח "הלכלוך של השכן מזיק גם לנו". התוצאה היא שישראל מחויבת היום להפגין אחריות בנושא לא רק כלפי אזרחיה היגעים והאדישים, אלא כלפי העולם, ולהציג התקדמות מעשית בשטח.

ה-OECD ינקה

רמז אחד לבאות סיפקה בחודש שעבר משלחת בכירה מארגון ה-OECD, שביקרה בארץ במשך 11 ימים כחלק מההכנות לקראת פרסום דו"ח "סקירת הביצועים הסביבתיים של ישראל". הדו"ח הזה אמור להעניק לישראל "ציונים" בשורה ארוכה של נושאים סביבתיים, ביניהם גם תחבורה, ולכלול בתוכו המלצות ספציפיות ויעדים לשיפור, עם לוח זמנים וכמויות.

מדובר ביעדים מוגדרים היטב מהסוג שממנו חושש כל מנגנון ממשלתי ביורוקרטי. לישראל יש הרבה מה להפסיד מדו"ח סביבתי שחור משחור. לכן, אין זה מפתיע שהמשלחת זכתה לטיפול אישי-לוחץ, שכלל סיורים בשלל "פרויקטים ייצוגיים". אחד ההישגים המרכזיים שהוצגו בפני המשלחת היה "חוק אוויר נקי", שאמור להיכנס לתוקף בתחילת 2011 ולהעניק למשרד להגנת הסביבה סמכויות חסרות תקדים בתחום הסביבתי בכלל ובתחום הפליטות מתחבורה בפרט. חלק גדול מהסמכויות הסביבתיות הללו היו שייכות עד היום למשרד התחבורה. למותר לציין שהן לא זכו שם לעדיפות יתרה.

במבט ראשון, נראה שהשר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, אכן מתכוון להתייחס ברצינות לסמכויות החדשות שניתנו לו. משרדו משלים כעת עבודת הכנה שכוללת ייעוץ מחברות ישראליות ובינלאומית (מהולנד) בכל הקשור לקידום השימוש ברכב נקי בהיבטים של תקינת הרכב ותקינת הדלק, ניהול התנועה וצמצום הפליטה מכלי רכב.

במקביל, במסגרת הוועדה "לצמצום פליטת גזי החממה", המשרד מקדם גם פעולות קונקרטיות כמו תמריצים להתקנת צמיגים בעלי התנגדות נמוכה לגלגול וכדומה, והוא מתכוון גם לקחת חלק פעיל בתקינת הפליטה של כלי הרכב, אכיפה של כלפי כלי רכב מזהמים, קביעת סטנדרטים לדלק וכדומה.

שאלה מעניינת במיוחד, שעליה טרם קיבלנו תשובה, היא מה עמדת המשרד - ועמדת חברות הייעוץ שלו - בסוגיית הרכב החשמלי וההשפעות הסביבתיות הנלוות. נציין במאמר מוסגר, שהנושא הזה מרכז כיום הרבה משאבי מחקר ממשלתיים בעולם, והתוצאות לא תמיד נלהבות.

ממשלת אוסטרליה, למשל, קיבלה בחודש שעבר דו"ח שהוזמן מ"כוח משימה לנושא היעילות האנרגטית". כוח המשימה קבע, בין היתר, כי בשקלול כולל (של יצור החשמל), כלי רכב חשמליים פולטים 30% יותר CO2 לקילומטר מכלי רכב מקבילים המצוידים במנועי בנזין.

עם זאת, רנו מדווחת כי, פלואנס חשמלית משחררת 62 ג"ר לקילומטר (לפי תקני ייצור אירופאים), לעומת 184 ג"ר למגאן בנזין. בנוסף, לפי דו"ח של מדינת קליפורניה, רכב חשמלי עשוי לחסוך 60% מהזיהום.

אם המשרד להגנת הסביבה בישראל יחליט לאמץ בחום את הרכב החשמלי, הוא יוכל להאיץ, במסגרת הסמכויות החדשות שהחוק נותן לו, את תהליך ההטמעה בארץ, הן באמצעות "פריסת שטיח אדום" של רגולציה, והן באמצעות הכבדת התקנות על טכנולוגיות מתחרות, כמו מנועי דיזל סופר-ירוקים. אם הוא יאמץ גישה צוננת ביחס לרכב החשמלי, יש ביכולתו להוציא את התקע של הפרויקט מהשקע.

שיטת המימון נחשפת

ללא קשר לעמדה המוצהרת של המשרד להגנת הסביבה, "בטר פלייס" מתנהגת כאילו השטיח האדום כבר פרוס. בשבועות הקרובים יעלו על הכבישים 18 אבות טיפוס ראשונים של הרנו "פלואנס" החשמלית, עם תמיכה בהחלפה מהירה של סוללות.

המכוניות הללו יחלו בניסוי שטח קריטי לבדיקת ישימותן ותפקודן ב"סביבה יומיומית ישראלית", שכוללת פקקים, שרב חורפי, טעינה והחלפת סוללות. את המכוניות הללו ילווה מקרוב צוות טכני לא-קטן של רנו הצרפתית, שממצאיו ודיווחיו יגיעו ישירות לראש הפירמידה, קרלוס גוהן, יו"ר רנו-ניסאן, שהציב הרבה יוקרה אישית מאחורי הפרויקט.

נוכחות המכוניות בארץ היא בהחלט אקט סמלי חשוב עבור הפרויקט, אך בינתיים צריכה החברה לתפקד כמו כל חברת סטארט-אפ, כלומר לעמוד באבני הדרך שמציבים המשקיעים, להציג יעדים קונקרטיים ל-TIME-TO-MARKET, ובעיקר להאיץ את השלב הקריטי מבחינת המשקיעים של יצירת תזרים הכנסות.

בטר פלייס, כדרכה, שומרת את רוב הקלפים העסקיים קרוב לחזה, אך חלק מהמידע מתחיל לצאת כיום מהשותפות בחו"ל. כתבה ב"פורצ'ן" שפורסמה בשבוע שעבר ומבוססת בין היתר על מידע מ-GE, שותפתה האסטרטגית החדשה של בטר פלייס, חשפה למשל פרטים על מודל המימון של הסוללות - אחד ממרכיבי העלות הגדולים של הפרויקט.

המימון של GE לפרויקט, כך נכתב בכתבה, יתבסס על שיטת "איגוח תיקי לקוחות" - אותה שיטה שבה משתמשות חברות הליסינג התפעולי כדי לממן את רכישות הרכב שלהן. במילים אחרות, בטר פלייס לא תצטרך לרכוש את הסוללות במזומן, אלא תשמש כגורם מקשר בין יצרן הרכב, לבין יצרן הסוללות והלקוח, ותפנה ל-GE, שתממן את רכש הסוללות של בטר פלייס תמורת שיעבוד ההכנסות העתידיות מהחכרת הסוללות.

זוהי גישת מימון חדשנית, מכיוון שהיא מתייחסת לסוללה, ולא לרכב עצמו, בתור מקור יציב להפקת רווחים חזויים, שניתן לכמת ולהוון אותם מראש לפי התשלום פר קילומטרים של נסיעה, שאותם אפשר להפיק לאורך חיי הסוללה בהינתן קיבולת חשמלית נתונה.

האם השיטה תפעל? האם הבנקים, המשקיעים - ואולי בעתיד גם בעלי המניות בשוק ההון - יאמצו את "המוצר הפיננסי" החדש? צריך לחכות ולראות. אנשי "פורצ'ן", בכל אופן, מציינים שב-GE מעדיפים להתייחס לפרויקט בתור "פיילוט", ושיש לו ערך לא מבוטל של יחסי ציבור.

מישהו פנוי בפרישמן?

בינתיים מפגינה "בטר פלייס" הסתגלות מרשימה להזדמנויות עסקיות מתפתחות מחוץ לגבולות הארץ. "פרויקט המוניות החשמליות", למשל, שהחל את דרכו כניסוי נקודתי בטוקיו בהזמנת ממשלת יפן, הולך ומתרחב כיום לעסק צדדי שלם.

עיריית סן פרנסיסקו הודיעה בחודש שעבר על כוונתה להיכנס לפיילוט של עשרות מוניות חשמליות בשיתוף עם בטר פלייס ובמימון חלקי של הממשל הפדרלי, ועוד הרבה עיריות מתכננות פיילוטים דומים. מייקל בלומברג, ראש עיריית ניו יורק, מעניק למיזם המונית החשמלית חיבוק חם, הן כראש העירייה והן כיו"ר התורן של הארגון הסביבתי החדש "C40" בו חברים כ-40 ראשי ערים ברחבי העולם - מבנגקוק ועד בואנוס איירס, כולל כמה ערי מפתח בארה"ב.

מיזם הסוללות המתחלפות מציע לראשי הערים הללו "מוצר יחסי ציבור" מרשים: כלי רכב אטרקטיבי למדיה, בעל חשיפה יומיומית אינטנסיבית, שהבוחרים יכולים לחוות באופן אישי. לבטר פלייס הוא מציע במה אידיאלית לקידום הפתרון שלה לקהל הרחב. עכשיו רק צריך לראות אם מישהו, פרט לנהגי המוניות, יעשה מזה כסף.

תגובת בטר פלייס: "הכתב בחר להתבסס על הנתונים של ממשלת אוסטרליה, אולם יש נתונים אחרים בעניין פליטת CO2, וכמובן שחשוב להבחין בין פליטת CO2 (התחממות כדור הארץ) לבין זיהום אויר בכלל. באשר לזיהום, אומרים בבטר פלייס כי התרומה של תרכובות חנקן, גופרית וחלקיקים מאוד משמעותית, ולכן הקהילה האירופית החליטה החלטה אסטרטגית על מעבר לחשמלי".