קורות חיים: הנער מממילא

1. כשנופלים לתחתית הבור אין כבר יותר מדי מה להפסיד. מי שזרק את שחקני בית"ר לתחתית הבור היה אורי מלמיליאן עם האמירות שלו על "שביתה איטלקית". כך שמה שנשאר לאדם שרמסו את כל שאריות הכבוד שלו זה רק להילחם. המלחמה הביאה אתמול (א') לשחקני בית"ר 0-0 בבלומפילד מול הפועל ת"א, תוצאה שרוב הקבוצות בליגה יכולות רק לפנטז עליה. תוצאה שמוכיחה שוב עד כמה פסיכולוגיה היא אלמנט מכריע בכדורגל.

השוער (המצוין) אריאל הרוש אמר אחרי המשחק ש"רצינו להוכיח, כי בתקשורת עשו מאתנו הסמרטוטים של הליגה". הרוש קצת התבלבל. התקשורת אמנם תהתה השבוע כמה חתיכות הולכת בית"ר לחטוף, אבל התהיות האלו לא הגיעו בגלל מצב גידול החסה בשטחים: המציאות היא שבית"ר רשמה 6 הפסדים ב-9 משחקים. אלו שחקני בית"ר שעשו מעצמם סמרטוטים כשקיבלו בראש בטדי מהפועל פ"ת.

השאלה המעניינת היא מה יקרה בבית"ר ביום שאחרי התיקו המוצלח בבלומפילד. הם לא יקבלו לנצח זריקות מוטיבציה ממאמן שמאשים אותם בסבוטאז', תקשורת שמסמרטטת אותם, או מהיו"ר איציק קורנפיין שידבר על "שחרורים בינואר".

בשלב מסוים הפסיכולוגיה תאבד מהאפקט שלה, ובית"ר תצטרך לשחק כדורגל. משהו שהיא עדיין לא הוכיחה שהיא מסוגלת לעשות העונה.

 אריאל הרוש, בית

2. לא בטוח שאלו השחקנים שצריך להאשים אותם במצב המביך הזה. כשמכבי ת"א מפסידה לעכו, כולם שואלים מה לעזאזל עושה נמני עם 115 מיליון שקל. השאלה הזאת היא במקום. אבל למה אף אחד לא שואל את עצמו מה עושה השנה מלמיליאן עם 32 מיליון שקל, התקציב הרביעי בליגה? מה הוא בנה עם הכסף הגדול שהתקבל מהמכירות של יצחקי, ורד ותמוז? זה כל מה שהוא יכול להוציא מסגל שכולל שמות כמו הרוש, אלבארז, פרננדז, יבואה, ברוכיאן, בן שושן, עידן טל, סטיבן כהן ועוד ערימה של שחקנים צעירים ומוכשרים?

ברור מאיזה מקום נבעה ההחלטה של קורנפיין להביא את אורי. הנער מממילא, כל תפוח, וכו'. רק שאגדות על שחקני עבר גדולים שמאמנים את מועדון הילדות האהוב שלהם לא עובדות בכדורגל הישראלי. משה סיני בהפועל ת"א, נמני במכבי ת"א, אוחנה בבית"ר. בסופו של דבר, כמה מוזר, ההצלחה תלויה ביכולת שלך כאיש מקצוע.

מלמיליאן הוא מאמן שבנה את הקריירה שלו על הישגים בליגה השנייה (ארבע עליות), אבל לא עשה משהו באמת ראוי לציון בליגת העל. בית"ר הנוכחית היא קבוצה שמאד קשה לאמן ולבנות, כשטראומת פוסט-גאידמק עדיין מחלחלת לספרי החשבונות בכל קיץ.

עכשיו תיקחו את המאמן המוטל בספק. חברו אותו למועדון המוטל בספק. תבקשו מאותו מאמן לעשות ניסים באותו מועדון. מה הסיכוי שזה יעבוד?

3. בהיעדרו של שכטר, הפועל צריכה תפוקה מהחלוצים האחרים. טוטו תמוז הוא מחמיצן. עם נתונים פיזיים אדירים וטכניקה נקייה כמו שלו, טוטו כבר מזמן לא היה בארץ אם לא היה מחמיצן. טוטו הוא לא הבעיה בהפועל. הוא בכל מקרה נרשם בפנקס הרכש של גוטמן כמי שמגיע לספסל לעיבוי הרוטציה. הבעיה היא חלוץ הרכש השני, זה שלא מחמיץ אף פעם (פשוט כי הוא לא מגיע למצבים): התפוקה של בן שהר אחרי 10 מחזורים, גול אחד, היא עלובה בכל קנה מידה.

בשנים האחרונות התפתחה איזו אמונה לא מבוססת בישראל סביב שהר. אמרו שזה החלוץ הכי טוב שגדל כאן, שיוביל את הנבחרת, שאוטוטו הוא יחורר באירופה. הכל בגלל שמחלקת הסקאוטינג המפוארת של צ'לסי החליטה לרכוש אותו בגיל 16. רק שפרוספקטים לא תמיד מתפתחים למה שמצפים מהם: שנתיים לפני ששהר הגיע ללונדון, החתימה צ'לסי ילד אנגלי-קפריסאי בן 20 בשם אלכסיס ניקולאס. מאז ניקולאס הספיק להידרדר לליגות הנמוכות באנגליה ולפרוש מכדורגל.

 בן סהר, הפועל ת

לא צריך ללכת רחוק. יש לא מעט ישראלים בינוניים ששיחק להם הקלף הנכון והם הצליחו להשתחל לאירופה: למשל אילן בכר, עומרי אפק, עומר פרץ, משה אוחיון, אבי תקווה, רמי גרשון. שהר, עושה רושם, הולך בדרכם של כל השמות האלו.

מי שרואה את שהר מתרוצץ העונה חסר תכלית במגרש מתחיל להבין איך בגיל 21 כבר עבר 6 קבוצות לפני הפועל, שבכולן חימם את הספסל (סליחה, היתה חצי עונה לא רעה בתחתית הליגה ההולנדית).

הפועל נפלה בפח הזה. גם היא האמינה ליחסי הציבור ובחרה להתעלם מהעובדות.

גם שהר עצמו מאמין לכל הדברים שבישראל מספרים עליו. כשנחת כאן, בראיון הראשון בנתב"ג, אמר על החתימה בהפועל ש"זאת ירידה לצורך עלייה". נכון לעכשיו, וויאם עמאשה ודודו ביטון נראים הרבה יותר קרובים לאירופה מאשר שהר.

sharon-b@globes.co.il