טלפון סלולרי זה כמו מים וחשמל

לפני כ-100 שנה פיתח אלברט איינשטיין את תורת היחסות הפרטית. על מנת להדגים את עקרונותיה השתמש איינשטיין בניסויי מחשבה הכוללים רכבות נוסעות. איינשטיין שם לב ששני אנשים היושבים על אותו ספסל במרכזה של רכבת ומדליקים פנס אינם יכולים להבחין האם הרכבת נוסעת במהירות קצובה או עומדת.

איינשטיין גם עמד על כך שמשקיף חיצוני הנמצא על הרציף ומביט אל הרכבת ימדוד כי מהירות האור שיוצא מהפנס הנה קבועה בלי תלות במהירות בה נעה הרכבת.

שני עקרונות אלה - מחד, כל המערכות הנעות במהירות קצובה שקולות זו לזו, ומאידך, מהירות האור קבועה בכל המערכות - חייבו שינוי בתפיסות הזמן והמרחב הפיזיקאליים.

איינשטיין הראה כי עצם הנע במהירות גבוהה מאוד מתקצר, ואילו הזמן החולף בו מתארך. לתרבות הפופולרית חדרה רק ההבנה כי "הכול יחסי".

על מנת לערוך את הניסוי המחשבתי הבא אין לנו צורך ברכבות הנוסעות במהירות גבוהה. מספיקה לנו המציאות של השוק הסלולרי בישראל. המבנה של השוק מאפשר לנו להתעלות מעל הניסוי המחשבתי של איינשטיין. נדמיין לעצמנו שני תאומים היושבים על אותו ספסל ברכבת. כל אחד מהם מוציא טלפון סלולרי ומחייג. האם משקיף חיצוני הבוחן את חשבונות הטלפון שלהם יוכל לדעת מי מהם עובד מדינה?

במכרז האחרון של החשב הכללי לאספקת שירותים סלולריים לעובדי המדינה זכתה פלאפון. אין הבדל פיזיקאלי בין שיחה סלולרית של עובד מדינה לבין שיחה סלולרית של אחיו התאום. שתי השיחות צורכות מהמערכת את אותם המשאבים.

נדרשים לצורך קיומם אותם תדרים, רחבי פס ויכולות ניהול שיחה ובקרתה. הזמן ברכבת הנוסעת עובר באותו קצב ממש, אבל המחיר הינו שונה לגמרי. מחירה של דקה סלולרית לעובד המדינה הינו 7 אגורות לדקה, ואילו מחירה הממוצע של דקת שיחה סלולרית בישראל הינו בין 40 ל-50 אגורות. כיצד ייתכן הדבר? האם לא אמור שוק תחרותי להוריד מחירים לכל הצרכנים?

האוליגופול הישראלי הנפוץ

התשובה נעוצה במבנה השוק שהנו נפוץ מאוד בישראל ונקרא אוליגופול. אוליגופול הינו מצב שבו יש רק מספר קטן של ספקי שירותים מונופוליסטיים.

כמעט כל שווקי השירותים בישראל נשלטים בידי אוליגופולים. כך הדבר בתחום התחבורה הציבורית - אגד ודן, בתחום הבנקאות - הפועלים, לאומי ודיסקונט, התקשורת הרב-ערוצית - yes ו-HOT, הטלוויזיה המסחרית ועוד.

התיאוריה הכלכלית מלמדת כי בלי התערבות של הממשלה בהסדרתם של כללי השוק, הקבוצות השולטות בשווקים כאלה נוהגות באפליה כלפי לקוחותיהם הקרויה אפליה מונופוליסטית. על מנת להגדיל את רווחיהן הן מנצלות את הלקוחות החלשים, העניים והלא מאורגנים וגובות מהן מחירים יקרים - ובו-זמנית מסבסדות בסבסוד צולב את הלקוחות החזקים, העשירים והמאורגנים וגובות מהם מחירים נמוכים יותר. אין להן צורך בתיאום בלתי חוקי או בקרטל מחירים - אפליית מחירים הינה ההתנהגות הצפויה של אוליגופול בסביבה נטולת רגולציה.

נכות סלולרית

תקשורת לסוגיה הפכה בשנים האחרונות להיות שירות בסיסי המהווה צורך הכרחי לצורך השתלבות בחברה. אדם ללא נגישות מספקת לתקשורת סלולרית הינו מוגבל ביכולותיו החברתיות והכלכליות.

מנגנון השוק הלא מפוקח נכשל במקרה של השוק הסלולרי כישלון מהדהד וצפוי מראש. במקום שהחשב הכללי ידאג רק לכיסה של המדינה ויבטיח מחירים זולים לעובדי המדינה ובני משפחותיהם - על הרגולטור להתערב ולהסדיר את פעולת השווקים.

על המדינה להתייחס לתקשורת סלולרית כאילו היתה מי שתייה. המחיר למטרים המעוקבים הראשונים של מים לצרכן הינו נמוך ומבטיח את הנגישות למים ללא אפליה.

באותה מידה על הרגולטור לחייב את חברות הסלולר למבנה תעריפים מיוחד, בו מחירן של 200 הדקות הסלולריות הראשונות בחודש יהיה מחיר אחיד וייקבע על-פי המחיר הנמוך ביותר שהן גובות בשווקים.

באמצעות פעולה זו הממשלה תבטיח כי האפליה המונופוליסטית תיחלש וכי הצרכנים החלשים ייהנו מעוצמתם הכלכלית של הצרכנים החזקים ויהיו מוגנים, גם אם במקצת, משרירות ליבן של חברות הסלולר.

הכותב הוא דוקטורנט לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב וחבר ב"הדמוקרטים"