קודחים ובוכים

פרסום מסקנות הביניים של ועדת ששינסקי בשבוע שעבר, שבמסגרתן הומלץ על מיסוי הרווחים העתידיים מהפקות נפט וגז, הוביל למבול ביקורות מצד שותפויות החיפושים בכלל, ומצד אנשי יצחק תשובה בפרט.

המדינה, אמרו המקטרגים, מפרה את התחייבויותיה.

גדעון תדמור, מנכ"ל דלק אנרגיה והאיש שעומד מאחורי ביצוע הקידוחים, אמר כי "מדובר במכה ראשונה מבין מכות מצרים שתטיל הוועדה על אזרחי מדינת ישראל"; יורם טורבוביץ', שרק לפני חצי שנה נכנס לתפקיד יו"ר דלק אנרגיה ולא היה כלל בחברה כשהתבצע הקידוח בתמר, אמר בראיון כי "כשאומרים לי שימיתו אותי בחרב, בחבל או ברובה, אני אומר שלא חשובה הדרך, חשובה התוצאה"; ויצחק תשובה העריך בראיון לטלוויזיה כי החלטות הוועדה יגרמו לכך שלמשקיעים זרים יהיה קשה יותר להשקיע בישראל.

כול זאת במישור הדיבורים.

במישור המעשי, המקדח של לווייתן ממשיך לקדוח בעומק הים, והפעילות של דלק ויתר השותפויות ברישיונות החיפושים באזור הים התיכון לא נעצרה. אפילו במישור הפורמלי, במסגרת הדיווחים לבורסה, אף אחת מהשותפויות לא דיווחה שהיא מפסיקה את החיפושים, או לחלופין משהה אותם עד אשר יתפרסמו המסקנות הסופיות של הוועדה.

נראה שהשותפויות לא באמת מאמינות שגם אם המלצות ששינסקי יאומצו במלואן, לא יהיה כלכלי להפיק גז ונפט בישראל. אחרי הכול, אף שמדובר בתחום עתיר סיכון, גם אחרי העלאת המיסוי יישאר רווח נאה ליזמים. אחרת הם לא היו ממשיכים להוציא כסף על פעילות החיפושים אף שהעתיד לוט בערפל. את הקדיחות, אם כן, כדאי שישאירו לים.