אין זמן לטפל בעובדי הקבלן

היום (א') יפגינו מאות עובדות קבלן מבאר שבע נגד הסכם השכר שנחתם לאחרונה בין ההסתדרות למשרד האוצר. לכאורה הפגנה מקומית, אלא שהעובדות האלה משמשות פה לעשרות אלפי עובדי קבלן המועסקים במגזר הציבורי.

הם, בטח ניחשתם, לא יראו שקל שחוק מההסכם הזה.

אבל מצבם של עובדי הקבלן במגזר הפרטי גרוע עוד יותר: לא רק שהם כמעט אף פעם לא נהנים מתוספות שכר, הם גם מפרישים בכל חודש 0.85% משכרם לטובת ההסתדרות, בגין "דמי טיפול ארגוני". ההסתדרות, שמרוויחה מיליונים מהכספים שהיא מקבלת מהם, לא עושה דבר כדי לארגן אותם.

מדוע בכלל עובדי הקבלן צריכים לשלם להסתדרות?

החוק קובע כי מרגע שארגון עובדים חתם על הסכם קיבוצי עם ארגון המעסיקים במקום עבודה, המעסיק גובה באופן אוטומטי דמי טיפול מהעובד ומעביר את הכספים להסתדרות. גבייה כזאת היא לגיטימית ביותר כשהעובדים הם צד להסכם הקיבוצי, כשהם אלה שביקשו אותו והם אלה שנהנים ממנו.

ואולם, במשך השנים חתמה ההסתדרות על הסכמים קיבוציים בענפים שונים עם ארגוני המעסיקים הרלוונטיים, מבלי שהעובדים היו מעורבים בהסכם ואפילו מבלי שהתאגדו בהסתדרות.

ההסכם בענף השמירה למשל, שנחתם במקור בשנות ה-70, הבטיח לעובדים פנסיה לאחר חצי שנת עבודה והפרשות רטרואקטיביות מהיום הראשון, אבל חברות השמירה לא יישמו את ההסכם וההסתדרות מצדה לא אכפה אותו. לפני כשנתיים חתמה ההסתדרות על הסכם חדש מול חברות השמירה, כשגולת הכותרת שלו היא תוספת שכר זעומה של 2.5% - לעג לרש, אם תרצו.

במשך שנים טענה ההסתדרות כי זו משימה כמעט בלתי אפשרית לאגד עובדי קבלן, בעיקר בגלל אופי העסקתם לכאורה: מאבטחים של חברה אחת, למשל, יכולים להיות פזורים במספר רב של מקומות עבודה.

אם הם יגיעו אלינו, נטפל בהם - כך תמיד אמרו בארגון. וראו זה פלא, קם לו ארגון מתחרה בשם "כוח לעובדים", ועוד כשהיה בחיתוליו הצליח להקים מספר ועדים של עובדי קבלן: ועד המאבטחים של הפקולטה לחקלאות, ועד המאבטחים בבית החולים קפלן וועד המאבטחים באוניברסיטה העברית. לאחרונה הצליח כוח לעובדים לארגן את עובדות הניקיון באוניברסיטת בן-גוריון, והן אלה שמובילות כעת את המאבק נגד הסכם השכר במגזר הציבורי.

הדוגמה הבולטת לחדלונה של ההסתדרות בעניין עובדי הקבלן, היא האמנה שנחתמה בינה לבין קופת חולים כללית, שאמורה להסדיר את תנאי העסקתם של עובדי הניקיון בקופה. האמנה נחתמה בשנת 2006 כאילו ההסתדרות היא שלוחה של האו"ם, ולא ארגון עובדים.

האמנה קובעת תמחור לשעת ניקיון שבו קבלני הניקיון נדרשים לעמוד, ואילו הנהלת הכללית מתחייבת להעמיד רואה חשבון שיבדוק מעת לעת את תלושי השכר של העובדים. להסתדרות, מצדה, יתאפשר להיפגש עם העובדים ולשמוע מהם תלונות.

הבנתם את זה?

ההסתדרות הכללית, שמחזיקה 30% לפחות מדירקטוריון קופת חולים כללית, שיש לה בקופה הזאת את אחד הוועדים הגדולים והחזקים שמייצג 32 אלף עובדים, יכולה "להיפגש" עם העובדים ולשמוע מהם תלונות.

הרי אילו ההסתדרות רצתה בכך, היא הייתה יכולה לאגד בתוך ימים ספורים את כל עובדי הניקיון בקופה ולדרוש מההנהלה לשפר את זכויותיהם.

אותו ארגון כוח לעובדים שהקים את ועד המנקות באוניברסיטת בן-גוריון, עושה עכשיו את מה שההסתדרות לא מעזה לעשות: לערער על הקיים. הארגון הזה דורש מהנהלת האוניברסיטה להעסיק את העובדות באופן ישיר. במקום לשלם קופון לקבלני כוח אדם, להפוך את המנקה לעובדת האוניברסיטה מן המניין. נשמע מופרך מיסודו כמעט, אבל כך עבדו הדברים רק לפני שני עשורים.