ההיכל העירוני

אני מודה שלעולם לא אבין את האמריקנים: רבע אחרון, 4 דקות לסיום, פסק זמן, ובשורות הראשונות כמעט כולם קמים כאיש אחד (חוץ מבני המשפחות של השחקנים...) ונוטשים. כמי שלעג כל השנים לאוהדי מכבי ת"א על ההרגל המגונה הזה, אני מוכרח להודות שהם בחברה טובה, או לפחות בחברה רעה גדולה מספיק. על הפרקט לא עשו שתי הקבוצות - אורלנדו מג'יק וממפיס גריזליס, יותר מדי כדי לזכות בתשואות, ובכל זאת, אוהדים שמשקיעים מלבד הכרטיס עשרות דולרים באוכל ובמזכרות רשמיות של הקבוצה הולכים הביתה כל כך מהר?

אבל רגע, אולי הם בכלל כאן בגלל ההיכל?

***

בכל הקשור לכדורסל, המג'יק יכולים רק לקנא בשכנתם מדרום, מיאמי, אבל בכל מה שקשור ל"מסביב", ובעיקר לאולם החדש ה"אמוויי סנטר", יכולות כל קבוצות ה-NBA לקנא בצעצוע הכי מבריק בליגה, היכל ספורט שהוא לא רק החדש ביותר בליגה, אלא גם המשוכלל ביותר, ועבורנו הישראלים יכול לשפוך מעט אור על הנושא של כספי ציבור מול השקעה פרטית בתחום הספורט.

ריץ' דה בוס, או פשוט "הבוס" כפי שמכנים אותו כאן, הוא אמריקני ממוצא הולנדי ודמות שנויה במחלוקת. את המכה הגדולה שלו הוא עשה באמצעות חברת AMWAY לשיווק רישתי, או במילים קצת פחות יפות, מה שמכונה בלשון העם "פירמידה". הבוס נמצא בראש הפירמידה של רשת השיווק הווירטואלית שהקים, מה שאומר שאחוזים ממכירות בכל העולם זורמים לכיסו בכל רגע נתון. מי שלא בודק בציציות של משפחת דה בוס (האב כבר איש מבוגר, ואת ניהול הקבוצה הוא הניח לבניו) הם אוהדי המג'יק: עם כוכבי-על כמו דווייט הווארד ו-וינס קרטר, המג'יק מציגים סגל שמועמד לשלבים הגבוהים של הפלייאוף.

 אורלנדו מג'יק מול וושינגטון וויזארדס, דווייט הווארד, NBA / צילום: רויטרס

אורלנדו מזוהה אצל רובנו עם דיסני וורלד, סי וורלד, אפקוט ועוד אטרקציות שקשורות בעיקר לתיירות משפחתית. אבל מרכז העיר מספר סיפור שלא תראו בשום סרט של מיקי מאוס והחברים. ד' שמגיע לאסוף אותי מבית מלון קצת ממהר. כדי להתחכם לתנועה הוא מקצר דרך אחת השכונות הסמוכות לדאון טאון. הוא נועל את הדלתות ומודיע לי לא להיבהל אם הוא עובר ברמזור אדום. "שוטר", כך הוא אומר, "הוא הדבר הכי פחות מפחיד שיכול לעצור אותי כאן".

במרחק של כמה דקות משם, ניצב היכל הספורט החדש. לא גדול מאוד, במונחים אמריקנים, פחות מ-20,000 צופים, אבל נוצץ ומרהיב בצורה יוצאת דופן. מעבר לברק המסנוור שעולה מהרצפה, מה שמושך כאן את העין אלו מאות דיילים שמחלקים לבאים תוכניות ותיק גב עם לוגו הקבוצה והמספר של הווארד (12). בכל מקום עומד סדרן שמברך אותך במאור פנים, לוחץ עבורך על הכפתור במעלית, מתעניין האם אתה נהנה ועוד. ד' אומר שלא בטוח כמה זמן תימשך קבלת הפנים הזאת שכוללת צבא של דיילים (ועוד לא דיברנו על עובדי ניקיון, סדרנים מקצועיים, מלצרים, מוכרנים ושאר עובדים) בכל משחק, אבל בינתיים מדובר במחווה מרשימה.

קשה למנות אפילו את האטרקציות שמעניק האולם הזה לבאיו: תאי השירותים מפוארים, דוכני המזון מצוחצחים, חנויות מזכרות, גדולות כקטנות, נמצאות בכל פינה, יש כאן בתי קפה, מסעדות וברים. המחירים אגב, די גבוהים: תמורת חצי ליטר בירה או כריך מושקע, תיפרדו כאן מקרוב ל-10 דולרים, אבל כשהכל כל כך מטופח ונקי, אין בעיה לשלם.

בקומה העליונה (מתוך 3 מפלסים) ממוקם ה-OZONE, אזור משחקים לילדים, עם פארק שעשועים קטן ומטפלות לרוב. הקונספט ברור: לכאן באים עם כל המשפחה, כולם אוכלים ונהנים, וכשמתחיל העניין הקטן הזה שנקרא "כדורסל", יכול הגבר-גבר ולפעמים גם מרת גבר-גבר ליהנות מהמשחק, בעוד הילדים נהנים מהמשחקים בחוץ.

***

אבל לא הכל נוצץ בממלכת המג'יק: בניית אולם הספורט החדש, ועוד על רקע מיתון שפגע בפלורידה, בה בועת הנדל"ן התנפחה לממדים הגדולים ביותר, יותר מכל מדינה אחרת בארה"ב, לוותה במחלוקת ציבורית קשה. המתנגדים העלו את הטיעון המוכר לפיו כספי ציבור לא יכולים לשמש להשקעה עבור מיזם ספורט פרטי. המחייבים טענו שדווקא בתקופה כזאת צריך להיאחז בכל דבר שיכול להעלות את קרנה של העיר ואת תחושתם הטובה של תושביה. בסוף הוקצתה קרקע ציבורית יקרה לפרויקט, ואת הבנייה שהסתכמה בעלות של 380 מיליון דולר מימן הבעלים.

כדי להוכיח שהמתקן החדש הוא רק חלק מהתכנון, הודיעה העירייה שבכוונתה להמשיך את הטיילת שבנויה בלב העיר עמוק לתוך שכונות המצוקה, כשההיכל ישמש כמעין נקודת אמצע. כבר עתה הוא מספק פרנסה למאות תושבים שהיו מובטלים לפני כן. הספקנים טוענים שמדובר במראה עיניים בלבד, ושברגע שיאזל תקציב הפתיחה, יהפוך המבנה לפיל לבן. האמת? קשה להאמין, ומתחשק לזרום עם האופטימיים שטוענים שזו רק נקודת ההתחלה, ושההיכל יכניס עוד כספים רבים מהופעות רוק למשל, כנסים ועוד.

בינתיים, אגב, ההכנסות בשמיים והפדיון של עסקי המזון והמשקאות בהיכל (פר שעת עבודה) גבוה אף יותר משל הפארקים המפורסמים בסביבה. העונה, אם הכל ילך בסדר, צפויים המג'יק לארח ב"אמוויי" בסביבות 55 משחקי בית (42 בעונה, פלוס משחקי קדם עונה, פלוס משחקי פלייאוף) בפרק זמן של 8 חודשים. הרבה כסף יזרום שם.

כחובב כדורגל יצא לי לבקר כמעט בכל מגרש שמכבד את עצמו, כולל החדשים ביותר כמו האליאנץ ארינה במינכן, לטעמי אצטדיון הכדורגל הטוב בעולם. איפה הוא ואיפה האמוויי סנטר? זה יהיה כמו להשוות דוכן שווארמה, ואפילו הוא חדיש, נקי ומזמין, למסעדה עטורת כוכבי מישלן. מקום שביקור באורלנדו, אחרי שסימנתם וי על דונאלד דק ושרק, לא יהיה שלם בלעדיו.

ואגב, אם לא הגעתם בשבוע של משחק מול הלייקרס, ההיט או בוסטון למשל, תוכלו לרכוש כרטיסים במחירים סבירים של בין 20 דולר למקומות הזולים ביותר, ל-180 דולר ליקרים ביותר. הספסרים עומדים במקום מסודר שהוקצה להם, ממש מול תחנת המשטרה... נשבע לכם!