ארה"ב מותחת ביקורת על שליטת הממסד הדתי בישראל

דו"ח שנתי של משרד החוץ האמריקני על חירות הדת בעולם מותח ביקורת על ישראל בגין מתן עדיפויות תקציביות ואחרות ליהדות הדתית, על כל זרמיה, ואפליה לרעה של זרמים שאינם אורתודוכסיים, כלומר קונסרבטיבים ורפורמים, ושל אזרחים לא יהודיים.

בפרק על ישראל מציינים המחברים, כי ב-2010 לא חל שינוי ביחס הממשלה לחירות הדת: הקצבות משאבים ממלכתיים ע"י הממשלה משקפות מתן עדיפות ליהדות הדתית, לרבות למי שהדו"ח מכנה "דתיים מודרניים" ודתיים לאומיים, וכן יהודים חרדיים, תוך אפליית זרמים לא אורתודוכסיים ואזרחים לא יהודיים.

הדו"ח אומר, כי קבוצות ואזרחים פרטיים מסוימים נקטו צעדים מפלים נגד ערבים אזרחי ישראל, נוצרים אוונגליסטים ויהודים משיחיים ברמה מואצת, שצוינה כבר בדו"ח הקודם. ב-2010 היו יחסים מתוחים בין קבוצות דתיות ואתניות: בין יהודים ללא יהודים, בין מוסלמים לנוצרים, בין ערבים ללא ערבים, בין חילונים לחרדים, ובין הזרמים השונים של היהדות.

מחברי הדו"ח מציינים שדיפלומטים משגרירות ארה"ב בת"א העלו נושאים הקשורים בחירות הדת בשיחות עם גורמים במערכת השלטון בישראל. בין הנושאים שנידונו: אפשרות להרחבת הרשימה של קבוצות דתיות שזוכות בהכרה רשמית; הצורך בעריכת חקירות של פעולות אלימות נגד קבוצות מיעוט דתיות כיהודים משיחיים או עדי יהוה; והצורך להבהיר את הנוהל של מניעת כניסה לישראל מאנשים שמשרד הפנים מגדירם כמיסיונרים.

אפליית עולים מחו"ל

דו"ח הסטייט דיפרטמנט (מזכירות המדינה) מפרט בהרחבה נהלים בלתי עקביים ביישום חוק השבות שמפלים בין יהודים אזרחי ישראל לבין יהודים מחו"ל שמבקשים לעלות. צאצאי יהודים ישראליים הם יהודים לכל דבר, לפי הנהוג בישראל, אך צאצאי יהודים לא ישראליים נאלצים לענות על שאלות בעלות אופי דתי כדי לקבוע האם הם ראויים לקבל אזרחות ישראלית.

ב-2009 הוסיפה הסוכנות את השאלה, 'האם ישו הוא המשיח היהודי', לשאלון ממוחשב שכל מי שמבקש לעלות לישראל צריך להשיב עליו, מציין המסמך. מכל מקום, בית המשפט העליון קבע כמה פעמים, שיהודים ישראליים, המאמינים שישו הוא המשיח יכולים לשמור על אזרחותם הישראלית. הסירוב להעניק אשרת עליה מיושם רק כלפי יהודים משיחיים לא ישראליים, בעוד שיהודים אתאיסטים או שמאמינים בדתות אחרות, לרבות הינדו או בודהיזם, לא עוברים תהליך סינון כזה.

עוד מציין הדו"ח, כמו דו"חות קודמים, עובדות חיים נוספות שידועות לכל ישראלי: המדינה אינה מכירה בגיורים שערכו רבנים לא אורתודוכסיים בישראל ואינה תומכת במוסדות לא אורתודוכסיים שמסייעים למתגיירים בפוטנציה; המדינה מכירה רק בנישואים שעורך "הממסד היהודי אורתודוכסי"; רק הממסד הזה קובע מי יזכה להיקבר בבית-קברות יהודי.

המסמך האמריקני מצטט דו"ח של בנק ישראל והמוסד לביטוח לאומי, מ-2010, שקובע שישראל נמצאת עתה בעיצומה של תמורה דמוגרפית דורית מחברה חילונית לחברה בעלת אופי דתי יותר. בהקשר זה מזכיר הסטייט דיפרטמנט את הפרדת המינים באוטובוסים של אגד בקווים מסוימים בירושלים; את האיסור לעטות טלית שחל על נשים שמבקרות בכותל המערבי; ואת המתיחות הגוברת בין קהילות חילוניות לחרדיות.

שבחים לעליון

הדו"ח משבח את פסיקת בית-המשפט העליון, שלפיה השלטונות חייבים להפסיק להפלות לרעה מוסדות גיור לא אורתודוכסיים ואת החלטת משרד החינוך לאשר את האקרדיטציה של המוסד האקדמי הערבי העצמאי היחידי בישראל, מכללת מאר אליאס.

בפרק על איראן נאמר, כי בעוד שהיהדות מוכרת שם כדת מיעוט רשמית, הקהילה היהודית באיראן מוסיפה לשמש מטרה לאפליה רשמית. ממשלת איראן מוסיפה לעודד תעמולה אנטישמית, שמופצת באמצעות הצהרות רשמיות, אמצעי תקשורת וספרים. הרטוריקה האנטישמית של הממשלה, יחד עם הרושם של מוסלמים רדיקליים באיראן שכל האזרחים היהודים במדינה תומכים בציונות ובישראל, מוסיפים ליצור אווירה עוינת ליהודים. הרטוריקה באיראן מטשטשת את ההבדלים בין יהדות, ציונות וישראל ומחריפה את הדאגה לבטחונה של הקהילה היהודית במדינה.

עוד נאמר בדו"ח, כי נשיא איראן, מחמוד אחמדיניג'אד, מוסיף לנהל קמפיין אנטישמי ארסי, קורא להשמדת ישראל ומוסיף להטיל ספק בכך שהשואה התרחשה. מכל מקום, למעט כמה חריגים, ממשלת איראן לא מתערבת בחיי הדת של הקהילה היהודית. הממשלה מתירה לימודי עברית, אך היא מטילה הגבלות על הפצת טקסטים בעברית, במיוחד טקסטים לא דתיים, עובדה שמקשה על הנחלת השפה. כדי לשמור על לח זמנים אחיד לכל בתי-הספר באיראן, נדרשים בתי-הספר היהודיים לפתוח את שעריהם בשבת.

אזרחים יהודיים יכולים לצאת לביקורים בחו"ל, אך יש איסור על ביקור בישראל, לפי הדו"ח. יחד עם זאת, איסור זה אינו נאכף.