לאחר עיון בעיתוני סוף השבוע

1. הכאוס באמת מתגבר, או שזה רק נראה ככה?

רפרוף בעיתוני סוף השבוע הותיר אותי מזועזעת. האלימות בקרב הנוער בנסיקה, בכיר במשטרה חשוד בהטרדה מינית, עובדים זרים על פעוטיהם חוטפים מכות רצח, אבות מספרים על נשותיהם שחנקו את ילדיהם, שכנים מספרים על בעלים שרצחו את נשיהם, החרדים סוחטים כספים, והחילונים חוטפים את הג'ננה ומתלהמים.

אני נורא רוצה לעשות משהו, אבל נוכח כל הזוועות האלה פשוט לא יודעת: למען מה להירתם? זה מייאש.

העומס, העומס של ה"רע" הוא מה שמייאש. וקשה לי שלא לשאול את עצמי, לאיזה חלק מהסיפורים הללו עשו דרמטיזציה לא פרופורציונלית כדי שיהיה משהו מעניין למכור בסוף השבוע?

הפכנו לחובבי פולקלור של זוועות. האם, לדעתכם, יש סיכוי למצוא פטנט אחר שימכור עיתונים, וגם ישאיר את הקוראים מעט שפויים יותר?

2. הפה של יחימוביץ'.

אני לא רוצה להביע כרגע דעה על מה כן או לא צריך לעשות עם חברת החדשות של ערוץ 2, אלא רק לומר משהו על מראית-עין. בתור אחת שכל-כך מטיפה לניקיון כפיים, אולי עדיף שח"כ שלי יחימוביץ'תגזור על עצמה שתיקה כשזה מגיע לדיונים בעניין עתיד חברת החדשות? הרי סביר שיש לה מעורבות רגשית.

וגם אם לא - ונניח שאני טועה - נניח שיחימוביץ' היא כבר כל-כך חזק בתוך הפוליטיקה עד שכבר מזמן שכחה את הקריירה הקודמת שלה, בה צמחה כעיתונאית בחדשות ערוץ 2.

גם אם זה המצב, יש מקרים בהם הצדק צריך לא רק להיעשות, אלא גם להיראות. וכן, גם פוליטיקאים שקופצים על ההזדמנות להיכנס בכל מה שזז כדי לקבל כותרת, צריכים לבדוק את עצמם לפני שהם פותחים את הפה ולחשוב איך זה ייראה, נוכח הקשרים האישיים שלהם מההווה ומהעבר. וכן, זה כולל גם את יחימוביץ'.

3. הבגידה הפכה לטרנד, או שנדמה לי?

חשיפת שמות לוחמי "עופרת יצוקה" באינטרנט ותיוגם כ"פושעי מלחמה" היו בעיניי, למרות התחרות הקשה, הסיפור המזעזע של השבוע. סוג של חוט מאריך לפרשת ענת קם, אם תרצו.

ביום שבו לא ניתן יותר לסמוך על הצבא שירצה את טובתו שלו, ואת טובת ביטחון תושבי המדינה עליהם הוא מגן, איזה עתיד אמיתי יש כאן לכולנו?

ואיך זה ייתכן שזה לא ברור לכולם שאנחנו הורסים את עצמנו בקצב מסחרר, במיוחד נוכח הדיווח היחסית פושר על כך בתקשורת המקומית? האם אף אחד לא מצליח לראות עד כמה התופעה הזה נוראה, ועד כמה היא מאיימת על כולנו?

4. מילה קטנה לדב מורן ממודו.

דב מורן נאלץ לפטר את מרבית עובדי מודו בסוף השבוע האחרון, ומן הסתם בימים הקרובים יופנו לעברו לא מעט ביקורת ולא מעט רעל.

כשאנשים מוצלחים מפסידים, התקשורת בדרך-כלל מרגישה שהיא צריכה לדחוף להם את זה לפרצוף. אז הנה כמה מילים שרוב הסיכויים שמורן לא יראה במקום אחר: אלה שמנסים, לפעמים נכשלים. You win some, you lose some.

אבל אף אחד לא ייקח ממך את הכישרון שלך, את ההתלהבות שלך ואת האמונה שלך במה שאתה עושה. את ההפסד המקומי תמיד אפשר להפוך לניצחון של הפעם הבאה, והפעם הבאה מתחילה היום. בהצלחה.