אבי החורבן / חיים שדמי

בהנחה שמדוניאנין הוא שחקן טוב מאלרואי כהן; ובהינתן העובדה שבוזגלו מוכשר יותר מאדריאן רוצ'ט, נשאלת השאלה מה עשתה מכבי בשנתיים האחרונות מאז נפרדה מרן בן שמעון ומינתה תחתיו את "האין מלבדו". האם בהסתכלות בדיעבד הוכיח את עצמו מהלך החילופים ההוא. איך עומד מול כל השאלות האלה הניצחון הצודק כל כך פואטית של בן שמעון בשבת (0-1) מול מי שחתר תחתיו והתסיס נגדו את הקהל.

והערה אחרונה: בן שמעון נזרק ממכבי אחרי שמונה משחקים מכיוון שלא השפיע מספיק על האופי בו נראתה הקבוצה שרק התחיל לאמן והיה שותף לבנייתה. בשנתיים שחלפו מאז, היה נמני הסמכות המקצועית במכבי. בתוצאות לא נרשם שינוי.

***

אבי נמני, האיש והתופעה שהוא מייצג, משול בעייני למחלה אוטואימונית. במחלה אוטואימונית קם הגוף ונלחם בעצמו, גובר על המערכת החיסונית ומחסל את עצמו מבפנים. הרפואה חסרת תרופה כשהגוף מחליט לקום על עצמו מבפנים.

קחו סיפור סמלי: לפני כחודשיים חטפה מכבי עונש של משחק ללא קהל בעקבות התפרעות אוהדים ביציע הכבוד כלפי עבאס סואן במשחק מול סכנין. בצילומי הטלוויזיה זיהיתי שניים מארבעת המתפרעים. הם מה שמוגדרים מבכירי החיילים בצבא נמני. לא סתם חיילים, אלופי פיקוד. בין כבוד ובינם אינם כלום, הם קלון למועדון. לכל מועדון. יציע כבוד - בדומה ליציע האוהדים הפנאטיים, רק מכיוון הפוך - הוא שיקוף לפניו של מועדון. הטיפוסים ששורצים בו, הם בבואה לזרמים התת-קרקעיים המנהלים מועדון. אותם שני אוהדים מדוברים הוחדרו ליציע הכבוד שנים אחורה, בתקופה בה נבנה הכוח של נמני, מוכנים להפעלה שאכן הגיעה. המהלך הזה סיכל כל סיכוי לשינוי בקבוצה, וחיסל את סיכוייו של כל איש מקצוע שעבר במועדון, מקלינגר ועד בן שמעון.

 אוהדי מכבי ת

האיש שדאג להחדיר ליציע הכבוד את הטיפוסים המתפרעים הוא כמובן נמני עצמו. מאחר והמדד העיקרי בו נמדדת מכבי בשנתיים האחרונות הוא הניצול הכלכלי, אפשר לומר שהאנשים שנמני החדיר ליציע הכבוד עלו למכבי הרבה כסף באותו משחק ללא קהל. אפשר לדבר גם על נזק בדימוי. אבל מעל לכל, משחק ללא קהל משול לאווירת בית קברות. אכן סמלי. ואגב, ישבתי באותו משחק ללא קהל ביציע העיתונות. גם השניים היו במשחק. ביציע הכבוד.

***

סיפורם של נמני ומכבי הוא בעייני אחד המדהימים בתולדות הספורט העולמי. הוא כזה לא רק מפני השלכותיו, החורגות מעבר לכל תופעה ספורטיבית, אלא מפני המופרכות המקצועית שבו. כבר שנים מופקעת קבוצה שלמה לטובת עשיית הסטאז' של אדם אחד. נמני מתגלח על התחת של מכבי בתקווה שיצמח ממנו מאמן. אבל היותו של הסיפור מדהים בעיקר בשל התודעה הכוזבת שבבסיסו. בחוסר יכולתו של הסטאז'ר להשלים את הסטאז' בהצלחה לאור כישוריו.

העסקתו של נמני היא בעייני ביטוי לזלזול המוחלט שיש לכל העוסקים בתחום הספורט בארץ - מעיתונאים וכלה במנהלים - במקצוע בו הם עוסקים. אילו הייתם מזמינים לביתכם איש מקצוע לתקן סתימת חמורה בביוב והאיש שהזמנתם היה נטול כישורי אינסטלציה, סביר שלא הייתם מתפלאים כשהביוב היה עולה על גדותיו ומציף את הבית.

מה כל כך קשה להבין אם קבוצת כדורגל איננה מסוגלת לנפק משחק סביר כשהממונה עליה מקצועית הוא אדם חסר כישורים מתאימים? האם אתם באמת סבורים שחומר שחקנים איכותי מספיק לאליפות ללא יד מאמן? מה בקריירה של נמני השחקן מקיץ 96' גרם למישהו לחשוב שיש בו משהו המסוגל להתיר לגורם כלשהו בסביבתו להתעלות ולממש עצמו מקצועית? האם הדריבלים הטעו אתכם לחשוב ככה או שמא נענועי הידיים העצבניים אי שם במרכז המגרש שהשליטו טרור על סביבתו? האם האופן בו תירגם את השלטת הטרור באותן שנים לאופן בו הוא מהלך אימים על שחקניו כמאמן כבר שנתיים כשהוא מאיים עליהם בכל הזדמנות כי יהיו כאלה שישלמו במקומם בהרכב וכי "נזכור את השמות" כשנבוא לגבש את הסגל לעונה הבאה, הוא שגרם לכם לחשוב ככה? האם להערכתכם הגישה הזו תורמת להתפתחות המקצועית של שחקניו ולתחושת השחרור שלהם לבטא את עצמם?

***

לאורך כל השנים הארוכות האלה, במהלכן התופעה הזאת הלכה והתעצמה, נשכחה נקודת ההתחלה ממנה יצאה לדרך: נמני לא היה מעולם שחקן טוב כפי שעשו ממנו. נדרשה התודעה הכוזבת - זו שנבנתה בחסות אוהדיו ואנשי התקשורת - כדי לקבע עבור רבים, רבים מדי, את העובדה שנמני היה השחקן הגדול ביותר שצמח במכבי.

עוד שתי אמיתות כוזבות נבנו בצדה: היותו של נמני ווינר ומכביסט. נמני מעולם לא היה ווינר, והוא בוודאי לא היה מכביסט. העובדה שגדל ושיחק במכבי, עוד לא הופכת אותו למכביסט. הוא רצה להיות כזה, בלי ספק, אבל הוא לכל היותר היה שחקן במכבי.

במגרש אורלי הישן - שם נבנו אגדות מכביסטיות אמיתיות - היה תלוי שלט: "הצלחה קודמת לעבודה רק במילון". זה מכביזם, בזכותו היתה מכבי עד קיץ 96' המועדון המצליח ביותר שצמח כאן, ומאז כבר מזמן איננו כזה. הוא חדל להיות כזה, משום שהערכים שמנהלים אותו ומכתיבים את סדר היום המקצועי שבו, אינם תואמים במילימטר את רוח השלט. המכביזם הוא השאיפה שאמורה להיות גלומה בכל אחד למקצוענות, מקצועיות ופרפקציוניזם. במלה אחת, הוא ענייניות. אין שום דבר ענייני בעיניי בנמני. לא באופן בן צמח לגדולה, לא באופן בו הוא מתנהל ולא באופן הוא מנצל 120 מיליון שקל.

הטעות בדיון מתחילה כבר כאן: לא נדרשים 120 מיליון שקל לייצר קבוצה הישגית שתיקח את הליגה בהליכה. עצם הדחף לרכוש עוד ועוד מנוגד לכל מכביזם. הוא לכל היותר משקף היסטריה. בעונת הדאבל של 96' - עונת המכביזם האמיתית האחרונה - שיחקו בהרכב הקבוצה 8-7 שחקני בית בכל משחק.

נמני היה אדם בוטח וקר רוח, כשהסביבה שהקיפה אותו היתה כזאת. כשנעלמה הסביבה, והוא נותר לבד להנהיג, הופיעה ההיסטריה. הוא היה היסטרי כשחזה בדרור קשטן מעדיף את חיים חג'ג' על פניו בחלק מהמשחקים בעונת הדאבל ולכן חתר להדחתו; הוא היה כזה בפרשת שרף המפורסמת ובאופן בו הגיב כשקלינגר הושיב אותו על ספסל לערב אחד.

ההיסטריה הולידה את קיצוניות התגובה וזו את התוצאות ההרסניות שבאו בעקבותיה. המשותף לכל שלושת המאמנים שהוזכרו כאן, היה הבחירה העניינית שלהם להעדיף את טובת הקבוצה על פני טובת האדם הפרטי. ההעדפה המוחלטת של טובתו של נמני על פני טובת הקבוצה, ייצגה את נטישת הערכים המקצועיים שאמורים לאפיין קבוצת כדורגל מקצוענית שמתיימרת להיות מחויבת להצלחה. היא מייצגת את נטישת הענייניות. היא מייצגת את נטישת המוטו: "הצלחה קודמת לעבודה רק במילון". היא משולה לטעות בניווט: בקילומטר הראשון, הסטייה היא בת מטרים בודדים; בקילומטר העשרים הסטייה כבר בת קילומטר. כמה שנים מתנהלת מכבי לפי טובתו האישית של נמני?

החזרה אחורה בזמן איננה מטעמים ארכיאולוגיים. ישנם היום שלושת אלפים אוהדי נמני שסבורים שנמני טוב למכבי. כל יתר אנשי הכדורגל במדינה יודעים את האמת ההפוכה. זה מדהים. אם כל כך הרבה שנים כולם יודעים את האמת, והיחידה שעומדת בסתירה אליה היא המציאות - תבינו את גודל הכשלים המקצועיים והניהוליים שעל פיהם מתנהל המועדון הזה. את אובדן הדרך.

את היעדר המנהיגות והמקצועיות ניתן למצוא בבניית הסגל, בבחירת השחקנים הלא מובנת בוודאי בהתחשב בפוטנציאל שאפשר גובה התקציב, בשינויי התפקוד התכופים של שחקנים, שבוע אחרי שבוע, בחוסר השקט המוקרן להם וביכולת שהם מביאים למגרש מדי משחק. בעובדה שששת הניצחונות שלה העונה הושגו מול שש המדורגות אחרונות בליגה.

ועדיין, תפקידו את הסגל הזה בידיו של איש מקצוע אמיתי, וכן, הוא ייקח העונה אליפות.

***

לאוהד מכבי אמיתי, היה הרגע בשבת, בו נעמדו אלפים בבלומפילד ובשירה סטריאופונית קראו: "נמני הביתה", הרגע המרגש ביותר מאז משחק האליפות עם קלינגר לפני שבע וחצי שנים.