ממשלת ישראל החליטה לפני כשנתיים לאמץ את מסקנות הוועדה בראשות המשנה לנגיד בנק ישראל, צבי אקשטיין, לפיהן מספר העובדים הזרים בחקלאות יפחת בהדרגה ויעמוד על 7,000 בלבד בשנת 2015.
ארגוני החקלאים, בזכות לובי יוצא דופן שכולל חברי כנסת ממר"צ ועד האיחוד הלאומי, הצליחו לטרפד את יישום ההחלטה - ובמקומה חתמו על הסכם נוח בהרבה מול משרדי האוצר והחקלאות: במקום 7,000 עובדים, יישארו 18 אלף.
מה קרה בינתיים? החקלאים ב"שטח" החלו להתנער מההסכם, עד שרמת ההנהגה שלהם יישרה קו והצטרפה להובלת השביתה המדוברת.
הייתם מצפים שמישהו בממשלה יסתכל לחקלאים בעיניים ויגיד להם שהסכמים צריך לכבד, אבל הנה מה שהיה לשר הרווחה, יצחק (בוז'י) הרצוג להגיד היום: "אני קורא לשר הפנים לאפשר כניסתם של עובדים זרים לחקלאות".
מדוע? לדברי הרצוג, השביתה תהווה "פגיעה בביטחון התזונתי המינימלי של ילדים, קשישים ומשפחות במצוקה". הבנתם? הרצוג דואג למסכנים, לא לחקלאים. מה פתאום.
ועדת אקשטיין המליצה להשאיר בארץ 7,000 עובדים זרים בחקלאות, כדי שאלה יעבדו בשדות המרוחקים של הערבה ובאזור עוטף עזה. באזור הצפון או באזורי המרכז והשרון, לעומת זאת, יש מספיק עובדות מהמגזר הערבי שמוכנות לעבוד.
לראיה - ארגון בשם "מען" מחזיק רשימות של אלפי עובדות ערביות בעלות ניסיון בעבודה חקלאית, שרק מבקשות לעבוד.
איפה הבעיה? החקלאים, או בעלי השדות (רבים בענף כבר מזמן לא מעבדים בעצמם את האדמות), רוצים ששכר המינימום שהם משלמים יאפשר להם להעסיק עובדים במשך 12-14 שעות ביום, ושהעובד יישאר ללון בצמוד לשדה - חלילה שלא יילך הביתה.
"הערבייה רוצה ללכת הביתה אחרי 8-9 שעות עבודה", מספרים לנו החקלאים. באמת, איזו חוצפה מצד הערביות. מזל שיש תאילנדים, מזל שיש את שר הרווחה בוז'י הרצוג שיעשה להם חיים קלים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
