נוחי דנקנר עם הגב לקיר

בשנת 2007 דחה נוחי דנקנר מספר הצעות למכור את מכתשים אגן . בין היתר התעניינו בחברה חברות מהודו, כמו יצרנית קוטלי המזיקים UPL. אולם המגעים השונים היו התחלתיים והתפוצצו די מהר.

דנקנר לא היה מוכן להתפשר. הוא רצה מחיר גבוה ממחיר המניה (שכבר אז היה גבוה בעשרות אחוזים ממחיר המניה הנוכחי), ולא הסכים להתפשר מבחינת המניות שיישאר עימן: או שהוא נותר בעל השליטה ומוכר מניות מיעוט או שהוא יוצא לגמרי.

שנתיים אחרי והנה - דנקנר התרכך. מצבה המקרטע של מכתשים אגן, שצפויה להפסיד עשרות מיליוני דולרים במחצית השנייה של השנה, והעובדה שמלבד מכירה, לא נראה שיש יותר מדי אופציות אטרקטיביות אחרות, מביאות לכך שדנקנר מוכן להתפשר. הסינים יודעים שלדנקנר כבר לא נותרו הרבה אופציות, ולכן הם מנסים ללחוץ ולהשיג כמה שיותר הטבות בעסקה.

או שליטה או כלום

הפשרה הראשונה היא כמובן בהנחה שדורשים הסינים, אך הפשרה המשמעותית יותר היא העובדה שהסינים לא ממהרים לרכוש את כל החברה. הם רוצים להחזיק בפחות מ-70%, וכן רוצים לבטל את אופצית המכר, כלומר לא רוצים להתחייב שירכשו את מלוא המניות בחברה מידי כור.

האסטרטגיה של דנקנר מאז רכש את קונצרן אי.די.בי, הייתה שלא להיות בעל מניות מיעוט - או שליטה או כלום, והוא שמר על כך בקפדנות. אם יסכים להתפשר ולהישאר בעל מניות מיעוט במכתשים אגן, יהיה זה סימן מהותי לכך שדנקנר כבר הרים ידיים, והבין שזה הפיתרון הכי טוב שיוכל להשיג.

מצד שני, דנקנר כבר הוכיח בעבר שהוא לא מהסס לפוצץ עסקאות, כמו במקרה של רכישת אלבאו האמריקנית שבוטלה.

אולם הסינים ידועים כקשוחים במו"מ. "אצל הסינים רק אחרי שסוגרים את טיוטת העסקה, מתחיל המו"מ האמיתי", אמר בעבר איש עסקים, שעשה עסקים בסין.

את תוצאות משחק הפוקר בין הסינים לדנקנר נגלה בשבועות הקרובים.