שבויים בקונספציה הסולארית: סולון תבצע פרויקטים בישראל

כמדינה ש-40% מכלל החשמל המופק כיום בעולם מאנרגיית השמש מיוצרים על אדמתה, גרמניה מאמינה בתחום הסולארי. "מלך האנרגיות" - כך מכנים שם את ה-PV, הטכנולוגיה הסולארית הפוטו-וולטאית לייצור חשמל. בישראל, לעומת זאת, מתייחסים לחשמל הסולארי בספקנות.

במשרד התשתיות, האחראי לפיתוח מקורות אנרגיה חדשים, מעדיפים לדבר על תחנות כוח גרעיניות. שר התשתיות, ד"ר עוזי לנדאו, טוען כי החשמל הסולארי פשוט יקר מדי בשבילנו.

בנדיקט אורטמן, מנהל חטיבת פיתוח פרויקטים חדשים, השקעות חדשות ורכישות בחברת Solon הגרמנית, הגיע לישראל באחרונה בהמשך להחלטת החברה להיכנס לתחום פיתוח פרויקטים גדולים בשוק הישראלי.

בראיון בלעדי ל"גלובס" הוא מנסה לנפץ את הקונספציה הישראלית על עלותו המופרזת של החשמל הסולארי, טוען כי השקעה בהקמת תחנות כוח סולאריות מתאימה דווקא לגופים מוסדיים, וחושף את שיתוף הפעולה האסטרטגי שיש לסולון עם חברת החשמל הישראלית.

סולון, שהוקמה ב-1997, החלה את דרכה במסגרת התוכנית של ממשלת גרמניה להצבת מערכות סולאריות על גגות של 100 אלף בתים. מאז התקינה מערכות בהיקף מצטבר של 1,000 מגוואט וכושר הייצור שלה עומד, לדברי אורטמן, על 500 מגוואט בשנה.

"ישראל היא המקום המושלם מבחינת קרינת השמש", אומר אורטמן את מה שכל מנהל של חברה גלובלית אומר בבואו לארץ הקיץ הנצחי. "יש לכם כמעט 365 ימי אור שמש בשנה, וכמות הקרינה הכוללת כפולה מבגרמניה. זה לא הגיוני שבגרמניה יש היום מערכות סולאריות בהספק כולל של 10,000 מגוואט ובישראל יש כמה מגוואטים בודדים.

"גם מבחינה טכנולוגית זה מביך, משום שישראל הייתה המדינה המובילה בעולם בשימוש במערכות סולאריות לחימום מים באמצעות דודי שמש. היום אפילו בריטניה עוקפת את ישראל בתחום הסולארי. הייתם מאמינים? אין להם שמש כמעט בכלל".

* הממשלה בישראל טוענת שעלויות הייצור של החשמל הסולארי גבוהות בהרבה מאלה של תחנות כוח קונבנציונליות, כמו פחם, גרעין או גז טבעי.

"זה נכון אולי לגבי השנים הראשונות, שבהן עלות הפקת קוט"ש חשמל היא 30 אירו-סנט. אבל אחרי 20 שנה, היזם מפסיק לרשום הוצאות על פחת ועלויות מימון וכתוצאה מכך עלות ההפקה יורדת ל-6 אירו-סנט לקוט"ש בלבד. זה שווה לעלות ההפקה של קוט"ש בתחנת כוח גרעינית, וזה כמעט חינם. בנוסף, החשמל הסולארי מיוצר ומסופק בשעות היום שבהן תעריפי החשמל גבוהים יותר".

* אבל לעלויות האלה מגיעים רק אחרי 20 שנה במערכת בעלת אורך חיים מוגבל.

"ניסויים שנערכו במעבדות הראו שאורך החיים של פאנל מאיכות טובה יכול להיות אף גבוה מ-50 שנה. אם משקללים את 20 השנה הראשונות עם 30-40 השנה האחרונות, מתקבלת עלות ממוצעת של 15 אירו-סנט על פני חיי המערכת. עלות הפקת חשמל קונבנציונלי באירופה היא כיום 5 אירו-סנט בממוצע לקוט"ש בעוד שעלות החשמל לצרכן היא 15 אירו-סנט.

"כלומר, אנחנו על סף שוויון במחיר לצרכן. אני מניח שבישראל העלויות יהיו אפילו יותר זולות, בגלל כמות הקרינה העודפת שיש כאן".

לדברי אורטמן, החברה לא מחפשת רק תעריפים אטרקטיביים במדינות שבהן היא פועלת, אלא גם יציבות פוליטית ומשפטית ושיעורי קרינה גבוהים. "המדינות המעניינות ביותר כיום הן איטליה, צרפת ובריטניה, ישראל וטורקיה".

אורטמן אינו מזכיר את ספרד, ולא במקרה. הסיפור הגדול של הענף הסולארי בשנים האחרונות התרחש שם. שפע השמש והקרקע הפנויה הובילו את הממשלה הספרדית ליזום תוכנית שאפתנית לקידום ייצור החשמל הסולארי. אבל לאחר שבשנים 2006-2008 הותקנו בספרד למעלה מ-2,000 מגוואט של מערכות סולאריות, התנגש הענף בקיר. המשבר בספרד פגע קשות גם בעסקיה של סולון, שרשמה ב-2009 הפסד נקי של 270 מיליון אירו, הגבוה בתולדות החברה.

* מה הלקח שאפשר ללמוד בישראל מהכישלון הספרדי?

"את השוק הספרדי הרגו שתי סיבות: האחת, היא שהתעריפים שהם הציעו היו מטורפים. זה היה כסף שנזרק לשווא ושיצר בהלה לזהב. הטעות השנייה הייתה שהמימון הגיע מתקציב המדינה, כלומר באמצעות מיסים".

בגרמניה ובישראל, לעומת זאת, ממומנים התעריפים ליצרני החשמל הסולארי מחשבון החשמל הכללי של הצרכנים. על רקע זה הוגשה בישראל באחרונה עתירה לבג"ץ בטענה שלממשלה אין סמכות להטיל על הציבור לסבסד את היצרנים.

אורטמן אומר כי לסבסוד היצרנים הסולאריים בגרמניה לא הייתה השפעה דרמטית על חשבון החשמל של הצרכן הגרמני. "היום כ-15 אלף מגוואט מגיעים בגרמניה ממקורות אנרגיה מתחדשים, כ-5% מסך החשמל המיוצר. החשבון לצרכן הביתי גדל כתוצאה מכך ב-50 אירו לשנה, וייצמח בעוד 50 אירו בשנתיים הקרובות", אומר אורטמן.

אחד המאבקים הגדולים בישראל בשנה האחרונה מתנהל סביב הטענה שיש למצות את אפשרויות ההתקנה של מערכות סולאריות על גגות מבנים לפני שמתחילים להקים מתקנים גדולים יותר על הקרקע. את הטענה הזו שומעים בעיקר בקרב גופי תכנון וארגונים סביבתיים החוששים כי השטח הגדול שדורשים המתקנים יביא לכרסום בשטחים הפתוחים במדינה. לצד המגנים על השטחים הפתוחים, שותפים בקואליציה נגד המתקנים הקרקעיים גם חברות המתמחות בהתקנת מערכות גג ומשרד החקלאות, החושש כי הכסף הגדול בתחום הסולארי יסנוור את עיני החקלאים ויביא לכך ש"החקלאות הסולארית" תתפוס את מקומה של החקלאות האמיתית.

"לו הייתי פוליטיקאי ישראלי, הייתי מעדיף את הגגות", אומר אורטמן. "הם לא מבזבזים מקום ומעוררים פחות התנגדויות של שכנים ואחרים. אצלנו בגרמניה גם נקבעו תעריפים נפרדים לגגות ולקרקע, והממשלה עודדה קודם כל התקנה על גגות בתים. אך בבחינת העלויות, ייצור החשמל על הקרקע יותר כדאי".

"חברת החשמל לומדת מאיתנו"

כניסתה של סולון לתחום פיתוח הפרויקטים הגדולים בישראל מגיעה לאחר שנת פעילות מקומית במסגרתה התמודדה במכרזים פוטו-וולטאיים גדולים כמו באשלים (לתחנה בהספק של 30 מגוואט) וברמת חובב (לתחנה בהספק של 10 מגוואט).

הפעילות בישראל נעשית באמצעות חברת פריטיום שבניהול רו"ח עודד נגר, המייצגת את סולון בישראל. מאז חתימת הסכם שיתוף הפעולה בין החברות בספטמבר 2009, התרכזה הפעילות בעיקר בשיווק שירותי קבלן וכן בשיווק השקעות בפרויקטים סולאריים שפותחו על-ידי סולון בחו"ל.

אחת השותפות הישראליות המרכזיות של סולון היא חברת החשמל, שעמה יש לסולון הסכם שיתוף פעולה הכולל העברת ידע מקצועי בתחום הטכנולוגיה הפוטו-וולטאית. הצדדים מתכננים פיתוח, מימון והקמה של פרויקטים בחו"ל, במטרה להפוך את הידע למעשי ולא רק תיאורטי.

"חברת החשמל יצרה איתנו קשר לפני מספר חודשים", אומר אורטמן, "והביעה נכונות לשיתוף פעולה במטרה ללמוד ולהתנסות בהפעלת פרויקטים סולאריים. אין להם אפשרות להיכנס לתחום בישראל, אבל אני מעריך את הנכונות שלהם ללמוד מאיתנו ולהתכונן לאפשרות שיוכלו להשקיע בפרויקטים כאלה. זאת, משום שחברות ממשלתיות גדולות מסוגה של חברת החשמל חושבות בדרך-כלל שהן יודעות הכול. אני מקווה שנוכל לפתח ביחד פרויקטים גדולים באירופה".

התעריף למתקני PV גדולים, בהספק של 5 מגוואט ומעלה, אמור להיקבע על-ידי רשות החשמל בשבועות הקרובים. התעריף שמציעה הרשות הוא 1.09 שקלים לקוט"ש, לעומת 1.49 שקלים למתקנים בינוניים ו-1.55 שקלים לקטנים.

* האם התעריף המוצע למתקנים גדולים אטרקטיבי מבחינתכם?

"התעריף די נמוך, במחירים כאלה לא יהיו משקיעים רבים שירצו להיכנס לישראל. אולי עדיף לישראל להתחיל מנקודה גבוהה ולהפחית את התעריף לאחר מספר שנים, כי רוב הסיכונים בהתחלה. אפשרות אחרת היא לבטל חלקית את ההצמדה למדד. הסיכונים של ישראל מבחינת משקיעים אירופיים הם חשיפה לתנודות מטבע ויש גם חששות ביטחוניים".

* כיצד בנוי המודל העסקי שלכם בישראל?

"נציע שירותי EPC לפרויקטים גדולים ובנוסף נעסוק בפיתוח של מגה-פרויקטים, כמו אשלים, עם שותפים ישראלים. נאתר פרויקטים, נפתח אותם, נקים אותם ונפעיל לתקופה ראשונית במטרה למכור אותם בהמשך למשקיעים בעלי טווח השקעה ארוך - כמו גופים מוסדיים. אחרי שאנחנו מסיימים את הפרויקט, הוא הופך למוצר פיננסי לכל דבר".

המוסדיים בישראל נמנעו עד כה מכניסה להשקעות בתחום הסולארי. גופים כמו קרן תשתיות ישראל אף הצהירו שהתחום הוא אחד הסקטורים הפחות אטרקטיביים להשקעה מבחינתם בתחום התשתיות.

"קל לשכנע את המוסדיים, כיון שזו השקעה סולידית. אפשר לדעת בדיוק רב למדי כמה ימי שמש יש בשנה ממוצעת, ויש סטייה של לא יותר מ-2% על פני 20 שנה בפרויקטים הסולאריים. לכן, תזרימי התקבולים יציבים

* הרבה יותר מאשר בחוות רוח, או ביומסה.

"בצד השני, של העלויות, אין כמעט הוצאות שאינן קבועות כמו דלק או בלאי של מנועים. התאים הפוטו-וולטאיים הם אמצעי הייצור הכי פשוטים שיש ואפילו פאנל שבור מייצר חשמל. בגלל זה הבנקים אצלנו מסתפקים בשעבוד של תזרימי התקבולים ומאפשרים להכניס משקיעים תמורת הון".

* מה הסיכויים שלכם לזכות במכרזים כמו באשלים?

"אני לא רוצה להתייחס למכרזים בישראל. אני חייב להודות שבגרמניה אנחנו לא אוהבים מכרזים, כי ההליך בנוי כך שהזוכה במכרז היא בדרך-כלל החברה הכי נואשת וזו שקרובה לפשיטת רגל, ולא החברה הכי איכותית. משום כך, אנחנו מעדיפים מיזמים משותפים עם גורמים מקומיים".

ממזרח תיפתח הרעה

סולון איננה החברה הגרמנית היחידה הפועלת בשוק הישראלי. חברת Schott Solar מספקת לישראל מערכות ופאנלים באמצעות חברת גרינטופס המקומית.

בתחום הפיתוח של פרויקטים גדולים יש כיום בישראל שחקן זר משמעותי נוסף - חברת Sunpower האמריקאית, הפועלת באמצעות חברה-בת ישראלית (לשעבר סאן-ריי).

אבל האיום האמיתי מבחינת החברות הגרמניות איננו מגיע מכיוון ארה"ב אלא ממזרח, מסין. איניגו שווירטליך, סגן נשיא Schott לטכנולוגיה שביקר בישראל באחרונה, אמר כי ההבדל בין הגרמנים לסינים הוא ברמת השירות שהגרמנים מספקים.

"אם יש תקלה או בעיה במוצר שסיפקנו, אנחנו נשלח מישהו מגרמניה שייתן שירות. אצל הסינים אפשר לנסות להרים טלפון, אבל אני לא בטוח שמישהו יענה", אמר.

אורטמן טוען שהתחרות מול הסינים מוגבלת בהיקפה. "הסינים מסובסדים על-ידי הממשלה ומקבלים הלוואות בריביות אפסיות. משום כך, הם מסוגלים לייצר פאנלים במחיר זול ב-20% משאר המתחרים. התשובה שלנו פשוטה - האיכות היא לא רק בפאנלים אלא בפרויקט כולו. אם הסינים יודעים לבנות פאנלים זולים במימון משלם המיסים הסיני, אז אנחנו נקנה את הפאנלים ונשלב אותם במערכות שלנו. הסינים ניסו להקים באירופה כמה מתקנים גדולים והתברר שבתחום הזה הם לא הכי מוצלחים".