מי יקבע אם עושים ברית מילה?

‎‎החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב לאשר לאם לעשות ברית מילה לתינוק בניגוד לרצון אביו קיבלה באחרונה תשומת-לב רבה מהתקשורת - בלי הצדקה של ממש, לדעתי.

אמנם בשורה התחתונה בית המשפט אכן נתן לאם את הצו לו עתרה, אך מעבר למקרה הספציפי לא ניתן לראות בהחלטה זו כתקדימית, ובוודאי לא ניתן ללמוד ממנה על תמיכת בית המשפט בעמדה המחייבת ברית מילה.

בסקר שנערך לפני כ-3 שנים עלה כי ברית המילה מהווה קונצנזוס בישראל, ו-97% מהנשאלים תמכו במילת התינוק. עם זאת, לא ניתן לבטל על הסף את העמדה המתנגדת למילה, שב-20 השנים האחרונות צברה מספר תומכים לא מבוטל בקרב ציבורים מסוימים בישראל.

המתנגדים הקימו עמותה בשם "בן שלם", מסגרת בשם קה"ל, התומכת בהורים לילדים שלא נימולו, פורום פעיל באינטרנט של "הורים המוותרים על ברית מילה", ולפני כעשור אף נעשה ניסיון לעתור לבג"ץ כנגד הנהלים והסטנדרטים הנוגעים לביצוע ברית מילה בישראל.

בהחלטה שניתנה השבוע, לבית המשפט כלל לא ניתנה ההזדמנות לדון לעומק בהשפעתה האפשרית של ברית המילה על התינוק ולבחון את העמדות השונות בצורה רצינית.

האב, הגרוש מהאם, אמנם הציג בתחילה עמדה המתנגדת לברית מסיבות אידיאולוגיות, אך בהמשך נמנע מלשתף פעולה עם ההליך המשפטי, ולכן עמדתו נדחתה מסיבות טכניות, שאינן רלוונטיות למקרים אחרים.

‎‎אופי הסביבה

‎‎בכל מקרה, חשוב להבין כי לבית המשפט אין מעמד לקבוע באופן עקרוני אם ברית מילה היא הליך רצוי או לא. הן תומכי המילה והן מתנגדיה מציגים שיקולים כבדי-ערך, הנוגעים לבריאות, דת, פסיכולוגיה וחברה, ואלה וגם אלה נתמכים במחקרים וחוות-דעת בינלאומיות.

על בית המשפט מוטלת החובה לדון בכל מקרה לגופו, ולהחליט אם הליך המילה רצוי עבור הילד העומד בפניו באופן אישי ופרטני. כך, למשל, אין דינו של ילד הגדל בסביבה דתית, בה אולי איבר מין שאינו נימול עלול ליצור עבורו אי-נעימות חברתית קיצונית - כדינו של ילד שגדל בסביבה מעורבת מבחינה דתית וחשוף למגוון גדול של צורות חיים ובחירות אישיות.

בהחלטה שניתנה השבוע הביע בית המשפט עמדה במאמר מוסגר, לפיה לאם, שהיתה בעלת המשמורת על התינוק, היתה רשות מובנת למול את התינוק, ואם האב מתנגד לכך - היה עליו לפנות לבית המשפט ולבקש צו מניעה.

ספק רב אם דעה זאת נכונה. על אף שבית המשפט העליון קבע כי ברית מילה בידי מוהל אינה נחשבת להליך רפואי לצורך תביעות רשלנות רפואית, נראה כי יש להתייחס אליה ככזו לצורך הכרעות במסגרת משמורת.

להורה משמורן יש סמכות לקבל החלטות רפואיות משמעותיות ללא היוועצות עם ההורה השני במקרי חירום בלבד, וגם אם מוטב לבצע את המילה בגיל צעיר ככל האפשר - זה לא הופך את המילה למקרה חירום.

‎‎דעת מומחים

‎‎מאחר שדעות המומחים הרפואיים חלוקות בשאלת נחיצותה הרפואית של המילה ותועלתה או נזקה, נראה כי הדיון בשאלה אם לאשר הליך ברית מילה לילד, בניגוד לרצון אחד מהוריו, דומה במידה רבה לדיון בבקשתו של אחד ההורים לאשר ניתוח פלסטי לתיקון פגם אסתטי חמור.

בשני המקרים בית המשפט צריך לפנות לקבלת חוות-דעת של מומחים רפואיים ופסיכולוגיים באשר להשלכות של ביצוע ההליך או אי-ביצועו על הקטין שבפניו, ולהחליט לפי אמות-מידה אלה.

ואולם, בשונה מניתוח פלסטי, לברית המילה נלווה רקע תרבותי-דתי. השאלה הנותרת פתוחה היא מה מידת השלכתו של הרקע ממנו יבוא השופט הספציפי על עמדתו בתיק, והאם אכן יימצא שופט בישראל שיוציא צו מניעה האוסר על ביצוע ברית מילה. ‏‎‎‏

‎‎עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי היא מומחית לדיני משפחה וירושה