הרבה זמן לא נראה במקומותינו ח"כ עם ביצים כמו חיים אמסלם. לבנאדם אין פחד. הוא נכנס עם הראש בקיר פעמיים ולא איבד את ההכרה והעשתונות.
בפעם הראשונה, כשהתנגד בפומבי למתן קצבאות לתלמידי הישיבות והשבת החרדים לשוק העבודה, נגד דעתו של המר"ן והשר אלי ישי.
בשנייה, המאתגרת אפילו יותר, הוא נצמד לכיסא שלו בנחישות למרות הלחץ המטורף שמופעל עליו ועל בני משפחתו מסביבתו הקרובה והמורחבת, ולא מוכן להרפות ממנו ולהחזיר אותו למפלגה.
את האומץ יוצא הדופן זיהו גם בקדימה ובעבודה ומייד שלחו אליו שליחים כדי לשכנע אותו לערוק לשורותיהן.
גם ברק וגם לבני מבינים, שאמסלם הוא השם הכי חם היום בשוק הפוליטי. הרבה יותר לוהט מיאיר לפיד. יאיר לפיד הוא חילוני נאור שבא לדאוג לחילונים כמוהו. אמסלם דתי - חרדי בעל דעות ליברליות ותפיסת עולם רחבה. כאן טמון ההבדל ביכולת שלהם להשיג תמיכה מהציבור.
בעוד שלפיד יכול להביא את המרכז והשמאל שנמאס להם מכפייה דתית, אמסלם, שמביע עמדות שאפיינו את ש"ס הישנה והטובה, המפלגה הטולרנטית ההיא שדגלה בקירוב לבבות ולא ביססה את עצמה על הבלטת הרקע עדתי, יכול להביא למפלגה שבה יבחר, קולות של דתיים שמאסו בקיבעון המחשבתי של ההנהגה הרבנית שלהם ומבינים שרפורמה רק תועיל לכולם, ספרדים שנמאס להם לשחק את תפקיד האנדרדוג הנצחי וחילונים שרוצים לגשר על הפערים העצומים בינם לבין הדתיים.
ומזה בדיוק חושש אלי ישי, ואין לי טענות נגדו בעניין הזה. ברור שאמסלם לא יכול להיות יותר בש"ס, כמו שחבר כנסת ממר"צ לא יכול היה להישאר במפלגה אם היה קורא להתנחלות בשטחים. אבל היופי בדמוקרטיה אמיתית, ואת זה קשה, ובצדק, לש"ס לקבל, שהמנדט לא מוחזר אוטומטית למפלגה. כבר ראינו בעבר חברי כנסת שערקו למפלגות אחרות או הקימו סיעות יחיד, למרות כאבי הבטן של חבריהם במפלגת האם. הם שרדו את זה גם אם בכעס.
אם אכן הכוכב הרב אמסלם לא יכבה את אורו בסופו של מאבק, במצוותם של רבנים גדולים ממנו, הוא צריך לדעת להתמקח על המחיר שיבקש במפלגה החדשה שלו. עליו לדרוש תפקיד משפיע, כזה שיאפשר לו לשמש פה לציבור הדתי - חרדי, שנמאס לו לחיות בעוני מנוול שגוזרת עליו ההנהגה שלו עצמו, ולהפוך לזרוע דוחפת של החילונים שרוצים שוב להרגיש את חוויית הביחד. אם לא שר בכיר, אז לפחות יו"ר של ועדה חשובה. על פי התקדימים שלו בשטח, לא נראה שאמסלם יצא פראייר.
נשארה שאלה אחת לא פתורה: מאיפה האומץ? לא נראה סביר, על פניו, שחבר כנסת אנונימי יחסית, חסר ניסיון פרלמנטרי ארוך שנים, יקום יום אחד ויעשה מעשה מתריס כזה בלי גב מוצק.
ימים יגידו אם לגב הזה יש שם. ואם קוראים לו, במקרה, אריה דרעי.
מודל דומה
בתולדות הפוליטיקה הישראלית כבר נרשם מקרה דומה. אברהם בורג, בנו של ח"כ הכנסת המיתולוגי יוסף בורג, איש המפד"ל, שהצטרף לשורות מפלגת העבודה, אחרי פעילות ממושכת בתנועת שלום עכשיו. גם הוא הגיע לשדרות הקונצנזוס החילוני כדתי מחמד, וכוכבו דעך מהר מאד.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.