השוק מאמין באיזי כהן

לשוק ההון יש תכונה אכזרית, הוא לא מנומס, לא מעמיד פנים. השוק מציב בפני מנהלי החברות יום יום מראה ואומר להם מהי דעתם הקולקטיבית של המשקיעים על החברה אותה הם מנהלים.

מדי יום נקבע מחיר האג"ח של כל חברה, ומשקף את ציפיות המשקיעים ואת אמונם ביכולתה לשרת את חובותיה.

לפני שלושה חדשים, מיד אחרי שאפריקה ישראל הודיעה על עסקת דניה סיבוס-אפריקה מגורים , היה ברור שהמשקיעים לא מאמינים בחברה.

תשואת האג"ח הארוכה, שמיועדת לפירעון בין השנים 2013 ל-2025, עמדה אז על 13.8%, נתון המשקף סיכון לחברה שיכולת הפירעון שלה נסמכת בעיקר על התאוששות בשוקי הנדל"ן בארצות הברית וברוסיה - שני שווקים שיש לגביהם אי ודאות.

האג"ח הקצרה של אפריקה ישראל , זו שתעמוד לפירעון במאי 2012, זכתה לתשואה בשיעור 8.85% ונסחרה הרבה מתחת לפארי שלה. זו כבר הייתה הצבעת אי אמון קולקטיבית. תשואה של כ-9% לאג"ח קצרה שיקפה חוסר אמון של השוק ביכולתה של אפריקה לפרוע את האג"ח.

על פניו, זה נראה מוזר. אין ספק שלאפריקה יש מקורות לתשלום, יש לה נכסים טובים שהיא יכולה למכור ובכך לפרוע את החוב. אבל השוק אמר את דברו.

אז כתבנו כאן ש"אם השוק טועה ומתמחר פאניקה, יש כאן הזדמנות קנייה נהדרת".

לא רק מדברים, גם עושים

היום הדברים נראים אחרת. האפריקה אגח כה נסחרת בתשואה של 4.9%. תשואת האג"ח הארוכה ירדה אף היא והגיעה ל-10%. מה קרה תוך שלושה חודשים? השוק התחיל להאמין לאפריקה.

שורה של מהלכים שהוביל מנכ"ל אפריקה, איזי כהן, מנהל שהשוק מכיר ביכולותיו והגופים המוסדיים מעריכים, הביאו לסגירת הפער.

השוק התחיל להבין שבאפריקה לא רק מדברים אלא גם ובעיקר עושים: מימושי נכסים, ארגון חובות ואפילו הנפקה ממשמשת ובאה של חברת אפ"י אירופה.

איזי כהן משדר נחישות לא רק לפרוע את האג"ח של אפריקה ישראל במועד, אלא אף להקדים את הפירעון ככל הניתן.

בטווח הארוך זה כבר לא תלוי בכהן

כהן הוא מנהל מוכשר. הפלטפורמה שבנה במגדל בעשור בו היה מנכ"ל חברת הביטוח אפשרה למחליפו, יונל כהן, לעבור את המשבר טוב יותר מחברות ביטוח אחרות. את אפריקה הוא לקח כמעט לבדו בשנה האחרונה מטיפול נמרץ לחדר התאוששות, וכעת הוא בדרך להוציא את החברה מבית החולים.

מה הלאה? האם אפריקה תוכל לחזור להיות חברה מובילה? האם גם באג"ח הארוכות שלה טמונה הזדמנות? זו שאלה מצוינת שאין לנו תשובה עליה. כי זה כבר לא תלוי בכהן או ביכולותיו הניהוליות, אלא בעיקר במצב הכלכלי ברוסיה ובמזרח אירופה.