משיכת השקעות מישראל? בדמיון הפרו-פלסטיני שלהם

המאמצים של גופים פרו-פלסטיניים לעודד גל של משיכות השקעות מחברות ישראליות, בתקווה לחקות את קמפיין הבידוד הכלכלי של דרום-אפריקה, לפני 25 שנה, אינם תופסים תאוצה. אבל עובדה זו אינה מפריעה לחסידי הבידוד הכלכלי של ישראל להשתמש בפרופוגנדה במאמץ לצייר תמונה של התנתקות תאגידית גלובלית מזירת העסקים של ישראל. למרבה האבסורד, מה שמקל עליהם הוא הצטרפות ישראל ל-OECD.

אתר פרו-פלסטיני, "אלקטרוניק אינתיפאדה", טען, בפוסט מ-12 בנובמבר, כי קרן הפנסיה הגדולה ביותר בהולנד, PFZW, שכספיה מנוהלים ע"י חברת PGGM, משכה "כמעט את כל השקעותיה" מחברות ישראליות, לאחר ש-PGGM אימצה "מדינות חדשה של אחריות חברתית" להשקעות בחברות שפועלות באזורי עימותים.

אבל, כפי שכתב השבוע בן כהן, מהוועד היהודי אמריקני (AJC), באתר "האפינגטון פוסט", זה לא מה שקרה. מה שעורר את חשדו בדיווח של "אלקטרוניק אינתיפאדה" היו המילים "כמעט כל השקעותיה". אם מדובר בצעד עקרוני, שמבוסס על מדיניות של "אחריות חברתית", מדוע לא משכה קרן הפנסיה ההולנדית את כל השקעותיה מישראל? האם היא מוסיפה להיות מושקעת בחברות ישראליות?

לדברי כהן, שיחה עם מנהלי הקרן ההולנדית איששה את חשדותיו. הקרן לא משכה שום השקעות מישראל על רקע אידיאולוגי. מתברר שבעקבות הצטרפות ישראל ל-OECD, המועדון האקסקלוסיבי של המדינות המפותחות, המדינה שוב אינה נחשבת שוק מתעורר. המשמעות היא, שתיקי השקעות הממוקדים בלבדית בשווקים מתעוררים, שוב אינם יכולים להשקיע בחברות ישראליות, שקפצו מדרגה, ליקום השווקים המפותחים. זה מה שקרה לפורטפוליו השווקים המתעוררים של PGGG שמנוע עתה מלהשקיע בחברות ישראליות.

אבל בתיקי השקעות, שמתמקדים בשווקים מפותחים, מוסיפה קרן הפנסיה ההולנדית להיות מושקעת בצ'קפוינט ובסופרסול, מציין כהן.

מזכיר את הארווארד

הדיווח על "משיכת ההשקעות" של הקרן ההולנדית מישראל דומה מאוד לידיעה מאמצע אוגוסט השנה, שלפיה רשות ההשקעות של אוניברסיטת הארווארד משכה השקעות מחברות ישראליות. הידיעה הזו, שפורסמה בין היתר ב"גלובס", נשענה על דיווח של רשות ההשקעות של הארווארד לרשות הפדרלית לניירות ערך, כנדרש בחוק. מהידיעה עולה, כי ברבעון השני השנה, חיסלה הארווארד את השקעותיה במניות של חברות ישראליות. הסיבה לא פורטה.

לפי הידיעה, חיסלה הארווארד אחזקה של כמעט 500 אלף מניות טבע בשווי כ-30 מיליון דולר; כ-52 אלף מניות נייס בשווי כ-1.7 מיליון דולר; 80 אלף מניות פארטנר בשווי 1.8 מיליון דולר; כ-103 אלף מניות של צ'קפוינט בשווי כ-3.6 מיליון דולר; וכ-32 אלף מניות סלקום בשווי 1.1 מיליון דולר.

אבל דובר של האוניברסיטה, ג'ון לונגברייק, אמר כי אכן היו שינויים בפורטפוליו של הארווארד, אך הם לא נבעו משיקולים פוליטיים אלא אלא משיקולים עסקיים טהורים שנבעו מהצמיחה החזקה של הכלכלה הישראלית. לדבריו, הדיווח לרשות לניירות ערך משקף שינוי באחזקות, לא שינוי במדיניות האוניברסיטה.

"האוניברסיטה לא משכה השקעות מישראל", אמר הדובר בראיון לאתר "פורין פוליסי" מ-18 באוגוסט. "ישראל הועברה מ-MSCI, קרן ההשקעות שלנו בשווים מתעוררים, לאינדקס EAFE במאי, בגלל צמיחתה של הכלכלה הישראלית. ההשקעות שלנו בשווקים המתעוררים אוזנו מחדש בהתאם".

ופרשיות PGGM והארווארד אינן היחידות, שבהן מנסים חסידי הבידוד הכלכלי של ישראל לצייר החלטות שהתקבלו משיקולים פיננסיים טהורים כהחלטות שמשקפות מחאה נגד ישראל, מציין כהן ב"האפינגטון פוסט". כך, למשל, בפברואר 2009 הכחיש המפשיר קולג' באופן רשמי טענה של קבוצת סטדנטים פרו-פלסטיניים שרשות ההשקעות של הקולג' משכה השקעות מישראל.

הבאה בתור היתה חברת ההשקעות הבריטית בלקרוק. סגן הנשיא של הבהיר לפעילים פרו-פלסטיניים, שלהחלטות החברה לגבי השקעות בישראל אין כל קשר לשיקולים פוליטיים. הכחשה דומה פרסמה גם קרן הפנסיה האמריקנית של מורים ומרצים, TIA CREF.

כהן מצטט את ג'ון האבר, שהבלוג שלו מתמחה במעקב אחר פעולות חסידי הבידוד הכלכלי של ישראל, בפוסטינג מפני כשנה, שעדיין רלוונטי גם כיום, כדלקמן: "לאחר שלא הצליחו לשכנע אף קולג' או אוניברסיטה למשוך השקעות מישראל; לאחר שנכשלו במאמציהם לרתום לעגלת החרם הכלכלי נגד ישראל עיריות ואיגודים מקצועיים; ולאחר שאיבדו את תמיכת הקהילייה הפרוטסטנטית, נאלצים חסידי הבידוד הכלכלי של ישראל לייצר נצחונות מדומים, במקום לרשום נצחונות אמיתיים.

"נראה שהאסטרטגיה הזו מבוססת על ציפיה להחלטות פיננסיות שצפויות להתקבל מסיבות לא פוליטיות לחלוטין (כגון מאמצי חברות השקעה להיפטר ממניות של אפריקה ישראל מהר ככל אפשר בגלל ההפסדים העצומים של החברה בעבר וחשיפתה לשוקי נדל"ן), ולשלוח הודעות לעיתונות שמייחסות את ההחלטות הפיננסיות לשיקולים פוליטיים, בתקווה שכמה כלי תקשורת יפלו בפח", כתב האבר.