למה להזדקף אם אפשר להתכופף

If you can't beat them, join them - זה הפתגם שמנחה את חברות הסלולר. הן רואות בבירור שככל שיתנגדו להרחבת התחרות בשוק הסלולרי, הן יחמירו את מצבן מול המפקחים ומול הציבור כאחד.

ההחלטה על צמצום קנסות היציאה בסלולר, שאושרה בוועדת הכלכלה, גרמה לכך שהחברות יישרו קו - ושלושתן ביחד הודיעו כי החל מינואר הן יפסיקו לקנוס וישיקו תוכניות חדשות ללא קנסות וללא תקופת התחייבות.

לפני שנתיים זה לא היה קורה. סביר להניח כי החברות היו מתכתשות עם המשרד ומנסות - אפילו באמצעים משפטיים - למנוע זאת. אבל שר התקשורת משה כחלון, במהלך יוצא דופן, החליט בניגוד לדעת המשרד שלו להעביר שורה של רפורמות דרך חוק ההסדרים.

אם ביטול הקנסות לא היה עובר דרך חוק ההסדרים, ספק אם היה עובר בכלל, או שלבטח היה לוקח שנים. חקיקה ראשית כנראה מעניקה תוקף חזק יותר, והחברות מבינות כי התנגדות לרפורמות רק תגרום להכבדת ידו של המשרד עליהן בכל תחום.

סיפור הנדידה הפנים-ארצית או שיתוף הרשתות דומה. חברות הסלולר מבינות כי כמעט מכל בחינה, כדאי להן לארח את הרשת החדשה של מירס ולא להתנגד לה. החשבון פשוט: כל לקוח שמירס תיקח משמעו שליש פחות שיילקח מהן. לדוגמה, אם פלאפון מסכמת עם מירס על נדידה פנים-ארצית, המשמעות היא שכל לקוח שמירס גנבה ממנה, מסלקום או מפרטנר - פלאפון מרוויחה אותו.

במלים אחרות, מכיוון שהנדידה כנראה תיכפה על החברות, מוטב להן לפחות להרוויח מכך. העמדה של פרטנר בשימוע שבו הציגה יותר טיעונים משפטיים וממשיכה להתנגח במשרד לא צריכים לרגש אף אחד. בסופו של דבר גם היא היתה שמחה לארח את מירס, אלא שנוכח הפרויקטים שעומדים בפניה של שדרוג הרשת והחלפת מערכת בילינג, סיפור של שיתוף רשתות או נדידה בתקופה הנוכחית יוצר לה בעיה קשה.

לחברות הסלולר נוח יותר לעבוד עם גוף אחד גדול כמו מירס במקום להתעסק עם 12 שחקני MVNO שרוצים להיכנס לשוק ולא יהיו יותר מאשר כאב ראש אחד גדול עבורן.

מי יודע, אולי בסופו של דבר הפנימו החברות שבסערה שמתרגשת עליהן כדי להן להתכופף במקום לעמוד זקופים ולהישבר.