יום הבוחר

הערב (ב') תארח ברצלונה את ריאל מדריד ל"אל-קלאסיקו", הדרבי של ספרד. למה יום שני? מועד המשחק המקורי נופל על הבחירות ל"ז'נרליטאט", הממשלה של החבל האוטונומי הקטלוני. החשש היה כפול: גם לגבי קיום הבחירות כתקנן, וגם לגבי אלימות אפשרית באצטדיון. יום הבחירות הקטלוני מועד לפורענות גם כך, ובקלאסיקו הנערך בקאמפ נואו שורפים האוהדים הקיצוניים תמיד את דגל ספרד ומביעים את שאט נפשם מהמדרילנים. בייחוד כשמוריניו "הבוגד", שעבד כעוזר מאמן בברצלונה, חוזר. אחרי שהעיף את בארסה מליגת האלופות עם צ'לסי ועם אינטר, ועוד כמאמן המצליח של ריאל. "אני פרסונה נון גראטה, צפויה לי קבלת פנים עוינת", טוען הפורטוגלי, המומחה להתבצרות מול סביבה עוינת.

העיתונים של שתי הקבוצות, מארקה ו-AS מצד מדריד, ספורט ומונדו דפורטיבו מברצלונה, מנהלים כבר מלחמת מילים. סנדרו רוסל, נשיא ברצלונה, קורא בעיתון "ספורט" לאוהדים להתנהג "בכבוד, באופן מחונך ומתורבת"; ה"מונדו דפורטיבו" דווקא מצטט אוהדים שקוראים "לרפא את הפורטוגלים של ריאל וללמד אותם ענווה".

***

יש אנשים, מסתבר, שאוהבים לראות את ברצלונה כי הם אוהבים כדורגל. בקטלוניה מדובר במיעוט מבוטל. האהדה למועדון היא עצומה, אבל נובעת מסיבות שאין ביניהן וכדורגל כלום. סלבאדור דאלי שלח לתחרות אמנות המוקדשת לקבוצה יצירה משלו. מוזיאון המועדון הוא הפופולארי בעיר, אף יותר ממוזיאון פיקאסו. המוטו של המועדון מזה עשרות שנים הוא "הרבה יותר ממועדון כדורגל". אחרי שמייסודה ברצלונה היתה מועדון בינלאומי וקוסמופוליטי, מהר מאוד היא עברה לייצג את החבל הקטלוני ולהיות מקור גאווה לוקאל-פטריוטי. בייחוד שנות הדיקטטורה של פרנקו הפכו את ברצלונה ממועדון כדורגל לסמל. העיר ברצלונה היתה האחרונה שנכנעה לצבא הדיקטטור, וקטלוניה המשיכה להיות מרכז ההתנגדות אליו, כשבמקביל החבל סובל מהגבלות והשפלות שמטרתן להכפיף את התושבים למרות האחידה של השלטון המרכזי במדריד.

האפשרות היחידה שנותרה עבור התושבים למחאה היתה באמצעות הכדורגל. ביציעי קאמפ נואו התנוססו דגלי קטלוניה אסורים, והקהל העליב את שחקני ריאל כתחליף לפרנקו. ברצלונה היתה הסמל הקטלוני הבולט היחיד. שמועות על אהדתו של הז'נרליסימו לריאל הופצו, והטיות המשחקים עבור מדריד הקנו לקטלונים הזדהות עם תפקיד הקורבן.

עם התעשרותו של החבל בשנות ה-60', וההגירה מחבלי ספרד העניים, בעיקר מאנדלוסיה, הפך המועדון למקור הזדהות גם עבור המהגרים שחיפשו אינטגרציה.

היום ממשיך המועדון לבטא התנגדות למדריד. קרויף אוהב לספר שכשבא לעיר הסבירו לו: "במדריד זוללים את מה שאנחנו מייצרים". יש לכך על מה להסתמך. ברצלונה מובילה בספרד לפי כל מדד כלכלי והיא ללא ספק העיר המתקדמת במדינה. נטיות הבדלנות והשאיפה לעצמאות רק מתגברות עם השנים, והדבר מתבטא גם במועדון. למרות שייצג תמיד מעין אופוזיציה שמאלנית ללאומניות במדריד, השתלטו על המועדון נשיאים לאומניים קטלוניים, שמתחרים זה בזה במידת הבדלנות ובקיצוניות הימנית שלהם. ז'ואן לאפורטה למשל, הנשיא המצליח של ברצלונה עד השנה, היה ידוע בנטיותיו הבדלניות ואכן משפרש הקים מפלגה לאומנית שהתחרתה אתמול על קולות מחצית הקטלונים התומכים בעצמאות.

למועדון וסמליו יש 1,330 מועדוני אוהדים ותומכים, "פניאס" כפי שהם ידועים בספרד, ברחבי העולם. הכוח של אלה הפך את ברצלונה לאחד המועדונים היחידים ששייך אכן לתומכיו, ופועל באופן דמוקרטי. "הפניאס" היו, למשל, אלו שמימנו את בניית הקאמפ נואו. מעליהם בהיררכיה ניצבים השותפים, ה"סוסיוס". עם בחירתו פעל לאפורטה להגדיל את הפופולאריות של המועדון, ואכן מספר ה"סוסיוס" גדל ב-70% ל-170 אלף איש. החל מהחודש, החברות כבר לא פומבית. רק קרובי משפחה ישירים וילדים יכולים להצטרף לברצלונה. החשש במועדון הוא מירידת הכוח הקטלוני, וכתוצאה מכך מירידה בכוח הפוליטי שאפשר לצבור כנושא תפקיד במועדון.

רבים שמתנגדים לשלטון המרכזי או מגלים סימפטיה לקטלוניה אוהדים את ברצלונה. בסקר שערך המרכז למחקר חברתי בספרד, הסתבר שקרוב ל-26% מאוהדי הכדורגל במדינה אוהדים את ברצלונה. היא שנייה רק לריאל מדריד, לה יש קרוב ל-33% מכלל האוהדים.

האהדה לריאל, מחוץ למחוזות הבאסקים והקטלונים, היא גורפת - וכוללת בחובה גם איבה לקטלונים ה'שחצנים והמתנשאים'. ריאל מבטאת בדיוק את ההיפך מרוח ה"יותר ממועדון" של ברצלונה. לפי ה'מדרידיסטה', אוהדי הקבוצה, אין שום דבר גדול יותר מהמועדון. מ'המשפחה'. השייכות לריאל היא שייכות להצלחה של הגוף הענק והחזק הזה. להיות 'סוסיו' של ריאל זה תענוג יקר, ולכן יש רק 85 אלף כאלו. אבל קרוב ל-200 אלף מחזיקים בכרטיסי 'מדרידיסטה' רשומים, ומשלמים דמי חבר למועדון. מעבר להם, יש יותר מ-1,800 פניאס של ריאל ברחבי העולם. הם הסיבה שריאל חייבת תמיד לנסות להיות המועדון החזק, העשיר והמצליח ביותר בעולם.

***

בכוחות מחודשים, ועם המאמן הטוב בעולם, פוגשת ריאל בקבוצה שנחשבת על ידי רבים כטובה בעולם. תוצאת המאבק יכולה להכריע גורל של עונה בליגה עם שתי קבוצות רציניות בלבד. טים סטנארד כתב במגזין "פור-פור-טו", שאוהדי שאר הקבוצות רוטנים "יופי, באמת. עכשיו קחו את הכדור, תעשו מה שבא לכם, רק עופו מכאן ותשאירו אותנו לבד". אבל במצבה של הליגה קשה להאשים את העניין העולמי במפגש הזה, ובו בלבד.

רק מוריניו, כרגיל, דואג לפרובוקציה: "זה לא משחק קובע, אין לו את המלח והפלפל של משחק נוק-אאוט".