אני קורא את הגילויים היוצאים מאתר ויקיליקס, ומתקשה להתרשם יותר מדי, או אפילו בכלל. ההדלפות נראות ונקראות כמו כותרות מעיתון ישן.
"מדינות ערביות ביקשו מארה"ב לתקוף באיראן"? הסיפור הזה מתהלך בתוכנו כבר כמה שנים. "ראש המוסד רצה להפיל את המשטר באיראן"? היה הרבה יותר מפתיע לולא רצה בכך. "איראן החדירה סוכנים ללבנון דרך הסהר האדום"? מי לא יודע על כך?
מה נשאר? המון חומר שרובו מתאים למדורי רכילות. מנהיג כזה אמר על מנהיג אחר דבר כזה או אחר? אני קורא אצל פרשנים שונים שזה חומר מביך, תרשו לי להטיל ספק בכך.
מנהיגים, ואנשים בכלל, יודעים שאם הם מרכלים על אחרים, סביר להניח שהאחרים מרכלים גם עליהם. זה ענין פשוט של קומן סנס, ובעולם הדיפלומטיה מודעים לכך היטב.
סיפור ויקילקס הוא גדול משום בעיקר בגלל יחסי ציבור טובים שהתקשורת עשתה לאתר ההדלפות הזה. כבר חודשים מכינה התקשורת העולמית את הציבור לגילויים מרעישים שיזעזעו את אמות סיפיה של האנושות. ארה"ב תרמה את שלה כאשר מיהרה להזהיר מדינות בעולם מפני הפרסומים. ואולי וושינגטון בכוונה הגדילה את הציפייה, כדי להעצים את האכזבה?
לא אקטואלי
להדלפות מסוג ויקיליקס יש בעיה מובנית. האפקטיביות של פרסום תלויה בקשר של הפרסום עם האקטואליה. חומר המתפרסם לאחר מעשה הוא מיושן מעצם טבעו. אנשים רבים בהם עוסקים המסמכים כבר אינם בעמדות בסביבה; עניינים שהיו חשובים בשעתו כבר אינם על סדר היום.
גם הריבוי של המסמכים עומד בעוכריהם, מכיוון שבתוך המאסות של התבן קשה מאוד למצוא קצת מוץ.
כדי שהדלפה תהיה אפקטיבית, צריך שיתקיימו בה כמה תנאים. האחד, החשוב ביותר, הוא כאמור הקרבה לאקטואליה; השני, שההדלפה תהיה ממוקדת בנושא או אדם מסוים; והשלישי, שתהיה חשובה ומעניינת. במשחק הזה, עצם ההדלפה אינה בבחינת הישג אם אין בה בשר, או שתוקפו פג.
מרתק, לא חשוב
קחו למשל את הדלפות ווטרגייט, ותקבלו הדלפה שיש בה את כל הרכיבים הנכונים. היה נשיא מכהן, היו בחירות, וכל ההדלפות היו קשורות לאירועים הללו, שהיו כרוכים אלה באלה. משום כך הצליחו הדלפות אלה להביא להדחתו של נשיא מושחת.
עכשיו בואו נניח שמעללי הנשיא ניקסון וחבר מרעיו היו מתפרסמים רק עכשיו, אצל ויקיליקס או בכל אתר אחר.
הפרסום עדיין היה מעניין, אבל רק כסיפור מרתק שמבחינה פוליטית כבר אינו רלוונטי. את אותו הדבר בדיוק אפשר להגיד על מסמכי הפנטגון שעסקו במלחמת וייטנאם.
הדלפת מסמכים אלה היתה חשובה בגלל שפורסמו כאשר הקרבות עדיין היו בעיצומם, והם אכן תרמו לסיומם. פרסום של אותם המסמכים היום היה יכול לעורר עניין בעיקר אצל חוקרים והיסטוריונים.
מכל הטעמים האלה, אתר ויקיליקס, במתכונתו הנוכחית, לא ממש מסוכן. בשורה התחתונה יש תחושה שעל מסמכים חשובים באמת ויקיליקס לא הצליח לשים את ידו, בטח לא בזמן אמת.
בינתיים?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
