מי יקבע מהי תאונת דרכים?

בפקודת הדיג, שנחקקה ב-1937 והיא עדיין בתוקף, יש הגדרה משונה במקצת לשאלה מהו דג: "דג פירושו כל חיית מים, בין שהיא דג ובין שאינה דג". שופטים אוהבים להיזכר בדבר החקיקה הזה כדוגמה לחוקים אבסורדיים, מסורבלים, מגוחכים או כאלה המקשים את החיים על בתי המשפט.

אחד החוקים האלה הוא חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ובקיצור הפלת"ד. זהו אחד החוקים הזוכים לרייטינג הגבוה ביותר במערכת המשפט, בשל ריבוי התביעות המוגשות נגד חברות ביטוח בעקבות תאונות.

הגישה המקובלת בקרב השופטים, הנובעת מתפיסה סוציאלית, נוטה לטובת הנפגעים, ולזכותו של החוק יצוין כי ניסוחיו הנפתלים מאפשרים להם מרחב פעולה גדול.

וכך, אם תאונת דרכים מוגדרת כאירוע שבו אדם נפגע עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה, אז כך מוגדר "שימוש ברכב מנועי": "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה על-ידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה...".

על-פי הגדרה זו, גם אדם הנופל ממנוף, כל עוד היה מותקן על מסילות או גלגלים - נחשב למי שנפגע בתאונת דרכים.

ואולם, למרות כל הרצון הטוב, בימים האחרונים שם בית המשפט העליון גבול להרחבה האינסופית בהגדרת תאונת דרכים: נתנאל דהן הוא נהג משאית שבעת נסיעה ב-2004, סמוך לצומת מגידו, נשמט ממנה חלק מהמטען. דהן הזעיק את אביו ואחיו שיבואו לסייע לו, והם הגיעו במשאית נוספת. בעת שעסקו בהעמסת המטען מחדש, עמד האח על המשאית השנייה, החליק ונפצע.

השופטים קיבלו את טענת חברת הביטוח, שיוצגה על-ידי משרד עו"ד אורי ירון, וקבעו כי לא מדובר בטיפול דרך או תיקון דרך, אלא פשוט פריקה וטעינה. תאונה מצערת כן, תאונת דרכים לא.