אני אוהב את אמריקה

א.

יש נקודה אחת שאני חושב שהוחמצה בהררי המילים שנכתבו על הדלפת הענק של ויקיליקס. והנקודה היא שאחרי הכול, ארצות הברית יוצאת כמו אחלה של אימפריה שבעולם. אני קורא את המסמכים האלה ולא מאחל לכם ולי ולעולם כולו שום אימפריה אחרת. כבוד לארצות הברית של אמריקה, ביתם של החופשיים, ארצם של האמיצים.

נכון שראוי, יותר מראוי, לשקלל את ההדלפה הנוכחית עם הדלפות הוויקיליקס הקודמות, שחשפו התנהגות נתעבת, מחרידה ממש, של אותה אימפריה ממש במלחמות בעיראק ובאפגניסטן. אבל שם אפשר לטעון שמדובר במצב כמעט בלתי אפשרי. הרי בינינו, הם די פסיכים שם. וחוץ מזה, בואו נעשה תרגיל קטן ונציב שם, ולו רק במחשבה, במקום האמריקאים את הסינים או את הרוסים.

אך למרות המעשים המחרידים שארצות הברית ביצעה, ואולי עדיין מבצעת, במלחמות הנ"ל, הרי שבשדה הדיפלומטי היא יוצאת כמו המבוגר האחראי בעולם מטורלל לגמרי הנשלט על-ידי קומץ מנהיגים שלא הייתם נותנים להם לנהל פיצוצייה על כביש הערבה. טיפוסים כמו קים ז'ונג איל, מועמר קדאפי, מחמוד אחמדינג'אד, הוגו צ'אבס, עבדוללה סאלה נשיא תימן, רוברט מוגאבה מזימבבואה ולברלוסקוני, פוטין, סרקוזי ועוד - כולם זכו לתיאורים שלא חורגים בהרבה מהאמת. כולל נתניהו שלנו.

"אלגנטי אך לא עומד במילתו" - היש הגדרה אלגנטית מזו לראש ממשלתנו? כשהם חושדים בליברמן שהוא מעין משת"פ, או לכל הפחות בן בית, של הרוסים, האם הם לא עושים לנו שירות חשוב?

ואגב התבטאויות, הנשיא הרוסי מדבדב, כתבו האמריקאים, משמש בתור "רובין לבאטמן שהוא פוטין". ראו איזו אומה מפוארת היא אמריקה, באמת אני אומר, שסולם הערכים הבסיסי שלה נקבע לפי הקומיקס. רק על זה היא קנתה מחדש את אהדתי ואהבתי. זה אולי ילדותי משהו, אבל זה כל היופי, אם תשאלו אותי.

הרי מהו הקומיקס אם לא משל מוסרי על המלחמה הנצחית - גם אם הפשטנית לעתים - של הטוב מול הרע? אני מאוד אוהב את זה אצל האמריקאים. יתרונותיהם גדולים מחסרונותיהם, וחסרונות יש להם, בלי עין הרע, בלי סוף.

כשאתה קורא את המסמכים ברצף, לפחות את אלה שפורסמו, אין לך אלא לשאול את עצמך בנוגע למנהיגים: האלה הם האנשים שמנהיגים את העולם, לעזאזל? מה להם ולעולם, הם חבורת אגומניאקים חלשי אופי, מכורים לשליטה וכוח ונוטים לאבד את השליטה והכוח של עצמם די בקלות. חבורה מפחידה של קוקואים פרנואידים. כשאתם מסתכלים על כל האנשים האלה, תגידו את האמת, לא הייתם רוצים שארצות הברית תמשיך לשלוט בעולם, או לפחות להנהיג אותו?

ב.

ובקשר למעללים הנוספים המתוארים במסמכים שפורסמו עד כה: נו ביג דיל, בייבי. אז קונדוליסה רייס רצתה פרטים על יחידות צה"ל; אז הילרי קלינטון ביקשה לעקוב אחר מזכ"ל האו"ם והורתה לדיפלומטים אמריקאים לפצח סיסמאות גישה למחשבים פרטיים או ציבוריים של בכירים באו"ם, לאסוף עליהם מידע ביומטרי, להשיג כתובות מייל, מספרי טלפון, כרטיסי אשראי ודברים מהסוג הזה, כולל נתונים על פרישת תקשורת, תוכניות שדרוג וכו'.

אז קלינטון הביעה דאגה, או לפחות עניין, בנוגע למצבה הנפשי של כריסטינה קירשנר, נשיאת ארגנטינה.

אז מה? מה קרה? להפך - טוב מאוד. זכותה, שלא לומר חובתה, של אימפריה לעסוק גם בדברים כאלה. היינו צריכים להיות הרבה יותר מודאגים אם הם לא היו עושים את זה. זה היה חוסר אחריות של ממש.

ג.

והנקודה הזו בדיוק היא בעיני עיקר העיקרים. מכל התבן שהתפזר באוויר נחת על הרצפה מעט בר, אבל הבר הזה חשוב מאין כמותו: מאמצי ארצות הברית, לפחות אלה הנשקפים מהמסמכים שהודלפו, מוקדשים לשלום וליציבות בעולם. היא אולי תככנית, אבל זה בסדר גמור. היא אולי מגלה עניין רב מדי בפוליטיקה פנימית, אבל במידת הסביר. היא אולי לא תמיד יודעת בדיוק מה היא רוצה, אבל גם זה סבבה לגמרי. בגדול, ארצות הברית חורשת את טובתו של העולם. עכשיו תגידו לי אתם: אתם רואים עוד אימפריה כזו בסביבה?

וזה הרבה יותר חשוב מהוויכוח אם היו פה גילויים גדולים (כנראה שלא) או אם זה פוגע בדיפלומטיה העתידית וביחסי האמון בין המנהיגים (כבר בדיחה טובה, לא?).

ד.

אמריקה, הגדולה באומות, חרתה על דגלה את החירות. ואין נעלה מהחירות. היא חרתה על דגלה גם את חופש הביטוי. אז נכון שחופש הביטוי בגרסתו האמריקאית עשה גלגול שלם באוויר, פול סירקל כמו שאומרים האמריקאים, נחת קצת על ראשו עד שהגיע לסוג של אבסורד. אבל האבסורד הזה בסך הכול הוא אבסורד טוב.

לא פעם ולא פעמיים ולא עשר חשבתי וכתבתי דברים נגד אמריקה. על תאוות הבצע, השטחיות, הצביעות ועוד. אבל דווקא בעידן הנוכחי, כשאמריקה הולכת ונחלשת ומולה עולים ופורחים כוחות כמו סין ורוסיה, ובעוד אירופה הולכת ומזדקנת ומתפוררת לנגד עינינו ממש, חובה עלינו - ולא רק עלינו כישראלים, בני חסות של אמריקה, אלא עלינו כבני אדם - להתעלות מעל הטינה והביקורת ולהכיר בעובדה שאין כמו אמריקה.

שאמריקה, לטוב ולרע, היא מה שהעולם צריך. שאמריקה חלשה זה חדשות רעות מאוד. אנחנו צריכים אותה חזקה.

הביטו מזרחה והגידו: סין, זה מה שאתם רוצים? אז יופי, באמת יופי, שהשוק הסיני מלא הזדמנויות כרימון ליזם הישראלי. יופי, באמת יופי, שאפשר לעשות שם טונה כסף. אבל בואו לא נשכח דבר אחד - דבר שאנשי העסקים הישראלים, ולא רק הם, שכחו מזמן: סין היא אימפריית הרשע.

היא דיקטטורה שמוציאה להורג ומענה וכולאת וסוחרת באיברים. היא מדינה שאסור לפתוח בה את הפה או לכתוב בה בעיתון, שאסור להתנגד בה לשלטון. העולם כולו, כולל ארצות הברית, ניגף מול הכוח הסיני.

העולם כולו, כולל ארצות הברית, מחריש מול העוולות שהיא מעוללת. העולם פוחד. העולם רוצה את הכסף הסיני, את כוח העבודה הזול, את מוצרי הפלסטיק. לעולם אין בעיה להחרים את דרום אפריקה בזמנה, או את ישראל של היום, אבל אם היה לעולם קצת יותר צדק מובנה, הוא היה מחרים את סין הרשעה עד שתחדל מדרכה הרעה. אבל העולם צבוע וחרא וסין מחזיקה את אמריקה בביצים.

ורוסיה לא הרבה יותר כיפית, אם חשבתם.

העולם יהיה מקום הרבה יותר גרוע בלי אמריקה בראשו.

ה.

עוד בעניין ויקיליקס. אמרו את זה קודם לפני, קצת בפולניות אבל אמרו:

מתי יגיע הוויקיליקס לסין, סוריה, סעודיה, סודן או זימבבואה?

מתי יודלפו המסמכים מרצח העם שביצעו הטורקים (חבורת צבועים) בארמנים?

מתי נקרא את הפרוטוקולים מהטבח ברואנדה?

מתי נוכל לדעת הכול על מה שהסינים עשו בטיבט? או מה שהיפנים עשו במלחמות שלהם?

ומה עם ג'ונג איל? ומוגאבה? או צ'ארלס טיילור בליבריה? רק השבוע הכירה רוסיה באופן רשמי בטבח שביצע סטאלין - שמש העמים של התחת - ב-22 אלף קצינים פולנים, אבל יותר מסביר להניח שלרוסיה יש עוד כמה שלדים בארון.

ומה עם המדינות השכנות לנו במזרח התיכון, גם הן לא בדיוק מופת מוסרי, אם לנקוט את האנדרסטייטמנט של העשור. לא הייתי מתנגד לקרוא מה הורו המצרים לחיילים שלהם לעשות למהגרי העבודה מאפריקה.

וסוריה? וירדן? ולבנון? וחיזבאללה? וחמאס? קופות שרצים ענקיות טמונות במרתפים של כל אחת משכנותינו. למה אותם אי-אפשר לראות? מתי יקום הגיבור הערבי או האסייתי או הרוסי שיחשוף מעט מן החושך?

הלוואי שג'וליאן אסאנג', מייסד ויקיליקס והאיש שמבלגן את העולם, צודק. "מהניסיון שלי", אמר לאחרונה, "אומץ זה דבר מידבק". הו, ג'וליאן! מהפה שלך ללבבות של כולם.

ו.

נכון, השאלות מהסעיף הקודם הן שאלות קשות, או אם לצמצם אותן לשאלה אחת: למה מי שסובל מחופש הביטוי הן דווקא המדינות הדוגלות בו?

התשובה הקצרה היא: כי ככה זה.

התשובה הארוכה יותר היא: כי יש מחיר לחופש. מחיר כבד יש לו, לחופש, לפעמים כבד מדי. אבל בסופו של דבר הוא ינצח. הוא ינצח כי האדם במהותו הוא יצור חופשי. יום אחד ינתץ האדם את השלשלאות, יום אחד יכופף האדם את הסורגים. יום אחד ישבור האדם את החומות. זה יקרה, אם לא מחר אז מחרתיים. אני מאמין בזה, ג'וליאן אסאנג' מאמין בזה, ארצות הברית של אמריקה מאמינה בזה. אני בטוח שגם אתם.

הרהור

בגדול, ארצות הברית חורשת את טובתו של העולם. עכשיו תגידו לי אתם: אתם רואים עוד אימפריה כזו בסביבה?