דברים שסוגרים מתחת לשולחן

"ליד הכנופייה הזאת, הוועד האולימפי הבינלאומי נראה כמו חבורה של קדושים מעונים", פולט העיתונאי שלידי. לפנינו על השולחן ערימת חוברות מהודרות, קלסרים נוצצים וניירות צבעוניים. אלה התוצרים של חברות הייעוץ הייעודיות, שתפקידן להכין את ה-"bid" המפורסם, אותם ניירות בקשה של המדינות המועמדות לאירוח המונדיאל. למשל, "אבולד" הגרמנית, שהכינה את הבקשות הזוכות של גרמניה 2006 ודרום אפריקה 2010, ועובדת הפעם דווקא עם אוסטרליה. רשימת היועצים של אנגליה ורוסיה כוללת עשרות חברות ייעוץ, חברות יחסי ציבור, ייעוץ משפטי, טכנולוגי וספורטיבי.

אצל קטאר בכלל אי אפשר לדעת, עם כמויות הכסף שהם שופכים. בכל מדינה הם שוכרים את שירותי חברת יחסי הציבור היוקרתית ביותר. פה בציריך זו "הירצל.נף.שמיד קונסולנטן" שעובדת מאחורי הקלעים עבור הבאת המונדיאל למזרח התיכון. אפילו בלשים פרטיים הם מעסיקים, הטובים באירופה, כדי להילחם במיכאל זן-רופינן, איש פיפ"א לשעבר, שמאשים אותם בשוחד.

ערימת הניירות, יש לומר, היא זבל מוחלט. החוברות מלאות בפרקים העוסקים ב'ססטיינבליטי' וב'לגאסי'. הוכחות לטכנולוגיה עילאית, לפעילות חברתית, ולשמירה מושלמת על איכות הסביבה - כפי שדורשת פיפ"א בהוראות החמורות שהיא מחלקת לכל המדינות הרוצות להגיש בקשה לאירוח גביע העולם בכדורגל. הדרישות הללו הן חלק מהפוליטיקלי קורקט שפיפ"א מרגישה מחויבת אליו, כחלק ממסע יחסי הציבור שלה עצמה.

אבל מעשית, איש מ-22 חברי הוועד המנהל של פיפ"א לא חושב לרגע אפילו להצביע עבור אחת ההצעות בגלל איזשהו רעיון ערטילאי כמו איכות סביבה. והמדינות מאחורי ההצעות יודעות זאת היטב: לשם כך יש להן את חברות הייעוץ ויחסי הציבור, אלו שיודעות שכדי לזכות באירוח צריך לזכות באהדת האנשים הנכונים, ולרפד את דרכה של הסימפטיה בהרבה ניירות מרשרשים. אחד היועצים מספר לי בעילום שם, שאת פרק "הפעולה נגד גזענות ביציעים" הוא כתב בערב אחד במקסיקו כשהוא רק מצטט מתוך האתר של פיפ"א. ממילא איש לא קורא את זה.

***

בבוקר, עם מעבר הגבול, עצר אותי פקיד מכס, שדרש לדעת מה העבודה שאני הולך לעשות בשוויץ. מששמע שאני נוסע לסקר את הבחירה במארחת המונדיאל של פיפ"א, אמר רק: "אה, אתה נוסע לכתוב על השחיתות". אם בוועד האולימפי יושבים ספורטאים מצטיינים לשעבר, בוועד המנהל של פיפ"א יש רק שניים כאלו: מישל פלאטיני ופרנץ בקנבאואר, וגם שני אלו לא חוסכים ידם מפוליטיקה פנימית. השאר הם אנשי עסקים שעל פניו נראה שהם מתייחסים לפיפ"א כאל מזנון בשירות עצמי.

תחקיר "פנורמה" של ה-BBC שפורסם ביום שני, ושנעשה בשיתוף עם העיתונאי שפיפ"א אוהבת לשנוא יותר מכל, אנדרו ג'נינגס, חשף בדיוק מדהים את תשלומי השוחד לחברי הוועד המנהל. שלושה ממקבלי התשלומים הם בין 22 הבוחרים של מארחת המונדיאל הקרוב, ואינם צפויים לכל הליך משמעתי. שלא לדבר על סגן הנשיא ג'ק וורנר, ששוב מכר כרטיסים של פיפ"א למונדיאל בשוק השחור. מיכאל סלוסר, כדורגלן לשעבר, עורך דין שוויצרי וראש ועדת האתיקה של פיפ"א שעד היום הצטיינה בשמירה מופלאה על השקט וחוסר מושלם של חשק לעסוק בבעיות 'משמעתיות', דווקא כן הגיב הפעם: "כלי התקשורת אמנם חשובים למבנה הדמוקרטי של מדינה, אבל בכדורגל אנשים רוצים שמחה, לא מריבות", הוא ציין. בכלל, נראה שיש הסכמה לגבי מי אשם: העיתונות.

מנכ"ל ההצעה האנגלית, אנדי אנסון, טוען שהסיקור של ה-BBC הגיע "בעיתוי מפתיע ולא פטריוטי. אנחנו היום מועמדים דלי סיכויים. ללא הדיווחים התקשורתיים היתה עמדתנו חזקה בהרבה". ממשלת אנגליה התנצלה בפני פיפ"א על הסקירה של אמצעי התקשורת הבריטיים את הליך הבחירה ואת השחיתות של הבוחרים. סליחה שאנחנו דמוקרטיה, רצו לומר. חשוב מאד לאנגלים לזכות, אחרי שבפעם האחרונה הם הפסידו לגרמניה את המועמדות האירופית. חשוב עד כדי כך שדייויד קמרון כבר נמצא לשיחות במלון "בור או לאק" האקסקלוסיבי. שירות הביטחון במלון כבר השליך החוצה את צוות ה-BBC שנאלץ להמתין בחוץ לקמרון שישוב משיחות הערב.

גם לתקשורת הבלתי חשודה, כוחות הביטחון לא נעימים בעליל: "מה יש לך לחפש פה?" שואל אותי ביריון של שני מטר. אני רוצה כמובן לשתות יין בבר עבור 2,500 אירו, כמו עוד כמה אורחים.

***

חזרה לאנגלים. גם הנסיך וויליאם צפוי להיות כאן, שלא לדבר על דייויד בקהאם או הלורד סבסטיאן קו. הם רוצים להוכיח שגם הם יכולים. להוכיח לעצמם את מעמדם בעולם, ולבדוק, האם התשתיות שלהם באמת עומדות במבחן אוהדי הכדורגל.

כמה כסף מוציאות המדינות עבור ההצעה בלבד לאירוח המשחקים? האוסטרלים, למשל, לא הסתפקו בתקציב ממשלתי של 46 מיליון דולר, ולפי עיתונאי "הסידני מורנינג הראלד" שמסקר את ההליך הועלה תקציב "השכנוע" ל-75 מיליון דולר. תקציב "השכנוע", יש לציין, יעניק להם את הזכות להשקיע שלושה מיליארד דולר נוספים באצטדיונים.

אבל האמריקנים, הוא מוסיף, מוציאים לפחות פי 2 על ה-bid שלהם. ההוצאות, אגב, הן עבור העבודה של היועצים, הבוחשים בקלחת והמוציאים מהבוץ - וגם כמובן ל"פרוייקטים של פיתוח כדורגל" בכל מיני מדינות שיש להן קשרים לאחד הבוחרים. לאוסטרלים יש גם מיטיב נוסף לניקול קידמן, הפנים של ההצעה, שמסייע פיננסית: המיליארדר פרנק לאווי. הוא בחר להעסיק דווקא שניים מהנודעים שבתככנים של הספורט העולמי: פדור "הפיקסר" רדמאן, יועצו של פרנץ בקנבאואר, ופיטר הרגיטאי, איש תככים שוויצרי-הונגרי וספין דוקטור ידוע שעבד עבור ה-bid האנגלי, עד שעובדיו הזרים נדרשו לעבור הליך העסקה כחוק.

ואלו עוד שתי ההצעות ההגיוניות ובעלות השקיפות הגדולה ביותר - אולי לבד מההצעה של בלגיה/הולנד, אבל זו חסרת סיכוי לחלוטין, למרות הקומפקטיות, התשתיות ותכנית איכות הסביבה המצוינת. פשוט נאיבים, ההולנדים האלה, הממשלה שלהם דורשת להוריד את סעיף החסינות לכל בעלי התפקידים בפיפ"א.

רוסיה שופכת כספים ורוצה מונדיאל בין יקטרינבורג בהרי אורל וקלינינגרד על גבול פולין. 2,500 קילומטר בקו אווירי ותשתיות מינימליות. ארצות הברית ממשיכה בתכנית חמישים השנה שלה, וצריכה שוב מונדיאל כדי להקפיץ את הכדורגל קדימה, לפי ה"ספורטס ביזנס אינטרנשיונל". וכך זה ממשיך.

***

לאלו שלא מבינים מדוע החליטה פיפ"א להזדרז ולבחור כבר עכשיו גם את המארחת בשנת 2022, התשובה די פשוטה: ספ בלאטר רוצה להמשיך בתפקיד עוד קדנציה אחת לפחות. עם הבחירה בשני מונדיאלים קדימה, הוא מכניס עוד כמה מדינות למעגל המדינות שיהיו חייבות לו את קולן. שלא לדבר על הסיכוי האחרון של מקורביו להוריד עוד מכה יפה, ליתר ביטחון.

וכך תגיע ההצבעה היום, כשהמוטיבים להחלטה בין הבוחרים נעים בין טובות הנאה אישיות וקיבוציות, לבין תחושות אנושיות כמו נקמה ורגשי גדלות. רק אל תחשבו בטעות שמדובר כאן בשיקולים מקצועיים או בטובת הכדורגל.