תדע כל אם ערבייה

בכל כנס כלכלי-חברתי שהתקיים בשנים האחרונות נערך לפחות פאנל אחד שעסק בשילובם של הערבים והחרדים בשוק העבודה. שום כנס שמכבד את עצמו אינו יכול לפסוח על נושא שכזה. יש רק בעיה אחת: לכרוך את הערבים והחרדים תחת קורת גג אחת זה עוול שאין כמוהו כלפי הציבור הערבי.

מדוע? קודם כל מפני שהחברה הערבית בישראל עוברת מזה שנים תהליך עמוק של אקדמיזציה, סטודנטים ערביים גודשים את הטכניון ואת הפקולטות למדעי המחשב וההנדסה באוניברסיטאות. בניגוד למגזר החרדי שמאופיין בהשכלה נמוכה ובמוטיבציה נמוכה להשתלב בעבודה, המגזר הערבי הולך ונעשה משכיל, ודווקא המשכילים מתקשים למצוא עבודה. יש לכך שלוש סיבות עיקריות: מיעוט מקומות עבודה לאקדמאים בסמיכות לישובים ערביים, השקעה ממשלתית דווקא במקומות עבודה שאינם עתידי ידע ואפליה גסה ופושעת מצד מעסיקים שמדירים את הערבים אל שולי החברה.

הנה כמה נתונים שהציג שלשום (ג') משרד התמ"ת: שיעור האקדמאים במגזר הערבי שאינם נמצאים בכוח העבודה, כלומר כאלה שוויתרו אפילו על לשכת העבודה, עומד על 18.2% - זאת לעומת 10.4% במגזר היהודי. אצל הנשים הערביות המצב גרוע בהרבה: 23.8% מהאקדמאיות פשוט נשארות בבית. אמנם חלק מהן עושות זאת מתוך מטען תרבותי שמקשה על אמא לילדים לצאת לעבודה, אולם חלק לא מבוטל מהן נשארות בבית כי אין מקומות עבודה זמינים, או שאין מעונות יום לילדים. רק 28% מהילדים והפעוטות במגזר הערבי שוהים במעונות או בצהרונים, ובמשרד התמ"ת הבינו בצדק כי המפתח לשילובן של נשים הוא להאיץ את בניית המעונות במגזר, תוך מימון כמעט מלא מטעם המדינה. השלב הבא חייב להיות הפחתה של תשלומי ההורים למעונות, אחרת אלה ימשיכו להישאר ריקים.

במגזר הערבי עצמו, כלומר בישובים ערביים מובהקים, שיעור המשרות הפנויות לעובדים בלתי מקצועיים עומד על 53.2%, לעומת 20.7% במגזר היהודי. שיעור המשרות הפנויות לאקדמאים במגזר הערבי עומד על 2.7% בלבד, לעומת 6.7% במגזר היהודי. המשמעות: במגזר הערבי לא נוצרות מספיק משרות לאקדמאים, ועל כן רבים מהאקדמאים במגזר "מתפשרים" על תחום ההוראה שמבטיח הכנסה נמוכה, או שזונחים את שוק העבודה. אלה שמבקשים להיקלט במקומות עבודה המאופיינים כ"יהודיים" נתקלים בבעיית נגישות וזמינות של תחבורה, ובעיקר באפליה.

המדינה מצידה מתגאה בכך שהיא משקיעה משאבים בהגדלת מספר המועסקים בקרב ערביי ישראל. משרד התמ"ת מפרסם כי מאז שנת 2006 השקיע מרכז ההשקעות 90 מיליון שקל בסבסוד שכר העובדים במגזר, או באמצעות מענקים שונים למעסיקים. אבל כשבוחנים מי מהמעסיקים זכה להשקעה, מקבלים תמונה ברורה שלפיה מרביתם שייכים לתעשיות מסורתיות ולענפים עתירי כוח אדם ולא עתירי ידע. מי שמעסיק יותר עובדים מקבל יותר כסף, וכך קרה שרוב ההשקעות הלכו למשחטות, מרכזי שירות ומתפרות. חברות תוכנה כמו MIT וגליל סופטוור זכו גם הן לסיוע, אבל הן מעסיקות הרבה פחות עובדים. שלושים פה, שלושים שם.

תוכנית החומש של הממשלה לשילוב בני מיעוטים בשוק העבודה כוללת פתרונות רבים: הקמת מרכזי תעסוקה, הסבה מקצועית לאקדמאים, עידוד יזמים במגזר, הסרת חסמים להשקעות במגזר, ו"בחינת תוכנית להקמת אזורי תעשייה זעירה ומלאכה". כל אלה חשובים, אבל הם לא כוללים את הדבר החשוב ביותר: מאבק באפליה המכוונת מצד מעסיקים יהודים. ושלא יהיה ספק, לא יעזור לחנך את המעסיקים, צריך פשוט לתמרץ אותם. כדי שראש צוות או מנהל מחלקה לא יזרוק לפח את קורות החיים של מהנדס רק משום שקוראים לו איברהים, צריך להעניק לו תמריצים כספיים משמעותיים. אפליה מתקנת לא נוצרת מרצון טוב, אלא כתוצאה מיד מכוונת, נחושה ועתירת משאבים.

לא לעצור במתמחים

שלשום נודע כי פקחי משרד התמ"ת פשטו על משרדים לעריכת דין במסגרת מבצע יזום לאכיפת חוקי העבודה, שמתמקד בעיקר בציבור המתמחים. מדוע מתמחים? במשרד התמ"ת מסבירים כי מדובר בציבור חלש, וכי מדיניות המשרד היא לפעול בקרב עובדים חלשים במגוון ענפים.

כפי שכתבנו בעבר, הקונספציה הזו שלפיה אכיפת חוקי העבודה צריכה להתבצע רק בקרב "עובדים חלשים" היא מוטעית, בעיקר בשל הפרשנות שהתמ"ת נותן לזהותם של החלשים. לשיטתו של המשרד, החלשים הם עובדי המפעלים, המאבטחים ועובדי הניקיון, החדרנים בבתי המלון וגם המתמחים, כפי שלמדנו שלשום.

אבל האם עורך דין שאינו מתמחה ומועסק 14 שעות ביום ללא תשלום שעות נוספות לא זכאי להגנה? האם רואה חשבון צעיר או תקציבאי במשרד פרסום שמועסק מבוקר עד לילה תמורת שכר עלוב אינו בגדר "עובד חלש"? מישהו במשרד התמ"ת צריך להבין אחת ולתמיד שגם במשרדים הממוזגים יושבים להם עובדים חלשים, מנוצלים, בלי ועד עובדים, בלי הסתדרות, עם הרבה שעות עבודה ומעט מאוד נחת בתלוש.