ניתוח "גלובס": קרב האינטרסים בין ההיי-טק לממשלה

בחודש שעבר התכנסה ועדת הכספים של הכנסת לדון במספר נושאים, שהמשותף להם הוא שינוי חוק שמאפשר לאנשי עסקים לקבל הטבות על משאבים שקריטיים לכלכלת המדינה.

עמדת הממשלה היא לנסות ולהגדיל את התמלוגים, מתוך שיקולי תועלת ברמת המקרו ותוך תיקון טעות היסטורית. מהעבר השני, מתכנס צבא בעלי עניין, פוליטיקאים עם מניעים עמומים, לוביסטים ואנשי יחסי ציבור, ולכולם מטרה אחת: למנוע את העברת השינוי בחקיקה.

יש שני מקרים שעונים על האפיונים הללו: השינוי שמנסה שר האוצר, יובל שטייניץ, להעביר בנוגע לתשלומים על תמלוגי הגז, והשינוי המתוכנן בחוק המו"פ - אותו חוק שמכוחו פועל המדען הראשי ותרומתו להיי-טק הישראלי אינה מוטלת בספק.

החוק ניצב בימים אלה במרכזה של סערה גדולה. מצד אחד, מנסה משרד האוצר באמצעות חוק ההסדרים לתקן טעות בנוסחה לתגמול בעת מכירת החברה לגורם זר. מצד שני, גורמים בתעשייה מנסים לבטל את הגזרה, תוך שהם טוענים כי עתיד ההשקעות בהיי-טק יהיה כולו על-פי תהום, אם יעבור השינוי.

התיקון לחוק המו"פ אינו היחיד שמפריע לחלק מאנשי ההיי-טק. גם העדכון שהומלץ על-ידי ועדה בראשות מנכ"ל משרד האוצר, חיים שני, בחוק לעידוד השקעות הון, מעמיד, לטענת גורמים בענף, סימן שאלה ממשי מעל לעתיד ההשקעות הזרות. ניסיון האוצר לשנות את אפיוני התשלום של מס החברות מלחיץ גורמים בענף.

זו תפאורת הרקע. היום (ה') עתיד להתבצע דיון מחודש בוועדת הכספים בנושאים אלו לאחר שביום ראשון השבוע התקבלה החלטה לדחות את ההכרעה לדיון הבא. האירוניה היא שהמאבק כנגד החוקים שעומדים על הפרק נעשה על רקע ניסיון של משרדי האוצר והתמ"ת לבצע שינוי היסטורי, לא פחות, בתמיכה של המדינה בפעילות חברות עתירות ידע בשוק הפרטי.

המטרה שלהם היא להיטיב עם התעשייה. מהלובינג אפשר להתבלבל ולחשוב שהחוקים לוקחים את ההיי-טק לאחור.

אין דין שנות ה-80 כדין העשור הנוכחי

בכירים במשרד התמ"ת, בראשותו של השר בנימין בן אליעזר, מדגישים כי השינויים המוצעים בחוק המו"פ נחוצים מעצם היותו מודולרי, כזה שמתאים עצמו אחת לפרקי זמן למציאות בשווקים. "מה שהיה טוב לישראל לפני 15 שנה, לא טוב לישראל עכשיו", הם אומרים.

 22

חוק המו"פ יצא לדרך לראשונה בשנת 1984, אבל היה בו חיסרון. בשנות ה-80 מכירת חברה לחו"ל לא נראתה כעומדת על הפרק והחוק לא אפשר אותה. המדען הראשי דן לגופו בכל מקרה של העברת ידע לחו"ל, וברוב המקרים אושרו מהלכים כאלה. ב-2005 נעשה השינוי המיוחל, כך שמכירת חברה לגורם זר, שקיבלה תמיכה מהמדען הראשי, תתאפשר תמורת תשלום "קנס" מסוים. כוונת הממשלה בתיקון הייתה להקשות במידה סבירה על הוצאת ידע מישראל, בעיקר אם נתמך על-ידי מענקי המדינה.

השינוי לא היה מושלם: הקנס על העברת הידע והשארת הפעילות בארץ גבוה יותר ממקרה של הוצאות כל הפעילות מישראל והעברתה לחו"ל. דה-פקטו, התיקון של 2005 עודד את מכירת כל הפעילות, כולל הידע והעבודה לחו"ל, בעוד שהכוונה הייתה לעודד את השארת הפעילות בישראל, גם במקרה שבו הידע נמכר.

"תיאורים אפוקליפטיים"

כעת, מנסים באוצר ובתמ"ת להשוות את התנאים. הנוסחה שמוצעת בחוק ההסדרים מגדירה כי התשלום יהיה לפי שיעור המענקים שהתקבלו מהמדינה כחלק מכלל ההשקעה במו"פ, כפול עלות המכירה. המשמעות היא שאם ההשקעה במו"פ היא מרכזית - מה שעשוי לקרות בחברות שנמכרות בשלבים מוקדמים, או חברות שעדיין בשלב החממה - ואם החברה נתמכה על-ידי המדען בהיקפים נרחבים, הרי שההחזר שתקבל המדינה עשוי להיות גבוה מאוד, כמעט ללא פרופורציות להשקעה.

לשם הדוגמה, נניח שחברה נמכרת ב-20 מיליון דולר לאחר שקיבלה מענקי מדען בגובה של מיליון דולר. כלל ההשקעות במו"פ היו 3 מיליון דולר, מתוך 5 מיליון דולר שהושקעו בה בסך הכול. החברה תיאלץ להחזיר למדען קנס 7 מיליון דולר - גבוה בהרבה ממה שיקבלו שאר המשקיעים. לא פלא שאיל ליפשיץ, מנהל פורום החממות הטכנולוגיות, אמר כי "המדינה עושה עלינו סיבוב ומחוללת נזק בלתי הפיך לתעשייה רגישה".

בגופים הממשלתיים משוכנעים שמי שמנסה לעשות כאן סיבוב היא דווקא התעשייה, שמהלכת אימים ומנסה לזכות בתנאים מיטיבים, שלא כדין. "הם ירוויחו מזה וגם אנחנו, שכן הידע יישאר כאן. אז למה להתלהם? למה לעשות קטסטרופה? למה לחשוד בנו שאנחנו מחפשים רק עוד כסף?", תהה גורם במשרד המדען.

במשרד התמ"ת אומרים כי הטענות האלו "לוקות בהגזמה פרועה ומאופיינות בתיאורים אפוקליפטיים". בכירים במדען הראשי מוסיפים כי מדובר לעיתים ב"חברה שהוקמה בזכות רעיון שמלבדו אין לה דבר, בטח שלא כסף, וקיבלה מענקי מו"פ נדיבים שמחזיקים אותה במשך שנים. כשהפירות מבשילים היא מוציאה את הידע לחו"ל, סוגרת את הפעילות בישראל וזורקת את סגל העובדים אל לשכות התעסוקה ולמעגל האבטלה".

הפתרון הפרקטי, אם כן, הוא לכפוף את ההחזרים לתקרה מסוימת שעד אליה יכולה המדינה לקבל החזר. ועדת הכספים תדון מחר בגובה ההחזר, כשעל הפרק הצעה להחזר של עד פי שלושה, ומנגד האוצר יציע תקרה שמתאימה לשיקוליו. ההערכות, כי האוצר לא יסכים לשינוי הנוסחה כך שתכלול את כלל ההשקעה, ולא רק את זו שבמו"פ.

"נתקן כשלים שהיו, וזה כבר טוב", אומר שרון קדמי, מנכ"ל התמ"ת. "לגיטימי שמדי פעם עוצרים, עושים חשיבה אחורה ותצפית קדימה לפני שממשיכים כולם יהיו מרוצים: המדינה, היזמים והמשקיעים".

ההון הכלוא רוצה לברוח

עוד הוסיפו במשרד התמ"ת כי על-מנת להסיר את העיוות שנוצר בשל התיקון של 2005 הציע המדען הראשי שתהיה הכרה בכל ההשקעות הכספיות שהושקעו במו"פ, ובכך יושווה המקרה של רכישת כל החברה למקרה של רכישת כל הידע. המדען גם מעוניין להגיע להסכמה על קביעת תקרה מקסימלית להחזר במקרה של העברת ידע לחו"ל".

מלבד חוק המו"פ, גם התיקון לחוק עידוד השקעות הון מסעיר את ההיי-טק. החוק נועד במקור למשוך השקעה במשק על-ידי מענקים והטבות מס. ההטבות מתייחסות לשני סוגי מיסוי: מס חברות ומס על תשלום דיבידנד.

השאיפה היא להשאיר כמה שיותר כספים שישמשו להשקעה בישראל, ולכן מאפשרים את דחיית תשלום המס כל עוד הוא לא מועבר כדיבידנד לאדם פרטי והכסף מועבר בין החברות. אם החברה-האם בחו"ל, אז העברת הדיבידנד אליה מחויבת במס.

חלק גדול מהחברות הבינלאומיות בישראל נעזרות באפשרות הזו, והעדיפו לא לשלם דיבידנד לחברה-האם. כלומר, לכלוא את הכספים בחשבון החברות הישראליות, וכך ליצור עתודות משמעותיות של הון שחלקן הושקעו לאחר זמן בפעילות המקומית. זהו פוטנציאל של מאות מיליארדי דולרים.

לפי העדכון המוצע, יעמדו שיעורי מס החברות ב-2013 על 12% לחברות שפועלת במרכז ועל 8% לחברות פריפריה. זאת, לעומת מס חברות בשיעור של 6%-8% עד כה. המס הקבוע על דיבידנד יהיה 15%. סך הכול, יגיע שקלול המס הכללי שישלמו החברות הזרות (מה שמכונה מס "עד הבית"), ל-23%-22%.

פורום סמנכ"לי הכספים שלח מכתב ליו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, בו טוענים כי הצעד "יביא להגדלת המס האפקטיבי עבור רבות מהחברות, ובמקרים מסוימים להפיכת ההשקעה בישראל לפחות כדאית באופן משמעותי".

באוצר לא מתרגשים. "זה משתנה מחברה לחברה", מגיבים שם. "יש כאלו שייפגעו וישלמו מס יותר גבוה אך עדיין מס של 12% הוא אחד הנמוכים בעולם".

חוק עידוד השקעות הון אינו פשוט להבנה. הוא טומן בחובו סוגיות מורכבות בנושאי מיסוי וגם טובי המשפטנים ורואי החשבון עדיין לא מבינים לגמרי את השינויים.

"העדכון פותר את הסוגיה מה חייב במס ומה לא", אומר ד"ר שמואל בורשטיין, ראש מחלקת מסים במשרד גרוס, קלינהנדלר, חודק, גרינברג, הלוי ושות'. ואכן, אחת ממטרות השינוי היא לפשט את תשלום המסים עבור החברות הבינלאומיות, מה שכל הגופים, גם אלו שמעבירים עליו ביקורת, מברכים עליו.

לפורום סמנכ"לי הכספים יש גם ביקורת על מה שלא מופיע בחוק: הפחתה במס על משיכת כספים והעברתם לחברה-האם. "הקושי לנייד את הכספים הכלואים יוצר תסכול בקרב המשקיעים", הם טוענים.

הסוגיה כבר עומדת על הפרק שנים והתקווה כי יתבצע שינוי במדיניות הממשלה לא התגשמה הפעם. מנגד, ברשות המסים עשויים לשקול לבצע את השינוי בעתיד, אך בחרו במודע שלא לבצעו בשינוי הנוכחי. ההחלטה תעמוד למבחן בתקופה הקרובה בוועדת הכספים.

דבר התעשייה

אהרון מנקובסקי, יו"ר איגוד תעשיית ההיי-טק

"אנחנו מנסים לייצר ודאות, והמצב הנוכחי של חוק המו"פ לא מאפשר זאת. חייבים לטפל גם בנוסחה המחשבת את היקף החזר ההון למדען. לאורך הזמן עשו תיקונים בחוק, אבל שכחו להסתכל על התמונה הגלובלית. בטווח הקצר צריך לקבוע תקרה להחזר ולתקן את הנוסחה. בטווח הארוך צריך לבדוק בכלל את חוק המו"פ והמטרות שלו.

"בחוק כיום יש, למשל, מגבלות על מקום הייצור של החברה. אנחנו בדעה שהיום אין מקום עוד לדרוש שהחברה תייצר בהכרח את המוצרים שלה בישראל. כולנו רוצים שתישאר פעילות בישראל במקרה שבו החברה נרכשה, אבל זו סוגיה פחות חשובה היום. הרי אם מהנדס שעבד בחברה הישראלית עובר לעבוד בחברה הרוכשת בקליפורניה, הוא לוקח איתו את הידע שצבר. קשה לבחון את סוגיית כניסת ויציאת ידע בעולם היום.

"45% מעובדי ההיי-טק הישראלי מועסקים במרכזים המקומיים של החברות הרב-לאומיות, שחלק גדול מהן נוצרו מרכישת חברות. וכאן אנחנו מגיעים לשינויים בחוק עידוד השקעות הון - התיקון יוצר מצב לא נוח עבור החברות הרב-לאומיות. הן מעסיקות עשרות אלפי עובדים, וצריך שיהיה להם כר פעולה נוח, שלא יתחילו במטות החברות לשקול את כדאיות ההישארות בישראל בגלל שיקולי מס. יש לנו אינטרס להביא את החברות הללו ולהשאיר אותן, הן חלק חשוב מהמערכת האקולוגית של ההיי-טק. התועלת למדינה שווה יותר מההכנסות הללו ממסים. אם לא יתנו לחברות הרב-לאומיות סוכריות, הן ילכו מכאן".

ד"ר ארנה פרי, לשעבר המדענית הראשית ויו"רית איגוד קרנות ההון סיכון

"בשלב ראשון, כדאי להוציא את התיקונים מחוק ההסדרים. "לאחרונה מונה מדען ראשי חדש, וצריך להניח לו ללמוד את הנושא ולהגיע למצב של תיקון מסודר וכולל. אין סיבה שזה יהיה בוועדת הכספים ובחוק ההסדרים.

"הייתה כוונה טובה בתיקונים, אך כעת הנושאים לא מובנים. האוצר עשה עבודה נפלאה שמעלה את התחרותיות של התעשייה המקומית, אך אלה נושאים מורכבים וחריגים.

"הסוגיה הכי כואבת היא התקרה להחזרי המדען, שכן חלקם של היזמים לא בא היום לידי ביטוי, וזה צריך להשתנות.

"בנוסף, המדען צריך להשתתף גם בסיכון ולא רק ברווח. לכן, הממשלה לא יכול להיות במעמד של מלווה. הניסוחים כיום בעייתיים, ואני סבורה שזאת לא הדרך הנכונה לתקן את החוק.

"אני לא מאשימה את האוצר, אבל ההחלטה על חוק ההסדרים מתקבלת על-ידי ועדת הכספים ששבויה בידי יו"ר שרוצה לגזור קופון על כל החלטה לטובת המגזר שהוא מייצג.

"זאת בעיה של שיטת הממשל. עצוב שנאבד את התחרותיות שלנו בגלל ביורוקרטיה. אסור שניתן שיחנקו את ההיי-טק בעתות מצוקה עד כדי אובדן פריון ותחרותיות".

יוסי סמולר, מנהל תוכנית החממות הטכנולוגיות במדען הראשי

"כמנהל תוכנית החממות יש לי שני כובעים: הדאגה לחברות וגם ייצוג המדינה. מנקודה זו, ברור לי שצריך להיות החזר למדינה על השקעתה וכן שצריך להיות קנס על הוצאת הידע מישראל. הקנס הזה לא צריך להיות הדרך של המדינה לעשות כסף אלא גורם מקשה, שיגביר את המוטיבציה להשאיר את הפעילות בישראל, אבל עדיין יאפשר גם הוצאת הידע במקרים בהם זה כדאי. אי אפשר הרי לחסום לחלוטין את הערוץ הזה.

"אבל אני גם מקבל את הטענה שחשוב שתהיה תקרה ידועה מראש להיקף ההחזר שתבקש המדינה בסוף הדרך ומסכים שאם אי-הוודאות גדולה מדי, הרי שהדבר עלול להרתיע משקיעים - גם במקרה שהעסקה הייתה מועילה למדינת ישראל. המדינה רוצה שכולם יצליחו, ונראה לי שהצדדים קרובים להגיע לעמק השווה".

כנרת סויצקי, מנכ"לית ביוליין

"יש התקדמות לכיוון הנכון בדיונים על חוק המו"פ. לנו חשוב להבהיר שהיחס לחברה בתחום הביומד צריך להיות שונה. בחברות אלה נהוגה עסקה שבה תשלום ראשוני מלווה בסדרה של תשלומי המשך, והמדען היום רוצה לקבל את כל ההחזר מיד, ולא בטוח שזו הנוסחה ההוגנת ביותר. תחום הביומד כולו מבוסס על מתן רישיונות להפצה או לפיתוח הטכנולוגיה על-ידי חברות בחו"ל, ולכן ראוי לעשות סייג מיוחד כדי לאפשר עסקאות מול גופים זרים. במשרד המדען הולכים בכיוון הזה, אבל גם הם מתוסכלים מאוד כי הם לא יכולים לסטות מלשון החוק.

"הגבלת הסכום למדען הכרחית כדי לבצע עסקאות. הדיון הוא על גובה התקרה, כשהמדען ממשיך לדבר על תשע פעמים על היקף השקעתו. לפי הנוסחה הקיימת, המדען עלול לקחת נתח לא פרופורציונלי מהאקזיט".

יורם אורון, מייסד-שותף בקרן ההון סיכון ורטקס ולשעבר יו"ר איגוד ההון סיכון

"הנוסחה לחישוב ההחזר של כספי המדען במקרה של מכירת חברה משבשת את חיי הסטארט-אפים. הגיוני שהמדינה רוצה שהידע יישאר בישראל ושהמדען צריך לקבל תמורה על חלקו, אבל עולות סוגיות רבות בחישוב תרומת המדען להצלחת החברה.

"אם המדען נותן לחברה 100 אלף דולר ובתוך שנה היא נמכרת ב-10 מיליון דולר, רוב התרומה באה מהיזמים. כיום, המדען יכול לקבל על השקעה מסוג זה 3 מיליון דולר בעת המכירה. אבל אם המדען נתן לחברה הון בתחילת דרכה והיא נמכרה אחרי עשור, יש אלמנט של פחת והתיישנות, שלא בא לידי ביטוי בנוסחה הנוכחית. הנושא מסובך, אבל חשוב לקחת בחשבון את תרומת היזמים, ולא רק את תרומת המשקיעים הפיננסיים.

"בנוסף, יש לקבוע תקרה מקסימלית. לא פעם נתקלנו במשקיעים או ברוכשים פוטנציאלים זרים שלא רצו להתקרב לחברות שהמדען השקיע בהם משום שזה מסבך. במקרה של אקזיט, למשל, לא ניתן לדעת מראש מה יהיה חלקו של המדען בתמורה. זה יוצר חוסר ודאות לרוכשים, למשקיעים וליזמים. כבר נתקלתי במשקיע שחשב שהמדען עשוי לקחת גם 50% מהתמורה.

"הנוסחה החדשה לא פותרת עניין זה, משום שאין תקרה ומובאת בה בחשבון רק ההשקעה במו"פ. שוכחים שבחברה משקיעים סכומי עתק בשיווק ובמכירות. אם תהיה תקרה, אפשר יהיה לדעת מה המקרה הכי גרוע בעת אקזיט".

דוד צור, מנכ"ל קמהדע

"הסיוע של המדינה הוא קריטי לחברות שנמצאות בתחילת דרכן. קמהדע נעזרה בתחילת הדרך בהשקעות מדען, השיבה למדינה סכומים יפים - וכולם הרוויחו.

"עם זאת, כשבנינו את האסטרטגיה החדשה שלנו לפני כעשר שנים, הבנו שנתבסס בהמשך על שיתופי פעולה עם חו"ל ולכן החלטנו שלא להיעזר במדען בפרויקטים הללו ופנינו למגוון מקורות אחרים, כולל שוק ההון.

"זו הייתה מגבלה משמעותית שאולי אפילו עיכבה את הפיתוח, וגם הובילה לכך שהמדינה לא נהנית מההצלחות האחרונות שלנו. אבל אנחנו שמחים שהחלטנו כך, כי זה הקל על חתימת העסקאות.

"למדינה מגיע החזר על השקעתה וכן פרמיה כשההצלחה היא גדולה במיוחד, אולם היא איננה קרן הון סיכון.

"החברות המצליחות לא אמורות לסבסד את החברות שהצליחו פחות, זו המדינה שאמורה לקחת על עצמה את הסיכון הזה. לכן, הגיוני לקבוע תקרה להחזר, גם כדי ליצור את הוודאות, שבלעדיה עסקאות יכולות שלא להתבצע.

"לעניין הוצאת הקניין הרוחני מישראל - אנחנו חיים היום בכפר גלובלי, ולדעתי אין סיבה להעמיד חסמים בפני שיתופי פעולה בינלאומיים.

"זה נכון לא רק בכל הנוגע למדעי החיים, אלא לכל התחומים".