מיזמים של תחנות כוח פרטיות גדולות לייצור חשמל היו עד לאחרונה מחוץ לתחום עבור הגופים הפיננסיים והמוסדיים בישראל. עלויות ההקמה האדירות וקשיי השגת המימון, הרגולציה המסובכת והמורכבויות הטכניות הרתיעו את המשקיעים הסולידיים.
ואולם השלמת הסגירה הפיננסית לפרויקט דוראד, שנחתמה השבוע, עשויה לבשר על שינוי מגמה ופתיחת הסקטור להשקעות מצד גופים מוסדיים. לצד החסרונות שהוזכרו, צצים עתה לפתע גם יתרונות משמעותיים שיש להשקעה הסולידית בסקטור החשמל הפרטי: התעריפים המתמרצים שמעניקה המדינה ליזמים, התשואה הגבוהה על ההון, הגנות הינוקא, ורגולציה תומכת. כל אלה הופכים את ההשקעה בתחנות כוח פרטיות לאטרקטיבית.
שוק החשמל הפרטי בישראל, שנולד בעשור האחרון, מספק כיום רק כ-500 מגוואט, שמהווים פחות מ-5% מהיקף ייצור החשמל הכולל במדינה. מדובר בעיקר בתחנות כוח מפעליות קטנות כמו בית הזיקוק של פז באשדוד, מתקן ההתפלה באשקלון או מפעל נשר ברמלה. במקרים אלו, התחנות מספקות את עיקר תוצרתן למפעל שאליו הן צמודות, ומוכרות עודפי חשמל (במידה שישנם) לרשת החשמל הארצית.
למדינת ישראל יש אינטרס רב לעודד הקמתן של תחנות כוח גדולות כדי שיוכלו להגדיל מיידית את היקף הרזרבה במשק, ובהמשך להוות מתחרות של ממש למונופול הייצור של חברת החשמל. המדינה הצהירה בעבר כי בכוונתה לקדם תחנות פרטיות שייצרו לפחות שליש מיכולת הייצור של המשק.
בסקטור יצרני החשמל הפרטי (IPP) ישנם כיום שלושה שמות בולטים, שבאף אחד מהם טרם החלה ההקמה בפועל: תחנת הכוח OPC של החברה לישראל ודלקיה (חברה בת של קונצרן ויאוליה העולמי) אמורה להיבנות במישור רותם ולספק כ-420 מגוואט, כשייתכן שכמות זאת אף תוכפל. תחנת דליה אנרגיות של קבוצת חירם אפסילון, משקי אנרגיה וקרן תשתיות ישראל אמורה להיבנות בתל-צפית בשפלה, ולספק כ-870 מגוואט. ותחנת דוראד של קצא"א הממשלתית, קונצרן זורלו הטורקי, קבוצת דורי אנרגיה ואדלטק, אמורה להיבנות על קרקעות של קצא"א באשקלון ולספק כ-840 מגוואט.
עיכובים רבים מספור
תחנת דוראד היא הוותיקה מבין שלושת המיזמים, והמקרה שלה כבר הפך לסמל של חבלי הלידה הקשים בתחום. התחנה שיצאה לדרך ב-2003 הצליחה להשיג הסכמים למכירת חשמל לשניים מהלקוחות האטרקטיביים במשק - משרד הביטחון וחברת "מקורות" - אבל המכשולים הממשלתיים, הטכניים והמורכבות הפיננסית שאיתם התמודדו היזמים, הפכו את העיכובים בהקמת הפרויקט לרבים מספור.
עד לפני מספר ימים היו עדיין רבים באוצר, במשק החשמל ובסקטור הפרטי שטענו בלהט שהמיזם לא יגיע לעולם לסגירה פיננסית. אלא שהשבוע נאלצו הספקנים להודות בטעותם. דוראד זכתה לחבילת מימון ולהבעת אמון חזקה מצד 14 גופי מימון מהמובילים במדינה.
לא פחות מעניין מהסגירה עצמה, היה המהלך שהוביל להסרת המכשול האחרון בפניה. בסוף השבוע חתמה חברת אלומיי הציבורית, שבשליטת שלמה נחמה, חמי רפאל ורני פרידריך, על הסכם לרכישת 40% ממניות דורי אנרגיה בדוראד תמורת 50 מיליון שקל. במסגרת ההסכם השלימה אלומיי את חלקה של דורי אנרגיה בהון העצמי ובערבויות לפרויקט, בהיקף של כ-200 מיליון שקל.
"תשואה אפשרית של 20% בדוראד"
"נחמה ושותפיו באלומיי עשו עסקה במחיר מצוין ובעיתוי מושלם", אומר היועץ הפיננסי רו"ח שחר הררי, המתמחה במשק האנרגיה. "תחנה כמו דוראד יכולה להגיע לתשואות של 20% ויותר על ההון, במידה שתמצא את התמהיל הנכון בין מודל הזמינות המשתנה ומכירה לפרטיים".
ב-2008 עמד רו"ח הררי (לשעבר דירקטור ברשות חשמל וסמנכ"ל הכספים בקבוצת ויאוליה ישראל) בראשות ועדת המשנה של מועצת רשות החשמל שבנתה את המודל העסקי והפיננסי של יצרני החשמל הפרטיים ופרסמה את אמות המידה והתעריפים לתחנות הכוח. על רקע זה הוא משוכנע שמדובר בתחום השקעה מצוין לגופים מוסדיים עם סיכון נמוך יחסית.
מה משמעויות הסגירה הפיננסית של דוראד עבור תחום החשמל הפרטי?
"הרפורמה שביצענו ב-2008 בתחום ההסדרה של יצרני החשמל הפרטיים נועדה להבטיח שהתחום יהפוך אטרקטיבי למשקיעים ולגופים מממנים, זאת על ידי הפנמת כללי המשחק של עולם מימון הפרויקטים למשק החשמל. הסגירה הפיננסית של דוראד היא למעשה נתיב בטוח שנפרץ בשדה מוקשים עבור היזמים הבאים. להערכתי, הסגירות הפיננסיות הבאות כבר יהיו הרבה יותר קלות.
"אגב, מעניין לראות שעלויות המימון של דוראד נמוכות יותר מעלויות המימון של חברת החשמל למרות העובדה שחברת החשמל, כחברה ממשלתית, נתפסת כבעלת חוב בסיכון נמוך".
איך זה קרה?
"פרויקט דוראד קיבל דירוג אשראי גבוה (AA-) ומתוקף כך נגזרה ריבית שקלית ארוכה נמוכה יחסית. לעומת זאת, יכולת הגיוס השקלית של חברת החשמל מוגבלת ומשום כך היא נאלצת לגייס באפיקים מט"חיים בחו"ל, המדורגים, מטבע הדברים, בדירוג בינלאומי נמוך יחסית.
"השאלה שלי היא מדוע שהגופים המוסדיים יסתפקו ב-5% התשואה שניתן לקבל על החוב הבכיר ולא ישקיעו גם באקוויטי, כלומר בחברת ה-SPC. כך הם יוכלו לקבל תשואות גבוהות הרבה יותר. מיזמי החשמל הפרטיים בארץ הם לא נדל"ן מניב מזרח אירופי. מדובר בהשקעה ריאלית שקלית, צמודה למדד, בסיכון נמוך יחסית עם מח"מ ארוך המתאים להתחייבויות שלהם, ובפרויקטים המדורגים בקבוצת ה-AA מינוס.
זה עדיין לא מספיק כדי להפוך את ההשקעה לסולידית
"לאור מה שקרה בשווקים הפיננסים בשנים האחרונות אולי הגיעה העת להתפכח מהמושג השקעה סולידית. לא קיים בעולם ניהול ההשקעות אפיק השקעה ללא סיכון.
"לגופו של עניין יש פה גם גב חזק מהמדינה. חשוב להבין שהמדינה מאוד מעוניינת להכניס יצרני חשמל פרטיים כדי לפתוח את השוק לתחרות ולהגדיל מיידית את רזרבות החשמל והיא מוכנה לתת הגנות ינוקא, כמו ערבויות למקרה של אי עמידת חברת החשמל בהתחייבויות שלה לרכוש מהיצרנים.
בנוסף, יש הכרה מלאה בעלויות ההקמה התפעול ורכישת הדלקים. להערכתי, במודל הזמינות הקבועה אפשר להגיע לתשואות שנתיות של 15% עד 18%, כשבפועל ייתכן שהתחנה תידרש לעבוד רק בשעות שיא ביקוש. יש כאן חלון הזדמנויות די נדיר, כי מדיניות התמריצים מוגבלת ברשות על ידי מכסה של כ-2,500 מגוואט, שזו הכמות שחסרה כיום ברזרבה למשק".
אז מה בכל זאת מרתיע כיום את המוסדיים?
"השקעה בייצור חשמל היא עסק מאוד מורכב פיננסית ומקצועית, הרבה יותר מהשקעה בנדל"ן מניב. הקמת והפעלת תחנת כוח מחייבת התקשרות בכ-15 הסכמים בתחומים שונים שכל אחד מהם מחייב ידע מקצועי מעמיק.
על זה יש להוסיף את ההליכים הסטטוטוריים הדרושים לצורך הקמת התחנה ומקבלים פרויקט מאוד מרוכז המחייב התמחות מקצועית מצד הגופים המוסדיים. נכון להיום, אין לגופים אלו מחלקות עם ידע מקצועי וניסיון בתחום, אבל לדעתי זה יהיה הכרחי".
כיצד ייראה שוק החשמל הפרטי בשנים הקרובות?
"להערכתי, עד לסוף הרבעון הראשון של 2011 תמונת בעלי השליטה הגדולים במשק החשמל הפרטי בארץ תתחיל להתבהר. קבוצת דליה, החברה לישראל, דוראד. כפי ששוק הסלולר נשלט על ידי שלושה שחקנים גם תחום ה-IPP מתאים לשלושה עד ארבעה שחקנים גדולים וחזקים. היתרון לגודל מאוד משמעותי כאן כי גמישות תפעולית שווה יכולת למכור בהנחה יותר גדולה. אני מאמין שבסופו של דבר נראה כאן תחרות אמיתית בשוק".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
