האם האסון הגדול הבא יגיע מתחום הריסת המבנים?

אחרי התמוטטות גשר כפר המכביה (1997), קריסת אולם ורסאי (2001), התמוטטות בניין ברחוב תחכמוני במרכז ירושלים לפני חודשיים ואסונות (וכמעט אסונות) אחרים, הבנו שיתכן שיש בעיה בבנייה בישראל. אלא שבחודש שעבר גילינו שבארצנו גם לא כל כך יודעים איך להרוס, אחרי שקיר של קולנוע תל-אביב הישן קרס על גן ילדים ורק בנס נמנע אסון, כיוון שהגן היה סגור באותה שעה.

פחות מיומיים לפני כן הגיעו תושבי האזור, עיתונאים וסקרנים, בשעת ערב לצפות בתחילת הריסתו של הקולנוע המיתולוגי שנבנה ב-1958 ושכן ברחוב פינסקר, בסמוך לכיכר דיזנגוף. המחזה היה מרתק - מפלצות ענק הכו בקירות הקולנוע כאילו היה זה סרט פעולה של רובוטריקים. אבק כיסה את הרחובות הסמוכים, חוטי חשמל נחתכו ועפו לכל עבר, אך איש לא צפה שקיר שלם יקרוס החוצה.

הפרויקט נמצא בבעלות קבוצת הרכישה "אקרו" של צחי ארבוב ואילן קפון. הקרקע נרכשה תמורת 39 מיליון שקל בספטמבר 2009 מידי חברת אירו סאט, והתכנון הוא להקים בניין מגורים במקום.

האצבע המאשימה הופנתה אוטומטית לחברת "בני וצביקה" שכלי העבודה שלה פעלו במקום, אלא שחברה אחרת בשם "דרך עפר" היא זו שמבצעת את העבודות ושכרה את כלי העבודה מחברת "בני וצביקה", שבשליטת האחים בני וצביקה דוד.

יאיר סיוון, מחברת "דרך עפר", אמר ל"גלובס": "לא נפל קיר, אלא חתיכת בטון מקורה, ועשו מזה פרובוקציה. אומנם היו צעצועים בחוץ, אך גן הילדים השכן אינו פעיל ולא נגרם שום נזק. זה קורה שנופלת חתיכת אבן החוצה, זה לגיטימי. לא היה כשל בביצוע. העבודות לא הוקפאו כי לא היתה עילה לכך".

"יש הרבה חאפרים בתחום, אבל לצערי יש אנשים שמחפשים את הכי זול שיש", אמר צביקה דוד ל"גלובס". שני הקבלנים הקימו את החברה בשנות ה-80, ומשנת 2003 נכנסו לתחום של מיחזור והריסות מבנים. כלי העבודה הענקיים עולים מ-200 עד 600 אלף אירו ליחידה אחת. החברה גובה מהלקוחות שלה 20 עד 50 אלף שקל ליום עבודה, לפי מורכבות הפרויקט. בין הלקוחות המוסדיים של החברה נמצאים עיריית ירושלים, מינהל מקרקעי ישראל ומשרד הפנים.

"הסיפור הזה של הריסת מבנים די פרוץ ולא מוסדר עד הסוף, מבחינת דרישה של מזמינים לרישום קבלנים לרישיונות וכולי", אומר צביקה דוד.

אין בישראל ענף ספציפי בתחום של הריסות: ענף קבלנות הרישוי נמצא תחת רשם הקבלנים, ונושא הריסות מבנים נופל תחת קטגוריה של בנייה. ענף 200 למשל זה תשתיות, ענף 100 זה בנייה, 300 גשרים וכו'. הריסת מבנים נכללת תחת הקטגוריה של ענף בנייה, כך שאין היום הרשאה מיוחדת להריסות מבנים. המשמעות היא שכל קבלן בישראל שהוא קבלן בניין יכול מבחינת הרישיון להרוס כל מבנה. "אין קורסים והכשרות ספציפיות לענף ההריסות, וזה התחום הכי מסוכן בבניין", אומר צביקה דוד.

- מדוע זה מסוכן?

"כי בסופו של דבר כשאתה הורס, לעולם אינך יודע איך תסיים את ההריסה. אתה לא יודע איך נבנה הבניין, להבדיל מבנייה שאתה עובר נדבך אחרי נדבך. פה מתחילים מהסוף - בדרך כלל אין תוכניות כשהורסים מבנים ישנים, אין תיעוד של מה שהיה פעם. אולי בעוד כמה שנים זה יהיה אחרת, אך היום אין אפשרות לדעת איך בניין ישן נבנה. יתכנו גם כשלים טכניים בבניין שלא בהכרח רואים אותם, יש חיפויים וכולי כך שהקונסטרוקציה מוסתרת. אם היו כל מיני ליקויים בבנייה אז לא ניתן לשלוט בהם כיוון שאתה לא יודע איפה תגלה אותם".

- ניסיתם לשפר את המצב?

"ניסינו מספר פעמים למסד את התחום הזה, אך אין כתובת, אין למי לפנות. פנינו למשרד להגנת הסביבה, והם אמרו שזה רשם הקבלנים. פנינו לרשם הקבלנים, אז אמרו שזה תחת הקטגוריה של בניין ואין צורך להוסיף ענפי משנה. אנו מנסים ליזום דרך התאחדות הקבלנים הכשרות מיוחדות לקבלנים או למנהלי עבודה שיעסקו בהריסות מבנים כתחום ייעודי, על מנת שלא יהיו תקלות או אסונות".

- איך זה עובד - מתייעצים עם מהנדסים לפני הריסת מבנה?

"בוודאי, אך לא בכל הריסה אתה נדרש למהנדס. לדוגמא, בהריסות מבנים של שתים-שלוש קומות יש לבקש בקשה להיתר בנייה ומקבלים היתר להריסה שאינו מותנה".

- מי נותן היתר להריסה של מבנים, ומה הם בודקים?

"ועדות לתכנון ובנייה. הן לא מתנות היתר בהגשת תוכנית בנייה. רוצה להרוס, תהרוס. ברוב המקרים זה אישור פורמלי. עיריית ת"א יותר מדקדקת ומסודרת בנושא הזה: הם מבקשים שנגיש להם תוכנית של הסדרי תנועה, התייחסות לסביבה, תוכנית עבודה מסודרת, תיאום של הכנסת והוצאת ציוד. יש יותר סדר".

- יש סדר עבודה בהרס של מבנה?

"זה תלוי, כל מבנה בנוי בצורה אחרת. יש מבנים שבנויים כקובייה ואפשר לבוא להרוס אותם מכל כיוון, ויש מבנים שבנויים מאלמנטים דרוכים או מבנים מאלמנטים טרומיים שנשענים אחד על השני ואז צריך ללמוד ולחקור את המבנה לעומק. לא תמיד התוכניות משקפות, כי אולי אחד היזמים או הקבלנים החליט לעשות שינוי במבנה ולא דיווח על כך ולא ציין זאת בתוכניות. זהו מתכון לקטסטרופה".

- מדוע לא משתמשים בשיטה של הריסה בפיצוץ מבוקר?

"בארץ מעט מאוד מבנים פוצצו, בגלל כל הנושא של האישורים והרישיונות והרגישות לפיצוצים. הרישוי לוקח המון זמן ועבודות ההכנה לוקחות המון זמן. הנזק הסביבתי יכול להיות הרבה יותר גדול בגלל ההדף, הזעזוע והאבק, שהוא בלתי נשלט. בהריסה לעומת זאת יש טיפול באבק עם מפוחים והרטבה".

"להתייחס להריסה כמו לבנייה"

כשהתחילו בהריסת קולנוע תל-אביב, אבק רב כיסה את הרכבים ברחוב ומדי פעם הייתה התפרצות של ענן אבק גדול שהניסה את קהל הצופים.

- מה הלקח שאפשר ללמוד מקריסת הקיר?

"צריך לעשות את העבודה בצורה מסודרת ומתוכננת מראש, להתייחס לפרויקט הריסה כמו אל פרויקט בנייה, שיגישו לוועדה תוכנית הריסה כמו שמגישים תוכנית בנייה, עם פירוט השלבים עם הטכנולוגיה ועם הטיפול באבק, עם הגידור ועם הסדרי התנועה. בנוסף צריך שמישהו יבקר את התהליך, אחרת הקטסטרופה הזו יכולה להימשך. אם אפשר להסדיר את נושא הרישוי, אז זה בכלל יהיה טוב".

- איך אפשר להסדיר את התחום?

"רישוי ותכנון מוקדם ואישור התכנון יפתור את הבעיה, כי ברגע שאתה מתייחס ברצינות לעסק אז אתה מקבל תוצאות רציניות. תאר לך שכל אחד היה בונה מה שהוא רוצה, בלי להגיש תוכניות, בלי שמהנדס יחתום, בלי בקרה. צריך שיהיה רישיון ספציפי להריסות לכל בעלי המקצוע בתחום, ושבקשה להיתר הריסה תהיה מלווה בתכנון מפורט של הביצוע, איכותו, הציוד הנדרש, הבטיחות, האבק ופינוי הפסולת".

- מהנדס עיריית ת"א לא בדק לפני מתן אישור הריסה?

"לא. הוא לא היה צריך, זה לא בסטטוס שלו לבדוק, כי יש יזם שמביא קבלן והוא אחראי על העבודה".

- לא פנו לוועדה מחוזית לאישור?

"צריך לבקש פורמלית היתר הריסה ותו לא. אגף ההנדסה בעירייה מאשר את ההריסה, מבלי לרדת לפרטי הביצוע".

בעיריית ת"א דורשים ממבצע הריסת מבנה פירוט של סדרי תנועה, תוכנית עבודה. "יש פה איזה טעם לפגם, כי כמו שבונים בניין ודורשים ממך תוכניות קונסטרוקציה, צריך גם למסד את התחום הזה של ההריסה", אומר דוד.

לאן הולכת הפסולת

בניית והריסת מבנים מייצרת כמויות עצומות של פסולת - 7.5 מיליון טון פסולת בניין בשנה בישראל. ניתן למחזר את מרבית החומרים, אך העבריינות בתחום גדולה וקבלנים רבים מעדיפים להשליך את הפסולת באתרים פיראטיים ולחסוך הוצאות הובלה ואגרות הטמנה.

חברת בני וצביקה הקימה בהרצליה, מאחורי מחלף הסירה, אתר גדול למיחזור פסולת בניין. חברות בנייה, קבלני איסוף, קבלני כבישים ותשתיות וכל מי שצריך לפנות פסולת בניין למקום מורשה, למיחזור או להטמנה - מגיע אליהם. דמי הכניסה נגבים בהתאם לסוג: פסולת בניין כ-40 שקל לטון, פסולת מעורבת, פסולת שיפוצים כ-50 שקל לקוב, ופסולת תעשייתית 150 עד 180 שקל לטון.

- הכלים ניידים וחלק מהפרויקטים מבוצעים באתרים הבנייה סמוך לפרויקטים.

"את הפסולת המעורבת אנחנו ממחזרים ומנסים להוציא ממנה את המקסימום. מכינים לגריסה וממחזרים עד 95% מהפסולת, ומייצרים מזה מגוון של מוצרים - חול, חצץ, מצע לכבישים. כל חומר שהוא מקביל לחומר מחצבה, מלבד מצע א', שלפי התקן אינו יכול להיות ממוחזר. בסופו של דבר אנחנו לוקחים את אותם החומרים הטבעיים שהיו לפני שהפכו לבטון, אגרגטים וחול, ומחזירים אותם לצורה הקודמת שלהם. מפרידים את הפסולת שיש בדרך ומוציאים מוצר שהוא מינרל לכל דבר ועניין. מערבבים ומשווקים לפי דרישות הלקוח. זה תלוי מה היה חומר המקורי, אם זה היה בטונים קשים איכותיים אז ניתן ליצור מזה את המוצרים הכי איכותיים, ואם זה היה חומר פחות איכותי אז אי אפשר לעשות ניסים ונפלאות".

- מדוע התחום לא מפותח בישראל?

"מתמהמהים קצת ביישום של החלטת הממשלה. העסק שלנו נבנה במיוחד על סמך החלטת ממשלה משנת 2003, שאומרת שמשרדי הממשלה וחברות ממשלתיות ישתמשו בחומרים ממוחזרים בשיעור שלא יפחת מ-20%, וכל מי שהורס או בונה פרויקטים גדולים צריך לבצע מחזור בשיעור של 50% - אך החוק לא מיושם. פורום המיחזור הגיש עתירה לבג"ץ נגד כל החברות הממשלתיות ומשרדי הממשלה בנושא של אי יישום החלטת הממשלה. אם משרדי הממשלה יישמו את ההחלטה הזו ולו בחלקה, אזי כל הפסולת שיש בארץ תחזור לשימוש שני".

- יש אכיפה נגד המשליכים פסולת באתרים פיראטיים?

"אתה רואה ערימות פסולת עד השמיים, כי הקבלנים מחפשים פתרון קל ומהיר. יש תקן, מפרטים, ידע טכני ומכונות, אבל אין סגירת מעגל. זה בתחום של המשטרה הירוקה, החשב הכללי, רשות החברות הממשלתיות וכו', שצריכים לוודא שהחלטת הממשלה מיושמת. אין לנו לובי חזק לנושא בכנסת, אולי בגלל שיש צרות יותר גדולות במדינה שלנו".

- איך אפשר לדעתך לשפר את המצב בתחום?

"חשוב שכל משרדי הממשלה יראו בזה פרויקט לאומי, וכך לא ייווצרו ערימות של פסולת בניין בכל חלקה טובה כי המזמינים יידעו לאן לשלוח את החומר ואיך לעשות שימוש חוזר בחומר ולחסוך את ההובלות. אפשר ליצור פה מעגל כלכלי אמיתי, כיוון שאתה חוסך המון שינוע וזה הרבה כסף. הרי בחומרי בניין למרכיב השינוע יש משקל גדול במחיר ללקוח".

אחד הפרויקטים האחרונים של החברה היה פארק גדול בהרצליה, שם הצטברה פסולת בניין בכמות של למעלה מ-25 אלף טון והיא מוחזרה לצורך שימוש בעבודות פיתוח בפארק.

צביקה דוד מעריך שבעתיד הרשויות המקומיות ייקחו אחריות על פסולת הבניין בדיוק כמו בנושא האשפה הביתית, וכך כל מי שרוצה לפנות פסולת יוכל לעשות זאת באישור של העירייה בלבד, ובאמצעות קבלנים מורשים שהעירייה תבחר במכרז. כך הפיקוח יהיה הדוק יותר.

מעיירית ת"א נמסר בתגובה: "לאחר קריסת הקיר הורתה העירייה לקבלן המבצע לשכור מהנדס בניין נוסף, שילווה את עבודות ההריסה באופן בטיחותי והדרגתי יותר מהמתוכנן, כאשר העבודות התבצעו רק בשעות היום. נכון להיום, מרבית העבודות הושלמו ובשבוע הקרוב צפוי הקבלן לסיים את פינוי ההריסות מהאתר. נוסיף כי מתחקיר ראשוני שנערך ע"י מהנדס העיר לאחר קריסת הקיר עלו חששות לאי קיום ההנחיות והתנאים שניתנו בהיתר הבניה לקבלן. ראש העירייה, רון חולדאי, רואה את העניין בחומרה רבה והנחה את מהנדס העיר לפעול ולהשלים את התחקיר ולמצות את הדין עם האחראים, בכל האמצעים העומדים לרשות העירייה, כולל באמצעים משפטיים".