ברגע שהיה ברור כי לא מדובר בעוד בעירה שגרתית ביערות הכרמל, העיתונאי הוותיק רפיק חלבי יצא לשטח. חלבי, תושב היישוב הדרוזי דליית אל כרמל, נטל עמו צלם, וביום חמישי אחר-הצהריים היה מהגורמים הראשונים שהגיעו אל אוטובוס הסוהרים החרוך. "ראיתי שכלי התקשורת לא באמת התאמצו להגיע אליו", מספר חלבי ל"גלובס".
לא מזבלה ולא מזל"ט
ב-3 הימים שחלפו מאז אירע האסון בכרמל, חלבי - מי שהיה עורכה המיתולוגי של "מבט" בערוץ 1 כשזו היתה מהדורת החדשות המרכזית של ישראל - עקב אחר הצוותים העיתונאיים שבשטח, והוא מלא בביקורת.
"הדבר שהכי מדהים בעבודה של התקשורת הוא שזו הפכה להיות תקשורת של זימוניות, בלי הכרה אמיתית של השטח", מפרט חלבי. "למשל, כל הלילה האחרון היו ידיעות על שריפה בדליית אל כרמל, ולא היתה שם שום שריפה. אחרי זה אמרו שיש שריפה בעוספיה, וזה גם לא נכון. כך היה גם ביום הראשון. כל הזמן דיברו שבית אורן נכחד, ואני נכנסתי לשם וראיתי שלא כצעקתה. אנשים עומדים ליד החפ"ק, מקבלים מידע בביפר ומיד משדרים אותו, אף אחד לא נמצא בתוך הצוות ונכנס פנימה".
זעמו של חלבי מתגבר עוד יותר כתושב האזור, לנוכח מה שהוא מכנה "הצתת הרגשות והדמיון" של התקשורת. "בהתחלה דיברו במשך יום שלם על המזבלה כמקור לשריפה. אחרי זה הבינו שהיא כלל לא ניזוקה. אחרי זה ביום השני סיפרו על מזל"ט שלכד שני צעירים מדליית אל כרמל, שהשליכו לכאורה משהו, ולא היה כלום. עכשיו מדובר על שני קטינים מעוספיה, שמתברר בכלל שהיו בבית-הספר. ועל כל דיווח כזה, הטוקבקיסטים קופצים ושוב משחירים פני עדה שלמה. כמה יהודים כל יום משאירים מנגלים בוערים וגחלים לוחשות? העיתונות צריכה להיות יותר ביקורתית ופחות מתלהמת ורודפת אחרי זימוניות".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
