כוונות טובות, ביצוע מצחיק

1. אני לא אוהב בדרך כלל טורים שמתחילים בתיאור הדינמיקה הפנימית במערכת. אבל הפעם היא רלוונטית מאוד לשורה התחתונה: "ארבע הגדולות משחקות בשבת", ריצד ה-sms מהמערכת על מסך הנייד שלי, "אולי תכתוב משהו לראשון?".

"באנגליה?" שאלתי.

"לא, אצלנו: מכבי, הפועל, בית"ר וחיפה - פעם ראשונה העונה כולן בשבת". מעבר לחידוש המרענן שכולל את בית"ר בין 4 הגדולות של הכדורגל הישראלי, נאלצתי להודות שלא ממש שמתי לב לעובדה המשמחת לפיה משחקיהן של כל "ארבע הגדולות" ייערכו במוצאי שבת, אבל עוד לפני שהספקתי לחמם את המקלדת, הגיעה הידיעה על כך שהמשחק בין מכבי חיפה לעכו נדחה ליום שני.

האמת? אני שונא שדוחים משחקים בגלל כל סיבה שהיא, זולת חשש לבריאותם של הכדורגלנים והצופים. בעיני פעילות ספורטיבית סדירה היא ביטוי לחוסן, בעיקר ברגעי משבר, אבל היה לי ברור שאבי לוזון למשל, לא יחמיץ את זמן המסך שסיפקו לו הנסיבות (אחלה הופעה אתמול ב"שער השבת" בערוץ הספורט). היה לי גם ברור שלא יחלפו יותר מחמש דקות עד שיתייצב מול המצלמה הכדורגלן הראשון שיכריז ש"אין לי ראש לכדורגל" (איתי שכטר - מסתבר שלא רק בריצה עם כדור הוא הכי מהיר בליגה).

2. אז מכבי חיפה פרשה מהמחזור עוד בטרם שוחק, ושלוש "הגדולות" האחרות, הוכיחו שגם אם הכל יחסי, הן עדיין גדולות על הקבוצות "הבינוניות" ו"הקטנות" של הליגה: הפועל ת"א הבקיעה חמישה שערים קלילים והוכיחה שלמרות המעידה מול אשדוד בתחילת השבוע שעבר היא עדיין המועמדת המובילה לתואר. אולי זו לא חוכמה להבקיע מול קריקטורה בדמות קבוצת כדורגל כמו הפועל פ"ת, אבל בכל זאת - חמישייה.

מכבי ת"א ממשיכה לא להרשים, אבל לצבור נקודות ששומרות אותה לראשונה מזה שמונה שנים במאבק על האליפות. מדובר בנתון חשוב מאוד לכל מי שהכדורגל הישראלי בכללותו יקר לו. תראו כמה מתח ועניין הצליחה הליגה העלובה שלנו לגייס במחזורי הסיום של העונה שעברה עם המירוץ ראש-בראש של מכבי חיפה והפועל ת"א. עכשיו צרפו למשוואה הזאת גם את מכבי ת"א, הקבוצה עם קהל האוהדים הגדול בישראל, ותקבלו אקסטרה עניין ומתח.

בית"ר נזכרה להתחיל לשחק כדורגל בדיוק ברגע שבו אף אחד כבר לא ציפה שזה יקרה. אם תנברו בארכיונים, תגלו שמדובר בתופעה אופיינית לקבוצות של מלמיליאן: הוא אולי היה כוכב גדול, אבל כמאמן הוא מעדיף להיות אנדרדוג. זה הלך מצוין בעונה הקודמת עם הפועל אשקלון וזה מתחיל ללכת גם בבית"ר. העובדה שמלמיליאן החל להצליח רק ברגע שיישם את ההמלצה של רוב הפרשנים, כבר מהמחזור השני לערך, לפיה חן עזריאל (כבש השבת צמד שלישי ברציפות!) צריך להיות האקס-פקטור של בית"ר, היא כבר סיפור אחר.

 אורי מלמיליאן, בית

3. אבל להתמקד באופן פרטני במשחקי השבת, יהיה כמו לנסות לברר באיזה דיון בדיוק הוחלט שלא להקצות תקציב למטוסי כיבוי, ולהחמיץ את התמונה הגדולה: במקרה של מדינת ישראל מדובר בעוד הוכחה לכך שאי אפשר להמשיך ולקיים תמיכה בסקטורים לא יצרניים ובמקביל לשמור על תשתיות הולמות; במקרה של הכדורגל הישראלי, התשובה היא קלה יותר, והיא אפילו במספר: 19.

לא 16 קבוצות, לא 3 סיבובים, לא חלוקה של הנקודות ב-2, כאשר במקרה של 1/2 מעגלים ל-1. אלא רק 19, והמהדרין יוסיפו 19%. תשעה-עשר אחוזי רייטינג השיג ביום שני, לפי הפרסומים, ה"אל-קלאסיקו" בברצלונה. פי 3 ממה שישיג מחר "המשחק המרכזי" בין קרית שמונה לבאר שבע, פי 1.5 ממה שהשיגו משחקי ההכרעה של העונה הקודמת, המרתקת מזה שנים, בליגת העל שלנו. למחרת, אגב, נראו ברחובות תל-אביב יותר אנשים עם חולצות של ברצלונה, מאשר אנשים עם חולצות של הפועל ת"א, זאת שהרגע זכתה בדאבל.

הכדורגל המקומי נורא רוצה, אבל פשוט לא יכול להתחרות במה שהופך נגיש יותר מיום ליום: כדורגל מהצ'מפיונס ליג, מספרד ומאנגליה.

ביום שני האחרון עבדו בפאבים שעות נוספות, בתכונה שהזכירה את ימי המונדיאל העליזים. אנשים שינו תוכניות, דאגו לבייביסיטר ויצאו לראות את המשחק. עם יד על הלב - ואפילו בהנחה שהמשחק של מכבי חיפה מול עכו היה נערך אמש: מישהו יכול לדמיין את מר ישראלי, אפילו הוא חובב כדורגל מושבע, מסביר לגברת ישראלי מדוע, בגלל המחזור המגוון, אי-אפשר לקיים הדלקת נרות אצל הוריה?

הכדורגל שלנו נשמע כמו שלומי ארבייטמן (שכבש אמש!) מנסה להתראיין באנגלית (ולמי שהצליח להחמיץ את אייטם השבוע ב-YouTube, אתם פשוט חייבים את זה לעצמכם: מבטיח לכם שתצחקו בקול-רם, ולא משנה כמה מחורבן היה היום שלכם): גם כשהכוונות טובות, הביצוע הוא, במקרה הטוב מצחיק.