שלא ימליץ - שיבצע

עם כל הצער שבדבר, השריפה בכרמל פעלה לטובת של ראש הממשלה ביום חמישי האחרון. הלהבות תפסו את נתניהו בעיצומו של עוד "משבר שרה", בעודו מתלבט עם יועציו כיצד להתמודד עם גל הפרסומים החדש.

נתניהו מעולם לא הצטיין בכיבוי שריפות, וכשלא יודעים מה לעשות, עושים מה שיודעים. יחד עם אנשיו ניסה לייצר נפח של עבודה והפגין פעלתנות תקשורתית.

חוץ מאשר לקחת צינור בעצמו ולכבות, נתניהו עשה הכול: הצטלם פעמיים במסוק, קיים ארבע מסיבות עיתונאים, יצר אינספור הזדמנויות צילום, לחץ יד לכבאים, נפגש עם טייסים רוסים, הביא טופולובים, הצטרף לחפ"ק, ביקר בבית החולים, והתקשר לכל מנהיגי העולם בבקשה לשלוח סיוע מהיר.

ראש הממשלה כל כך התאהב בתפקיד, עד שגם אחרי שהמתחם האווירי כבר לא יכול להכיל יותר מטוסים, הוא עוד המשיך להתקשר לכל העולם ואשתו לבקש עזרה. דפוס פעולה שמזכיר במקצת את מקרה שפעת החזירים והחיסונים שהוזמנו אחרי שהחשש ממגיפה חלף.

נתניהו סחט את הלימון התקשורתי עד הטיפה האחרונה. הלימון הזה, שבדרך כלל חמצמץ, היה הפעם מתוק. הוא קיבל סיקור תקשורתי אוהד וידע לנצל כל אירוע עד תומו. כל פעולה לוותה במסרונים שנשלחו ממשרד ראש הממשלה.

עד סגירת הגיליון, הגיעו למעלה מ-200 הודעות טקסט. מרגע שפרצה האש - נשלחו אסמסים ללא הכרה. המטרה הייתה אולי לשדר נוכחות בשטח, אבל הם הצליחו בעיקר לזרוע תחושה של פאניקה והיסטריה ששוררת בסביבת ראש הממשלה. כשיש בעיית מנהיגות, גם כל הפעלולים התקשורתיים לא יספיקו.

נתניהו קיבל הזדמנות להוכיח מנהיגות, אלא שמנהיג צריך להשקיף על הדברים מלמעלה, ולא לראות אותם מגובה העצים העולים בלהבות. ראש ממשלה לא יכול להיות כבאי, הוא לא צריך לכבות שריפות, עליו להסתכל קדימה. הוכחת מנהיגות זה לא זבנג וגמרנו. זה בדיוק ההיפך מזה.

אמבולנס בכביש הערבה

בימים האחרונים שינה נתניהו כיוון בדיוק כמו הרוח בכרמל.

יש אש? נכריז יום אבל לאומי.

הלהבות עדיין לא שככו? נקנה טייסת מטוסים שלמה, נמצא פתרונות מהירים.

אלא שראש ממשלה צריך לקבוע יעדים ארוכי טווח ולא לקפוץ עם יוזמה חדשה כל יומיים. הוא לא יכול להרשות לעצמו לשחרר אמירות מופרזות, לא שקולות, לא מדודות. מנהיג לא צריך לעוף עם הרוח. הוא צריך למתן את הדברים, לא להעצים אותם.

נתניהו לא נכנס לתפקיד אתמול. הוא מחזיק בו כבר יותר משנה וחצי. היה לו מספיק זמן להיערך. האמירה שהאירוע רק נפל במשמרת שלו מקוממת ומסירה ממנו את האחריות. האם נתניהו היה צריך להחזיק אצבעות ולקוות שזה לא יקרה במשמרת שלו? שלא יפרצו לבסיס בזמן שהוא שומר? זה בערך כמו לומר שמלחמת לבנון השנייה פרצה במשמרת של הרמטכ"ל דאז, דן חלוץ.

לנתניהו, כמו גם לכל שאר הנוגעים בדבר, יש אחריות ברורה. הוא היה צריך לדאוג לזה ששירותי הכבאות יהיו מוכנים, בדיוק כמו שעליו לדאוג שיהיו מספיק מיטות בבתי החולים. בישראל 2010, דרך אגב, אין מטוס אמבולנס.

אדם שנפצע בכביש הערבה יכול למות פעמיים עד פינויו. מטוס כזה הוא גרושים בתקציב המדינה, כמו גם מטוס כיבוי.

אבל אצלנו, מסתבר, ראש ממשלה ושריו נמצאים רק בדרג הממליץ. כבר באוגוסט הציע נתניהו לקנות שני מטוסי כיבוי, "אך לא קיבל מענה". שר הפנים, אלי ישי, שלח מכתב ו"המליץ" להקצות עוד תקציבים למערך הכיבוי.

את מה שלומד כל תלמיד כיתה ו' בשיעור אזרחות, שהממשלה היא הדרג המבצע, הם כנראה לא הפנימו. אלמלא נתניהו היה מורה הבוקר למצוא פתרונות מהירים לבעיות שנוצרו, אפשר היה לחשוב שבשיעור הזה הוא לא היה. אילו לא היה מוכיח שאפשר לחתום חוזה לשכירת מטוס בתוך שעה, היינו חושבים שהוא לא מסוגל.

עכשיו מתברר שהוא כן, השאלה היא רק איפה הוא היה עד היום. כי לבנות את חומת סין מסביב לאורווה אחרי שהסוסים כבר ברחו זו חוכמה בדיעבד.

lilachwe@gmail.com