שריפה אחת, שני עיתונים

אני לא מצליח להתלהב מגילויי האחווה בשעות אסון, כי תוחלת החיים שלהם כל-כך קצרה. מהר מאד חוזרות לשטח התכונות האנושיות הרגילות, כאשר את מקום החום האנושי השופע תופסות התחשבנויות קטנוניות ודוחות. הנה שתי דוגמאות:

"ישראל היום" מצא את האחראי לשריפה

הנה הכותרת שהתפרסמה היום (ב') ב"ישראל היום" בהבלטה רבה: "2002: לבני הצביעה בעד ביטול הכיבוי במסוקי חיל אוויר". כבר אין צורך בבדיקה וחקירה, החינמון גילה את האחראית - שבמקרה היא יו"ר האופוזיציה לנתניהו, ודי בכך כדי לנסות להשחיר את פניה.

אג'נדה עיתונאית אינה דבר חדש. לפני כמה עשורים היו בארץ עיתונים של מפלגות ("דבר", "על המשמר", "למרחב" וכו'), אבל מעולם לא היה עיתון שעובד בשביל משפחה. "ישראל היום" הוא עיתון כזה, והמשפחה אותה הוא משרת בדבקות היא של שרה וביבי, כמובן.

אבל - גם את תפקיד משרתם של פוליטיקאים ובעלי ממון אפשר לעשות בצורה קצת יותר אינטליגנטית ואלגנטית. נראה כי ב"ישראל היום" ויתרו אפילו על מראית-העין. לפעמים נדמה כי ב"ישראל היום" מופיעות יותר תמונות של שרה מאשר באלבום המשפחתי שלה.

ביקורת על נתניהו ב"ישראל היום" היא בל תישמע ובל תראה. הטורים הפובליציסטיים משרתים את דעותיו ומעשיו של נתניהו כמעט באותה אדיקות שאלי ישי משרת את עובדיה יוסף. אם יש אמירה של נתניהו בענייני כיבוי, העיתון יפרסם אותה רק אם היא מחמיאה לו.

יחד עם זאת, מגיע לתחקירני העיתון קרדיט על שהצליחו לדלות את הצבעתה העתיקה של לבני. שלדון אדלסון, הבעלים של העיתון, הוא מעין אחשוורוש מודרני הקובע כי "ככה ייעשה לאיש שהמלך (המיליארדר) רוצה ביקרו" - וככה ייעשה למנהיגה היריבה של היקיר.

לעיתים דומה כי עובדי העיתון מבקשים לרצות את המלך ויקירו, לפעמים יותר מהנדרש מהם.

"הארץ" מצא את האחראי למטוס

"נתניהו שכר את מטוס הסופר-טנקר על דעת עצמו", מבשר עיתון "הארץ" לקוראיו. בהתחלה חשבתי שהידיעה מתכוונת להחמיא לראש הממשלה - אבל לא.

העיתון חיפש ומצא כי "בשירותי הכבאות מעריכים כי כלל לא היה צורך במטוס כשהגיע לארץ". מי זה "שירותי הכבאות"? כל-כך הרבה כבאים התראיינו בימים האחרונים בזהותם המלאה, ופתאום הם אנונימיים? (אלא אם כן "שירותי הכבאות" הם כבאי אחד? או חלילה המצאה? איך אפשר לדעת?).

חצי מיליון דולר עלה המטוס, מתלונן העיתון. אני תמה - אם היה ביבי מזמין את המטוס לכיבוי שריפה כזאת בעזה או ביריחו, למשל, האם גם אז היה העיתון מתלונן? או שמא היינו מקבלים מאמר מערכת המשבח את ההומניות של נתניהו?

בעניין המטוס ביצע נתניהו אקט נכון של מנהיגות, ובלי לשאול אף אחד - עשה את המעשה הנכון והמאוד חשוב. המטוס היה נחוץ לא רק לכיבוי שריפה, אלא גם להעלאת המוראל ותחושת הביטחון, ושתי המטרות אכן הושגו. על כך מגיעות לביבי תשבחות, לא ביקורת.

אי-אפשר לשמר אפילו קמצוץ מהאחווה והרעות שחווינו, גם לאחר שהלהבות שככו?