בסוף לאומי התעשת

לבנקים בישראל יש תכונה ראויה לציון - הם נוטים לירות לעצמם ברגל. להתעלם מהרגולציה, להתעלם מהמחוקק ולפעול בראיית הטווח הקצר של הכנסותיהם, מבלי להביא בחשבון את הנזק לטווח ארוך.

לפני 6 שנים היה זה מנכ"ל בנק הפועלים דאז, צבי זיו, שהעלה את עמלת השורה באגורה אחת. זיו פעל למרות בקשה מפורשת של בנק ישראל שלא לעשות זאת, ופתח תיבת פנדורה שהסתיימה בעסקת חבילה שריסנה את העמלות.

שנתיים וחצי לאחר מכן היו אלה 3 הבנקים הגדולים שייקרו תוך שבועות ספורים, אחד אחרי השני, את העמלות, התעלמו מאזהרות בנק ישראל והביאו על עצמם את חוק הפיקוח על העמלות.

סוגיית ריבית הזכות על העו"ש עמדה להיות עוד אירוע כזה, שבסיומו הייתה הכנסת כופה על הבנקים חקיקה פולשנית. מנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן, הבין את זה כבר ביוני - ויצא ביוזמה מקדימה. הפועלים מודל 2010 אינו הבנק הלעומתי שהתכתש בשנים האחרונות עם הרגולציה על כל צעד ושעל. תחת קינן והיו"ר, יאיר סרוסי, הפועלים יותר ממלכתי מממלכתי, וקשוב לרגולציה ולמחוקק.

קינן הבין שנדרשת פעולה פורצת דרך, ויזם את הקיזוז בין עמלות זכות לחובה. חזקיהו אימץ את היוזמה ללבו, וגם אקוניס התלהב ובצדק מההישג המהיר שזקף לזכותו ללא תהליך חקיקה מייגע. כולם ציפו כי שאר הבנקים ילכו בעקבות הפועלים.

אלא שהבנקים האחרים לא מיהרו לשום מקום. חצי שנה הם סחבו את הטיפול בסוגיה, או מתוך אי-הבנה או מתוך קהות חושים, ולדאבון לבו של בנק ישראל לא הציגו תוכניות דומות. צריך לדייק, לא כל הבנקים חשובים באותה מידה; המפתח הוא בנק לאומי, כי גודלו ועוצמתו היו יוצרים את המסה הקריטית שתסחב את כל השוק אחרי הפועלים ואחריו.

אבל לאומי גרר רגליים, והזמן החל לעבור. "יו"ר ועדת הכלכלה והמפקח על הבנקים המליצו לבנקים להציג את תוכניותיהם בהקשר עם הצעת החוק להחלת ריבית על יתרות זכות עד סוף השנה. לאומי טרם גיבש את תכניתו באופן סופי, אנו בוחנים את האפשרויות השונות", טען הבנק רק לפני שבוע.

אקוניס מצדו החל להרהר בקול רם בחידוש החקיקה, שתכפה על הבנקים מתן ריבית זכות. נראה היה כי שוב הבנקים יורים לעצמם ברגל. הכל היה מוכן למכה שיחטפו הבנקים ולעוד חקיקה אגרסיבית ואז, סוף-סוף, לאומי התעשת והציג את תוכניתו.