חכמים על עובדי ניקיון

כלכלה בריאה אינה יכולה להיות מנותקת מהערכים הבסיסיים שעליהם מושתתת חברה מתוקנת. כלכלה, אפילו מצליחה, המשחיתה את החברה ונוטשת ערכים הגינות וצדק חברתי בסיסיים, היא חסרת ערך בכל חברה דמוקרטית.

אולם לדאבוני הרב, בהנהגת משרד האוצר ובהיעדר החישוקים המתאימים במערכות השלטון, אנו מידרדרים אט-אט למדיניות כלכלית המורידה אותנו במדרון של נטישת הערכים.

חלק מהעמדות שבהן נוקט משרד האוצר קשות להבנה. ניתן להבינן רק אם מסכימים כי שיקול של תועלת כלכלית הוא עליון לכל שיקול חברתי אחר.

לאחרונה הסתיימו הדיונים על הסכמי השכר במגזר הציבורי.

קודם לכן, פורסם דו"ח הממונה על השכר שעל פיו למדנו כי 100 אלף מעובדי המגזר הציבורי משתכרים שכר מינימום. באותם סכומי עתק, שיתקצבו את עלויות תוספות השכר לכלל המגזר הציבורי, אפשר היה לתקן את מצבם של אלה שמצויים בתחתית רמת השכר. האוצר איבד הזדמנות היסטורית זו, והעלה רק עלה תאנה אחד, של תשלום חד-פעמי שווה לכולם של 2,000 שקל.

בדרך-כלל, אין נושא שמשרד האוצר נלחם בו ביתר תקיפות ונחרצות מאשר מאבקו לאי-העלאת שכר המינימום. מול החלשים יודעים להיאבק היטב. כאן מגייסים בכל הכוח את המערכת הקואליציונית כולה, ודורשים אף משמעת קואליציונית. זאת, בחברה שבה יודעים היטב עד כמה פערי השכר בה מתרחבים ונעשים לבלתי נסבלים.

בתחתית הסולם מצויים עובדי הניקיון והתחזוקה. לשכת המסחר תל אביב ניסתה לתקן מצב זה והיא חתמה, במסגרת הסכם עבודה קיבוצי, על העלאת שכרם של העובדים במגזר זה ב-20%. אך מיהו זה אשר מתנגד בתוקף להעלאה צנועה זו יותר מכל גורם אחר? דווקא משרד האוצר.

על מנת שלא נהיה מופתעים יותר מדי מקו קלוקל זה של ניהול הכלכלה, שר האוצר לא מהסס להציע לנו גם לפטור לחלוטין בני ישיבות משירות צבאי, אם הם יצטרפו למעגל העבודה.

נושא השירות הצבאי הוא אחד הנושאים המרכזיים המצויים בליבת קיומה של מדינת ישראל. אם צעירים לא ישרתו בצבא, לישראל לא תהיה זכות קיום והיא אף לא תתקיים כמדינה חופשית. האפליה הקיימת בין דם לדם והגישה המעוותת שאותה הולידה המערכת הפוליטית, שעל פיה מותר לדרוש מצעיר אחד לסכן את חייו למען המולדת, בעוד שצעיר אחר בן אותה מדינה חופשי מהשירות וזכאי לקבל תמיכה כלכלית, היא אחד העיוותים החמורים ביותר המכרסמים בתשתית החברה שלנו.

במקום לנסות ולתקן מצב זה, מציע שר האוצר, על-פי שיקול של תועלת כלכלית, לפטור כליל את החרדים הצעירים, הבריאים ברוך השם, והכשירים לשירות צבאי, מהשירות. על-פי עיקרון השוויון החוקתי, ראוי, אם כך, לפטור כל צעיר וצעירה משירות צבאי בתנאי שיצטרפו למעגל העבודה.

כדי שחלילה לא נעלה על דעתנו שמשרד האוצר חוזר בו מקו מדיניות זו, מציעים לנו לאחרונה, במסגרת פרק עידוד השקעות הון, הטבות מס מפליגות אשר יזרמו דווקא למפעלים החזקים והעשירים ביותר בישראל, בעוד שהשדרה הרחבה של 400 אלף עסקים קטנים ובינוניים הופכת להיות בלתי חשובה או בלתי רלבנטית, על-פי התפיסה האליטיסטית של האוצר. במגזר זה בעלי עסקים יסכנו את חסכונותיהם לאחזקת מפעל חייהם וישלמו מס מלא.

מגמה זו מדאיגה מאוד. נראה, כי חברי-הכנסת, ובעיקר חברי ועדת הכספים, טרם הבינו את מלוא משמעות חומרתה בראייה רחבה ואת התוצאות הקשות שהיא תגרום למדינת ישראל בעתיד.

הכותב הוא נשיא איגוד לשכות המסחר