קצת מצחיק להתייחס לפעילות כלכלית כלשהי של קונצרן אי.די.בי כאל כזאת שנמצאת "מתחת לרדאר". מדובר אחרי הכול באחת הקבוצות המתוקשרות והמתוזמרות ביותר במשק, ששלל החברות שלה חולשות על עמודי העיתונות הכלכלית על בסיס יומי. מההשקעה הדרמטית במניות קרדיט סוויס, דרך ההרפתקה הכושלת עם יצחק תשובה בסטריפ של לאס וגאס, ועד לרכישת בניין המטה של בנק HSBC במנהטן - מה כבר לא נכתב על הפעילות הבינלאומית של אי.די.בי?
ובכן תתפלאו, אבל יש משהו כזה. בשקט-בשקט, כפי שחושף G, פרס הקונצרן הישראלי, לאורך שבע השנים האחרונות, רשת של קשרים ופעילות בסין. מדוע בשקט? אולי זה נובע מאישיותו המתרחקת מחשיפה של מי שמוביל את המהלך, אבי פישר, מנכ"ל משותף של כלל תעשיות ומשנה לנשיא הקבוצה נוחי דנקנר; אולי זו ההשקעה הלא גדולה של הקבוצה בפעילות - 50 מיליון דולרים דרך כלל תעשיות ובאמצעות כלל ביטוח ; ואולי זה מפני שעד לא מזמן אפילו בהנהלת הקונצרן עצמו התייחסו ל"סיפור הסיני" כאל "שיגעון של אבי". אבל עם הנתונים שנחשפים קשה להתווכח - לאי.די.בי יש אופרציה סינית משמעות ועכשווית, ולא רק חזון ומשאלת לב ותוכניות עתידיות.
"הם עברו את שלב החדירה ואת גיוס הכסף והפריסה ברחבי סין", אומרים בסביבת פישר, "אבל בעיניהם זו התחלה; הם רואים לנגד עיניהם דבר הרבה יותר גדול".
במה דברים אמורים? ראשית בכך שקבוצת אינפיניטי מבית אי.די.בי, שדרכה מתנהלת הפעילות, הגיעה לניהול של כ-700 מיליון דולר, ולשותפויות עם גופים גדולים כמו הבנק הסיני לפיתוח. שנית בכך שרק בשנה האחרונה פתחה הקבוצה שש קרנות פרייבט אקוויטי במחוזות שונים בסין, ואף הציגה כמה אקזיטים, צנועים במונחי הקונצרן אבל יפים כשלעצמם. ושלישית: די להביט בביקורו לאחרונה בארץ, כאורח אינפיניטי ישראל-סין, של מי שנחשב על-ידי "פורבס" לאיש העשיר ביותר בסין, עם הון המוערך ב-7 מיליארד דולרים, זונג צ'ינגהאו (Qinghou), כדי להבין שמישהו פה לוקח את העניינים ברצינות.
צ'ינגהאו, שידוע בכינויו מר ואהאהא (Wahaha), על-שם הקבוצה שהוא עומד בראשה - אחת מחמישים החברות הגדולות בסין, ויצרן המשקאות הקלים מספר אחת במדינה - הגיע למסע דיג של טכנולוגיות ישראליות בתחומי החקלאות, המזון והציוד רפואי. מארחיו היו פישר, יו"ר קרן אינפיניטי ישראל-סין, ואמיר גל-אור, מנהל משותף שלה. עבור גל-אור זו הייתה "חופשת מולדת". בארבע השנים האחרונות הוא מתגורר עם אשתו ועם ארבעת ילדיו בהונג קונג, כי אי-אפשר לנהל כזו אופרציה בשלט רחוק.
מעט קודם לכן לקחו פישר וגל-אור לסין את חומי שמיר, מנכ"ל גיוון אימג'ינג מבית אי.די.בי, לסיור בסין כדי לומר לו, היום, עם הקשרים השלטוניים שלנו ועם השם שלנו כאן, תוכל לייצר גם כאן בלי חשש שיעתיקו אותך ושתמצא מוצר זהה לזה שלך בשוק. אחרי הכול, רבע מאוכלוסיית העולם חיה כאן, ועם האוכל המערבי שהחל לחדור הם בהחלט יצטרכו יותר ויותר בדיקות במערכת העיכול.
"הכוונה שלנו באינפיניטי היא לייצר גוף שהוא גשר דו-כיווני", אומר גל-אור, "ואנחנו מקבלים פניות הולכות וגוברות של חברות סיניות שמחפשות רכישות בחוץ". בהקשר זה נאמר כי קרן אינפינטי סין עצמה רכשה, לפני ארבעה חודשים, את השליטה (כ-13%) בחממה הטכנולוגית המופרטת מעיין ונצ'רס.
העסקה הנרקמת בין אי.די.בי לבין כימצ'יינה לרכישת השליטה במכתשים אגן אמנם אינה קשורה לפעילות אינפינטי סין, אולם מקורבים לאי.די.בי אומרים כי לידע שנצבר בקרן יש חלק בנכונותו של דנקנר לייצר עסקה שבה יוותר על השליטה ויסתפק במניות מיעוט של כ-30%.
איך עובדים בדיקטטורה
הפעם הראשונה שבה הגיעו דנקנר ופישר לסין לא הייתה לרגל עסקים. זה קרה ב-1992, במסגרת טיול משותף למזרח. הם הגיעו לבייג'ין, לשדה תעופה שנראה להם אז "בגודל של שדה דב". העין הסינית לא הייתה רגילה ליותר מדי זרים, והחזות הבהירה של דנקנר וגובהו של פישר גרמו לכך שנעצו בהם עיניים. מקורב לפישר מספר ששני דברים הרשימו אותו שם: האחד, שיש שם מיליוני אנשים וכולם נעים על אופניים או על טוסטוסים, והשני שכולם יורקים.
בפעם השנייה שבה הגיעו השניים לסין, ב-1995, כשהיו בדרכם לטיבט, ראו שבשלוש השנים המדינה השתנתה בקצב מדהים. בבייג'ין כבר לא ירקו ברחובות, וזה לא היה השינוי היחיד. מקובל היום לצפות שקצב הצמיחה הסיני יואט, ושההזדמנויות למשקיע הזר יקטנו ויהפכו ליקרות יותר. אבל באי.די.בי מאמינים נחרצות שתהליך התיעוש והמעבר לערים עוד צופן בחובו הרבה מאוד צריכה מוגברת, ומי שקנה כבר מקרר ירצה גם מיקרוגל ובריאות טובה יותר וכל השאר.
בשנת 2003 רכש דנקנר את השליטה באי.די.בי. זו הייתה תקופה שבה סין החלה לעניין את העולם התעשייתי המערבי. מישראל נסעו נציגי חברות כמו ECI, סאיטקס ואחרות לגשש, ולא הצליחו לייצר עסקים משמעותיים. גופי ענק בעולם, שהתחילו בייצור עסקים כאלה, "התנפצו אל החומה הסינית", כהגדרת גיא רוזן, סמנכ"ל בכיר בכלל תעשיות שליווה את התגבשות המסע הסיני של אי.די.בי.
גם בתוך הקונצרן הנרכש מנכ"לים נסעו, גיששו וחיפשו, חזרו הביתה, וסיפרו, בסין אנחנו דופקים את הראש בקיר. פישר אמר להם להניח לניסיונות האלה, כדי שאי.די.בי תוכל לבחון אם להיכנס לשם, ואם כן - לעשות זאת כקבוצה ולא כיחידים.
ההזמנות ליום העיון הראשון שארגן בנושא סין גררו הרמת גבות פה ושם, אבל הנוכחות הייתה מלאה. דיברו שם מומחים למנטליות למיניהם, אבל בעיקר, לדברי רוזן, באו מנכ"לים של חברות שונות בתעשייה הישראלית והרצו על "מורשת הקרב": איפה הצלחנו, ובעיקר איפה נפלנו בסין.
נטפים, לדוגמה, פתחה מפעל עם שותף מקומי סיני, רק כך מותר לעבוד בסין, וגילתה בתוך זמן מה שהשותף לקח את הטכנולוגיה ופתח מפעל זהה בחלק אחר של סין. דבר דומה קרה לאחת מחברות ההיי-טק הגדולות הישראליות, שאחרי שלוש שנים ראתה לפתע צלילה במכירות וגילתה ששותפיה העתיקו אותה ועכשיו היא יכולה להתקפל ולחזור הביתה.
המסקנות העיקריות היו שחייבים לבחור שותפים מהגופים הגדולים ביותר, וגם לייצר איתם מערכות יחסים ארוכות; שבמקרים רבים צריך לתת להם להוביל ולהיות בעלי השליטה, כדי לייצר אחדות אינטרסים; ושחייבים לבנות גם מערכות יחסים עם גורמי ממשל בכירים בסין, כי לשלטון בסין - לא רק המרכזי אלא בכל פרובינציה ומחוז בסין - יש השפעה אדירה על החיים ועל העשייה העסקית. שם לא מדברים על קשרים סמויים בין הון לשלטון, אלא השלטון מוביל ושולט בהון, נותן עדיפות לפירמות המקומיות ופועל בצמוד אליהן.
השאלה המוסרית שעלתה, איך נעבוד עם דיקטטורה כמו סין, קיבלה התייחסות פילוסופית מעט של פישר, שאמר משהו כמו, בעולם יש יותר מדרך חיים אחת, אמריקאית, ומי יכול לומר בלי היסוס שעדיפה הדמוקרטיה הרוסית שהעניקה את ההון למעטים, או הדמוקרטיה ההודית עם הילדים מוכי הרעב ברחובות מומבאי ופונה על-פני שלטון שטוען כי אי-אפשר להאכיל 1.3 מיליארד סינים באמצעות קפיטליזם, ואם צריך להגביל את הילודה כי לסין אין כרגע יכולת לפרנס פי שניים פיות, אז אולי זה לא דמוקרטי אבל יש בזה היגיון משלו.
פישר נוהג לספר איך הופתע בביקורו בבורסה בשנחאי, כאשר ראה שאדום מסמן עליות וירוק - ירידות. ההפך מכל העולם. כאשר שאל מדוע אינם "מיישרים קו" עם שאר הבורסות עלי אדמות השיבו לו, "זו הדרך הסינית".
קרן מספר 00001
בסוף 2003 תחילת 2004 נוצר שיתוף הפעולה הישראלי-סיני הראשון של הקבוצה: קרן משותפת עם פארק התעשייה סוג'ו ליד שנחאי, הנמצא בבעלות ממשלת סין (75%) וממשלת סינגפור (25%). בעלי הפארק הענק רצו לעודד תרבות של חברות סטארט-אפ, שהתנגשה עם המנטליות הסינית הרואה בכישלון דבר איום ונורא. זו הייתה הקרן הזרה הראשונה בסין, והיא קיבלה את המספר 00001.
במקביל לשיתוף הפעולה בסוג'ו (שנמנית לאחרונה עם המשקיעים במעיין ונצ'רס), באי.די.בי החליטו לבחון את סל קרנות ההון סיכון שהתאגיד היה מושקע בו עוד מהימים שבהם הרקנאטים שלטו בקבוצה: אינפיניטי, מילניום, CBC. ההחלטה הייתה למכור את כל האחזקות בקרנות ההון סיכון האחרות, ולהישאר עם אינפינטי, ואותה למקד בסין. חברה ישראלית שנהנתה מהקשר הסיני הייתה שלקייס, חברה ירושלמית שייצרה מעטה מגן מזכוכית לשבבים למצלמות סלולריות, שגם אינפיניטי וגם כלל תעשיות היו מושקעות בה.
ב-2004, ערב ראש השנה, על השולחן במשרדי כלל תעשיות היו מסמכים שנועדו לבקש מבית המשפט הגנה מפני נושים. מכיוון שלא נעים לזרוק עובדים הביתה לפני ראש השנה, החליטו להשהות את הטיפול בעניין עד אחרי החגים. החגים סיפקו פסק זמן למחשבה, ואז עלה הרעיון לנסות לקחת את שלקייס לסין. בסין החברה פרחה וצמחה, מכרה את רוב הפטנטים שלה ב-2005 לחברת טסרה האמריקאית תמורת 33 מיליון דולרים במזומן, וכן "סל" פטנטים של טסרה לשימושה, וכיום אומרים באי.די.בי שהיא עומדת לפני הנפקה בסין.
ב-2006 גויסה קרן אינפינטי 3, שהייתה בסדר גודל של 250 מיליון דולרים, בשיתוף הבנק לפיתוח סין ומשקיעים נוספים. היא הפכה לפלטפורמה להקמת שמונה קרנות לוויין אזוריות במחוזות שונים בסין, בשיתוף עם השלטון המקומי, כלומר בהובלת מזכיר המפלגה של הפרובינציה.
מזכיר המפלגה של מחוז חרבין היה לא מזמן אורח בתל אביב, יחד עם עשרים מנהלי חברות גדולות מהאזור שלו, ואחריו הגיע המזכיר של טיאנג'ין. התוצאה הייתה שעל כל דולר אמריקאי שמו השותפים פי שלושה במטבע המקומי יואן. המודל הייחודי של כסף זר יחד עם המטבע המקומי גרם לא רק לכך שבידי אינפיניטי יש כסף רב להשקעה, אלא גם לכך שהיא פטורה מההליכים הרגולטוריים המייגעים שעובר משקיע זר ושיש לה נגישות גבוהה יותר לאיתור הזדמנויות עסקיות, מתחומים רבים ושונים - מטכנולוגיות ועד חקלאות. גם הקשר העסקי החזק עם השלטון לא מזיק.
כבר רואים רווחים
עדיין מוקדם לדבר על תשואות, אבל הקרן מתגאה בכך שכבר הצליחה לחלק מעט רווחים למשקיעיה, בשווי של קצת יותר מ-20 מיליון דולר, בזכות כמה אקזיטים, ובהם מימוש חלק מההשקעה בדיגיטל צ'יינה, חברה אחות של לנובו הגדולה. זו אינה השקעה שגרתית לקרן הון סיכון, אבל היא בוצעה בעיצומו של המשבר, ב-2008, כאשר מניות דיגיטל צ'יינה היו בשפל. היא השקיעה כ-9 מיליון דולרים, ולאחר מימוש של כמחצית נותרו בידיה כיום מניות בשווי של כ-14 מיליון, מה שאומר שהיא יותר מאשר שילשה את השקעתה.
לפני חודשיים הודיעה אינפינטי ישראל סין על הקמת "בנק קניין רוחני", כלומר חברה למסחור פטנטים, כאשר הרעיון הוא לקחת טכנולוגיות, בעיקר מישראל, לאו דווקא כאלה השייכות לבית אי.די.בי, ולייצר סביבן חברות בסין. למשל, חברה בשם סרווטרוניקס, שפיתחה מנועים קטנים לתעשייה, ועכשיו מחפשים לה שותף סיני בנוסף לקרן.
בסין פועלות קרנות השקעה זרות נוספות, כגון בלקסטון וקרלייל האמריקניות, בהיקפים כספיים גדולים בהרבה - בלקסטון, לדוגמה, קיבלה מהממשלה הסינית 3 מיליארד דולרים להשקעות בחו"ל, כלומר מחוץ לסין. אולם לדברי גל-אור, הקרנות הללו מגבילות את פעולתן לערים הגדולות והן נותרות מאוד אמריקאיות באופן הפעולה שלהן. אינפינטי, כך המנכ"ל, היא יחידה במינה בפריסה הרחבה שלה ובקשרים עם גופי שלטון ועם אנשי עסקים סינים. עכשיו הוא, פישר ושאר אנשי אי.די.בי מקווים שזוהי רק ההתחלה.
כתבות
ני"ע
