אל תאמינו לקלישאות של פרשנים

בשבוע שעבר קראתי איזשהו ניתוח של מאמן כדורסל ישראלי, שניסה להסביר משהו שקשור לבעיות במשחק ההתקפה של הפועל ירושלים. ההסבר התמצה פחות או יותר בקלישאה שלא מספיק שחקנים נוגעים במהלך ההתקפה בכדור, מה שמוציא שחקנים אחרים מהמשחק וכו' וכו'.

כמה ימים אחר כך נכתבה עוד קלישאה ידועה ומוכרת שעסקה במספר הפוזשנים שיש לקבוצת כדורסל במשחק. ככל שיש לך יותר פוזשנים (כלומר, ככל שאתה מצליח לייצר יותר התקפות במהלך משחק), ככה הסיכוי שלך עולה משמעותית לנצח.

קלישאות סטטיסטיות הן דבר שמאוד נוח איתו: הן כל כך הגיוניות, בייחוד שהן באות מאנשי כדורסל, שהן עוזרות לך להבין את המשחק הזה באמצעות נתונים כמותיים. הבעיה איתן: אף אחד לא מגלה לך שהן לא בהכרח קשורות למציאות.

הנה שתי דוגמאות מהשבועות האחרונים.

***

כשכל הפרשנים ניסו להסביר לפני כשבוע למה משחק ההתקפה של מיאמי היט נראה כמו שהוא נראה, אחד ההסברים העיקריים עסק כמובן בבעיית הנעת הכדור של ההיט בהתקפה. הקלישאה הרי אומרת שהכדור צריך לעבור כמה ידיים כדי שהתקפה תהפוך ליעילה. אלא שבדיקה של העיתונאי דייויד בידרמן בשני משחקים של ההיט, הראתה שאם יש משהו שמפריע להרמוניה של הקבוצה הזאת זה דווקא הניסיון לערב את כולם במשחק.

הנתונים היו כאלו: בהתקפות שבהן ההיט לא ביצעו אף מסירה או מסירה אחת בלבד, הם קלעו ב-51% מההתקפות שלהם. אבל כשהם החליטו להיות קבוצתיים ולתרגם את משחק הכדורסל "הנכון" כפי שאנחנו אמורים להבין אותו, ומסרו שתי מסירות או יותר בהתקפה - הם קלעו רק ב-35% מההתקפות.

לגבי עניין הפוזשנים, הנה עוד הפתעה: מינסוטה, ניו יורק, פיניקס, דנבר, יוסטון, גולדן סטייט ושיקגו. מה המשותף לקבוצות האלו? נכון לאתמול (ד'), אלו הקבוצות שמובילות העונה את ה-NBA במספר הפוזשנים (כלומר, כמות ההתקפות) במשחק - וזה נע בין 98.3 פוזשנים (בולס) ל-101.8 (מינסוטה). מיותר לציין שאף אחת מהקבוצות האלו לא נחשבת לאחת מאריות הליגה. במקומות האחרונים בטבלת הפוזשנים אפשר למצוא את אורלנדו (מאזן 6-15), דאלאס (4-17) וניו אורלינס (7-13), ואפילו בוסטון (4-16) נמצאת בשליש התחתון - במקרה או שלא במקרה, ארבע מהקבוצות היותר טובות העונה. המג'יק מועמדים חזקים לאליפות, למרות שהם מייצרים רק 92 התקפות במשחק, שהם בין 8-10 התקפות פחות מהקבוצות עטורות הפוזשנים...

 NBA

בואו נחזור לרגע למיאמי בהקשר הזה. לארבעת המשחקים האחרונים שלהם - כולל הניצחון במשחק המדובר בקליבלנד - שהיו גם אלו שהוציאו את הקבוצה מהבוץ אליו נקלעה, היה מכנה משותף אחד: במשחקים האלו השיגו ההיט 90 פוזשנים בלבד למשחק. הם ניצחו את ארבעת המשחקים האלו בהפרש כולל של 85 נקודות (21 הפרש ממוצע למשחק). מוזר, בהתחשב בטענה הידועה של לא מעט פרשנים ב-NBA, לפיה נדיר שקבוצה מנצחת משחק שהיא מייצרת בו 90 פוזשנים.

אם לוקחים את הדברים עוד צעד קדימה כדי להבין את התמונה האמיתית, אז מיאמי מדורגת במקום החמישי בליגה בטבלת היעילות ההתקפית (כמות נקודות פר 100 פוזשנים) - היא קולעת 108 נקודות בכל 100 פוזשנים שיש לה. ומינסוטה? אותה קבוצה שמובילה את הליגה בכמות ההתקפות פר-משחק, קולעת מדורגת אי שם למטה בטבלת היעילות עם 100.5 נקודות לכל 100 פוזשנים.

המסקנות? פחות חשוב כמה כדורים יש לך או כמה מסירות מסרת בכל התקפה. יותר קריטי מה עשית עם הכדור כשהוא כבר נפל לך לידיים.

***

והנה סטטיסטיקה אחרת שבארצות הברית אהבו לציין השבוע. דרק ג'טר שסיים חוזה עתק של 10 שנים בניו יורק יאנקיז עבור 189 מיליון דולר, סיכם אחרי שבועות ארוכים של מו"מ על הארכת חוזה לשלוש שנים נוספות בקבוצה שיעניקו לו עוד 51 מיליון דולר.

ג'טר מצטרף לחבורה של ארבעה שחקנים של היאנקיז שזכו לחוזים יוצאי דופן: אלכס רודריגז ("איי רוד") שחתם ב-2008 ביאנקיז עבור שיא כל הזמנים של 275 מיליון דולר ל-10 שנים, שמצטרף למארק טשיירה שחתם ביאנקיז ב-2009 על חוזה של 180 מיליון דולר ל-8 שנים, שמצטרף לסי.סי סבאטיה שחתם ב-2009 על 161 מיליון דולר ל-7 שנים בניו יורק.

בינתיים עברו 16 עונות בחוזים של ארבעת החבר'ה האלו שמסתכמים ב-856 מיליון דולר. הסה"כ לא משהו: אליפות אחת בלבד.