"השווקים המתעוררים הפכו כעת לחביבי שוקי ההון"

"מצב שבו מדינות בעלות הכנסה בינונית (MIC's - Middle Income Countries) משיגות צמיחה בת קיימא שהיא מהירה משמעותית מזו של מדינות עשירות, הוא אפשרי וגם חיובי", כך סבור פרופ' ריקארדו האוסמן, מבכירי הכלכלנים בעולם בנושא שווקים מתעוררים, אשר ישתתף בוועידת ישראל לעסקים 2010 של "גלובס", שתתקיים בעוד ארבעה ימים בתל אביב.

האוסמן סבור כי מדובר בתהליך החשוב ביותר שעוברת הכלכלה הגלובלית בימינו, תהליך שהוא מכנה "ההתכנסות הגדולה", והוא צפוי לגרום למדינות העשירות "להרגיש פחות בטוחות". ומה עלול להפיל את אותן מדינות? לא העוני ולא האלימות, אלא ייסוף מאסיבי, "בום" בשוק הנדל"ן והתרחבות מהירה מדי באשראי.

- ההתלהבות סביב המשקים המתפתחים ניכרת. לא מוקדם מדי להספיד את המשקים המפותחים?

"לא צריך להספיד אותם. אחרי הכול, זה המקום שבו מתרחשת עיקר החדשנות הטכנולוגית. הסיבה שאנחנו רואים צמיחה כה מהירה במדינות בעלות הכנסה בינונית היא שהן מאמצות את המוצרים ואת הטכנולוגיה שמפותחים במדינות העשירות יותר. אבל הן לא באמת מקור עצמאי של התקדמות טכנולוגית. כך שבעתיד הנראה לעין עדיין ההתקדמות הטכנולוגית העיקרית תבוא מהמדינות העשירות ומשם הצמיחה של העולם".

- אז עדיין נראה את סין, את הודו ואת ברזיל מייצאות לעולם את המוצרים הזולים? מדינות אלו לא יוכלו להיות ספקיות של מוצרי היי-טק בטווח הבינוני לפחות?

"כדאי להתרכז פחות בדינמיקת הייצוא ויותר בטרנספורמציה הכוללת של הכלכלה. ה-MIC's מהוות עכשיו נתח גדול יותר של הכלכלה העולמית, כ-26%, והמדינות העשירות מהוות עדיין כ-70%. במדינות האלה ההכנסה הממוצעת לנפש עומדת על כ-6,000 דולר לעומת 40,000 דולר במדינות העשירות. אבל ה-MIC's צומחות הרבה יותר מהר מהמדינות העשירות והצמיחה מתרחשת שם כעת בקרב אנשים בעלי רמת מחיה שנמוכה משמעותית מרמת המחיה במדינות העשירות. לכן הם דורשים סחורות ומוצרים אחרים מאלה שדורשים במדינות העשירות.

"עם זאת, מכיוון שדינמיקת הצמיחה עוברת ל-MIC's, יש לצפות לביקוש גובר לסחורות שבהן המדינות האלו מעוניינות כשהן הופכות לעשירות יותר. למשל, הן רוצות לבנות יותר בתים, הן רוצות לבנות יותר תחנות חשמל, אז זה דורש יותר נחושת וברזל. אזרחיהן דורשים מכוניות, אבל לא במאה אלף דולר, אלא ב-8,000 דולר. אז דפוס הביקוש העולמי משתנה. אז זו אחת הטרנספורמציות החשובות שלקראתה נע דפוס הצמיחה".

"טרנספורמציה עצומה"

- האם אפשרי מצב שבו מדינות כמו סין, הודו או ברזיל צומחות בשיעורים קרובים ל-9% כאשר המשק האמריקני והמשק האירופי צומחים ב-1% בלבד?

"רוב ה-MIC's צומחות מהר וסוגרות את הפער אבל הוא עדיין עצום: הכנסה לנפש בסין עומדת על 5,000 דולר ובארה''ב היא עומדת על 50,000 דולר. אז כאשר שואלים מה יקרה כאשר סין תהפוך לכלכלה הגדולה בעולם, אני משיב שעדיין ההכנסה לנפש תהיה חמישית מזו של ארה''ב כי עדיין אוכלוסיית סין גדולה פי 5 מזו של ארה''ב. אבל אנחנו רואים את הפערים העצומים מתחילים להצטמצם.

"התהליך הזה הולך לגרום לטרנספורמציה עצומה בכלכלה העולמית. למשל, ה-MIC's יהפכו לשוקי יעד ליצוא מן המדינות העשירות. האמריקנים יתחילו לחשוב מה הסינים וההודים רוצים כאשר יחליטו מה לייצר. תהליך סגירת הפערים הזה יהפוך למנוע של הצמיחה הכלכלית העולמית וזה הולך להיות מצב של 'win-win' לעולם. עם זאת, המדינות העשירות יתחילו להרגיש פחות בטוחות באווירה החדשה הזו ויהיו שינויים משמעותיים: המחיר היחסי של המזון הולך לעלות משמעותית וזה יהפוך למוקד של צרות. גם מחירי האנרגיה יעלו. אבל כאמור, לתהליך הזה יש גם צדדים חיוביים".

יש גם סכנות

- מה בכל זאת הסכנות הנשקפות לשווקים הללו?

"השווקים המתעוררים הפכו כעת לחביביהן של שוקי ההון. יש עכשיו הרבה נזילות עולמית שמחפשת תשואה והתחזיות של המדינות הללו נראות טוב, יהיה עודף של זרימות הון למדינות האלה שיוביל לייסוף ריאלי חזק מאוד בשערי החליפין ולבועות במחירי הנכסים, שעלולות להחריב את מה שעשוי היה להתפתח לסיכוי לצמיחה בת קיימא והדרגתית".

"יש ארבע סכנות ממשיות שמאיימות על השווקים המתעוררים: כאמור, ייסוף מאסיבי של המטבעות שלהם, עודפים גדולים בחשבון השוטף, 'בום' בשוק הנדל"ן המקומי וגאות והתרחבות מהירה של אשראי בנקאי לכלכלה המקומית. תמהיל זה יהפוך אותן לפגיעות במצב עתידי שבו הכלכלה העולמית תתאושש, שיעורי הריבית בארה"ב ובאירופה יתחילו לעלות, וזרימות ההון אליהם יתחילו להצטמצם".

שיפור דרמטי בברזיל וקולומביה

- אתה באמת חושב שהמדינות הללו כבר לא מסוכנות? עדיין יש שם עוני מחפיר, אלימות ושלטונות שמאל קיצוניים.

"היה שיפור דרמטי בקונצנזוס הפוליטי והחברתי סביב האופן שבו יש לנהל את המדינה וכיצד ליצור שגשוג, דווקא במדינות כמו ברזיל וקולומביה. אגב, זה קונצנזוס שבבירור אינו קיים במדינות כמו ונצואלה, ניקרגואה, אקוודור או בוליביה. אם תסתכל על הבחירות האחרונות לנשיאות בקולומביה או בברזיל, לכל המועמדים היו חזונות דומים למדי על האופן שבו יש להתקדם בעתיד, וכל המועמדים הביעו דעה קונצנזואלית למדי על האופן שבו הם תכננו לארגן את המדיניות בעתיד. זה מצביע על בשלות של חברה.

"משקיעים מקומיים וזרים כאחד פשוט אוהבים מה שהם רואים: כלכלות עם מדיניות מקומית נבונה למדי, עם מוצרים ותעשייה שצפויים להוביל את הדרך קדימה, וניתן לראות התגברות עצומה במורכבותן של הקבוצות העסקיות שמנצלות את ההזדמנויות שיוצר המצב. אנחנו עדים להיווצרותן של חברות רב-לאומיות "לטינוס" שהפכו לשחקניות עולמיות גדולות וזה קרה במדינות שמסוגלות ליצור סביבה תומכת ומערכת של חברות קטנות ובינוניות שתומכות בהן. לכן, אני מזהה שינוי מבני משמעותי למדי בדפוסי הצמיחה וההתפתחות בחלקים מסוימים של אמריקה הלטינית".

- אתה מבדיל בין צ'ילה, ברזיל וקולומביה לבין ונצואלה וניקרגואה. למה?

"זה מרשים למדי לראות את הכוח ההרסני שמייצגת העמדה של הוגו צ'אבז, נשיא ונצואלה, וידידיו. ונצואלה היא המדינה שרשמה את הביצועים הגרועים ביותר במשבר הזה כגון צמיחה שלילית זו השנה השלישית ברציפות. המדיניות בקולומביה, בברזיל ובאורוגוואי תהיה נבונה יותר מכיוון שלמועמדים שמקדמים אג'נדה דמוית צ'אבז אין לגיטימציה.

"זה כבר לא מודל שאנשים רוצים לחקות. ונצואלה, לדוגמא, הולכת בדרך של זימבבואה".