ארביטראז' רגולטורי

בישראל קיים ארביטראז' רגולטורי בין הפיקוח על הבנקים לפיקוח על שוק ההון והביטוח באוצר, ולרשות ני"ע, המפקחת על קרנות הנאמנות ומנהלי התיקים. מה שהרגולטור הראשון דורש מהמפוקחים שלו לא מקביל למה שהשני מצפה ממפוקחיו, כשהרגולטור השלישי בכלל פועל אחרת.

בשנים האחרונות קיבלנו שלוש דוגמאות מרכזיות להבדלי הגישות בין שלושת הרגולטורים: בפרשת דני דנקנר, בנק ישראל הביא להדחת יו"ר הבנק ללא הסברים וללא השפעות ישירות על הבנק עצמו; בפרשת ההלוואות האסורות במנורה-מבטחים, האוצר הטיל קנסות גבוהים על החברה והעומד בראשה; ובפרשת פסגות ב' - שעדיין בעיצומה - עד כה רשות ני"ע הובילה קנס ענק של 150 מיליון שקל, והדחת מנכ"ל מכהן.

נזכיר גם את שלמה אליהו, שבנק ישראל לא מעוניין להעניק לו אישור שליטה בבנק לאומי, בעת שהוא מחזיק בשליטה בחברת ביטוח, ואגב - גם היסטורית בבנק איגוד. כל אחד מהמפקחים פעל אחרת וכראות עיניו, אם כי ראוי לציין שמדובר במקרים השונים זה מזה בדרגת החומרה.

ביוני 2007 חתמו שלושת המפקחים על שוק ההון דאז - חזקיהו, משה טרי וידין ענתבי - על מזכר הבנות פורמלי לשיתוף פעולה, תיאום ומידע ביניהם ובין משרדיהם לפיקוח על השווקים הפיננסיים בישראל. מאז הם נפגשו, שיתפו עמדות ונתונים אבל בעיקר רבו ביניהם - על מבנה הרגולציה הרצוי במשק, על ועדת חודק ועל עניינים נוספים.

כעת, ההודעה של שלושת הרגולטורים מפחיתה את הארביטראז' הרגולטורי, מהסיבה הפשוטה שהגדירו במשותף ובבירור את המגרש שבו יוכלו להחליט באופן עצמאי בנוגע לבחינת המהימנות (Fit and Proper).

כלומר, שמים דגש על ממשק הבעלויות והפיקוח כולל הענישה, כך שלפחות ידברו באותה שפה.

ואולם המפקחים גם ימשיכו להתקוטט על סוגיית איחוד הרגולציות, ועד אז אולי ישתפו פעולה מעת לעת בהודעות על פרמטרים אד-הוק, תוך שמירה על האי-תלות האחד בשני.

בכל אופן, עד שתהיה החלטה על איחוד רגולציה - האם, איך וכיצד - הם ימשיכו לפעול בנפרד ויתאמצו להקטין את הפער הרגולטורי בנושאים מרכזיים, אבל יישארו נפרדים ועצמאיים, ועם פערים ביניהם.