גירושי נדל"ן

עבור כ-30% מהזוגות הישראלים, הפזמון "מי יבנה, יבנה בית" מתחלף בשאלה "מי ימכור, ימכור בית", כאשר הנישואים מגיעים לכדי פירוק - ובעקבותיהם גם הבית.

המחקרים מראים כי החלום הישראלי מבוסס על רכישת נכס נדל"ן, ואכן, לכ-75% ממשקי-הבית בישראל יש דירה בבעלותם, ואלה שגרים בשכירות, על-פי רוב, לא זכו לרשום דירה או בית על שמם מאחר שידם אינם משגת לכך, ולא מסיבות אידיאולוגיות.

הבית מהווה את הנכס המרכזי אצל מרבית הזוגות הנישאים, ולכן גם כאשר שני בני-הזוג מעוניינים בפירוד, מכירת בית המגורים היא נושא קשה מבחינה רגשית.

עם זאת, כאשר האינטרסים של הצדדים זהים - למכור את הנכס ביעילות, במהירות ובתמורה המירבית - אזי לפחות מבחינה משפטית וכלכלית, מכירת הנכס יכולה להסתיים במהירות יחסית, עם או בלי הליך של כינוס מרצון.

הבעיה מסתבכת כאשר אחד מבני-הזוג מבקש למכור את הדירה, אך נתקל בהתנגדות מהצד השני, מסיבות ענייניות או כאמצעי לחץ.

זכות הקניין הינה זכות חוקתית המוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וכן בחוק המקרקעין, הקובע מפורשות כי זכותו של כל אחד מהשותפים במקרקעין לפרק את השיתוף בכל עת, בכפוף להבטחת מגוריהם של ילדים קטינים המתגוררים בנכס.

לכן, תביעה לפירוק השיתוף במקרקעין, כאשר השותפים אינם בני-זוג, מתקבלת כמעט תמיד, ואפשרויות ההגנה מפניה מצומצמות מאוד.

הסדר הוגן

לעומת זאת, כאשר פירוק השיתוף בבית משמעו גם פירוק המשפחה, לבית המשפט לענייני משפחה ניתן מתחם רחב של שיקול-דעת שיפוטי לעכב את מכירת הבית משיקולים שונים. השיקול העיקרי כנגד מכירה מיידית של הבית, במקרה שבו ברור כי פני הזוג לגירושים, ובמוקדם או במאוחר הבית ממילא יימכר, הוא הסיכוי להגיע להסדר הוגן וכולל של הסכסוך תוך פרק זמן סביר.

אם לצדדים יש רכוש נוסף לחלוקה, פעמים רבות מוטב לעכב את מכירת הבית עד להסדרת חלוקת כל הרכוש, שכן ייתכן כי במקרה כזה איזון הזכויות בין הצדדים ייתר את מכירת הבית, שיעבור במלואו לידי אחד הצדדים תמורת ויתור על רכוש אחר, או לפחות יביא לפירוק השיתוף בו בדרך שאינה מחצית ומחצית.

מאידך, כאשר ההכרעה בחלוקת הרכוש הכללי לא נראית לעין בטווח הקרוב, ועיכוב מכירת הבית מהווה רק אמצעי לחץ על הצד שעזב את הבית להיכנע לדרישות הצד השני, בית המשפט לא ייעתר לבקשת העיכוב.

כך, למשל, בחודש שעבר בית המשפט לענייני משפחה בטבריה קיבל תביעה לפירוק שיתוף מיידי מצד בעל שעזב את הבית לפני שנה וחצי, וביקש לממש את חלקו בבית בו ממשיכה האישה להתגורר.

אמנם לצדדים לא היה רכוש נוסף לחלוקה, אך האישה הגישה כנגד הבעל תביעה נזיקית על סך 150 אלף שקל בגין נזקים נפשיים שגרם לה, לטענתה, וטענה כי יש להמתין עם מכירת הבית עד להכרעה בתביעתה, שכן אם תביעתה הנזיקית תתקבל - יהיה על הבעל לשלם לה סכום העולה אף על חלקו בדירה.

בית המשפט, כאמור, דחה את טענת האישה, בין היתר מהחשש המוצדק של פתיחת פתח חדש לסיכול תביעות לפירוק שיתוף: בכל מקרה בו בן-זוג ירצה למנוע את מכירת הבית, הוא יגיש תביעה נזיקית בשל היותו פגוע מהתנהגות בן או בת-הזוג, ויוכל לעכב את מכירת הבית בדרך זו עד להכרעה בתביעתו, שיכולה להימשך שנים ארוכות.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי היא מומחית לדיני משפחה וירושה.