אחד שיודע מה אחותך עשתה אתמול

הצעת החוק של ח"כ זבולון אורלב טובה ומתונה בהרבה מ"חוק הטוקבקיסטים" המקורי, שקידם בזמנו ח"כ ישראל חסון.

ההצעה הגרועה ההיא של חסון ביקשה להטיל אחריות פלילית גם על מפעילי האתרים, אלא אם כן יסכימו לחשוף את כתובות ה-IP של הגולשים החשודים בהשמצה. בכך, איים ח"כ חסון לקבור את תרבות הטוקבקים הישראלית תחת מבול ניירת משפטית.

בהצעה הנוכחית, ניכרים מאמצי המחוקק למצוא שביל ביניים בין הרצון לשמור על חופש הביטוי לבין ההכרח להישמר מפני גולשים המנצלים אותו לרעה בהשמצות פרועות, מתובלות בדיבה ולשון הרע. ח"כ אורלב לוקח את האחריות על חשיפת פרטי גולשים דרגה אחת למעלה, אל ספקיות האינטרנט - אך מותיר בלם משמעותי שימנע גל אדיר ומיותר של תביעות נגד טובקיסטים.

לפנינו בלם תלת-שלבי:

1. המושמצים לכאורה ייאלצו לפנות לביהמ"ש ולשכנע שופט כי אכן בוצעה נגדם עוולה של לשון הרע.

2. אם השופט ישתכנע, יספקו לו ספקיות האינטרנט את פרטי מפיץ המידע.

3. לאחר שיקבל את הפרטים, יבחן השופט את סיכויי זכייתו של הנפגע - ורק אם יתברר כי אלו סבירים, תיפתח דרך לתביעה.

כלי לא יעיל לזיהוי

כתובת ה-IP, אותה כתובת ממוספרת שממנה התחבר המחשב שבו נכתב הטוקבק - אינה כלי יעיל במיוחד לזיהוי טוקבקיסטים. תוכנות פשוטות וחינמיות מאפשרות כבר כמה שנים להפעיל שירות IP משתנה, שבו ייראה כאילו הטוקבק נכתב מברלין הרחוקה, בשעה שלמעשה נכתב בפתח תקוה.

לכן, החקיקה החדשה לא תספק שלל הרשעות - ובעצם, עיקרה במוראה על הגולשים. בעלי האתרים צפויים להרגיש גם הם לחץ נוסף לעבור לטוקבקים מזוהים, כפי שהונהג לאחרונה באתר נענע10. אני מקווה שלא יתפתו.

אם הטוקבק האנונימי הלא משמיץ ימות - ימות אתו אחד האלמנטים הפרועים, אך גם היפים והחשובים ביותר באינטרנט הישראלי.