היה כיף, אז חזרנו

אלן אייברסון הלך לטורקיה. סטפון מארבורי פתח השבוע את העונה השנייה שלו בליגה הסינית. ואם זה לא נשמע מוזר מספיק, אז ראשי בשיקטאש נשבעים ששאקיל אוניל התחייב בפניהם שמיד כשיסיים את העונה בבוסטון, הוא יגיע לגזור כמה דולרים אצלם בליגה הטורקית. אלו הסיפורים היותר מפורסמים מהזמן האחרון. אבל הם חלק קטן מתנועה אדירה של שחקני NBA בשנים האחרונות לכל מקום אפשרי בעולם. גם המשפך הצר בין המכללות לבין ה-NBA עושה את שלו: 557 שחקנים אמריקנים יצאו ב-2009 לשחק מחוץ למדינה בחיפוש אחר כסף. ובסך הכל 6,717 שחקנים שמחזיקים אזרחות אמריקנית שיחקו ב-5 השנים האחרונות מחוץ לגבולות ארה"ב.

שניים מהמקומות היותר מבוקשים בשנתיים-שלוש האחרונות הם דווקא המזרח התיכון ומדינות המפרץ, כאשר חלק מהשחקנים מסמנים את לבנון, אירן וכוויית כמקומות המועדפים עליהם בזכות הכסף שמשולם שם.

הנה סיפור מהתקופה האחרונה: באביב 2008 לורן וודס עוד עלה על הפרקט עם מדים של יוסטון רוקטס למשחק פלייאוף מול יוטה. זה היה משחק ה-NBA ה-219 בקריירה שלו, וגם האחרון.

וודס זכור לחובבי הכדורסל בישראל כששיחק במדי פילזן וז'לגיריס ביורוליג, ומהעובדה שהוזכר במספר הזדמנויות כמועמד להצטרף למכבי ת"א. הקיץ וודס (2.18 מ', 32) עוד משך באימוני טרום-העונה עם קליבלנד, לפני ששבועיים לפני פתיחת הליגה, הקאבס החליטו לחתוך אותו.

בימים אלו הוא עושה את צעדיו הראשונים באל-ריאדי ביירות הלבנונית. הסיבה: מכל הליגות שיכל לשחק בהן באירופה, זהו המקום ששילם לו את הכסף הכי טוב. 300 אלף דולר בעונה באל-ריאדי, וכמובן רכב ודירה על קו החוף של ביירות.

מה ההסבר לכך שוודס, ועוד 61 אמריקנים, עברו ב-2010 בליגה הלבנונית? העיתונאי ג'ואל מילמן, שליווה את וודס בביירות, טוען כי הסיבה העיקרית היא "המיתון הכלכלי שגרם לירידה במשכורות באירופה, ואמירי הנפט העשירים במפרץ הפרסי ובמזרח התיכון שמשתמשים בכדורסל כחלק מקיבוע המעמד החברתי שלהם". אומארי ווסטלי, ששיחק במכללת קליבלנד סטייט ועכשיו נמצא כבר שנה שנייה בליגה הכווייתית, אומר למילמן: "בוודאות, המיתון לא הגיע למזרח התיכון".

למרות שמבחינה מקצועית אירופה היא יעד מועדף, בסופו של דבר הכדורסלנים האמריקנים מפוזרים בסוריה (22 שחקנים ב-2010), קטאר (13), מצרים (10). לפי מילמן, אירן (11 אמריקנים) "נחשבת למקום שבו משלמים את הכסף הטוב ביותר במזרח התיכון".

***

אבל בואו נחזור לרגע למה שקורה אצלנו בשבועיים האחרונים, עם הקאמבקים של מייסיאו באסטון לבני השרון ומרקוס פייזר לאשדוד. ישראל ידועה כאחת מהמדינות המועדפות עבור אמריקנים. 95 אמריקנים החלו את עונת 2010/11 בשתי הליגות העליונות בישראל (לא כולל כ-30 אמריקנים מתאזרחים שנחשבים לישראלים).

למה הם חוזרים לפה? אלדד אקוניס, יו"ר בני השרון, מספר שאת "באסטון היה מאוד מאוד קל לשכנע לבוא. הוא נדד באירופה בכמה מקומות והבין שישראל היא המקום הכי טוב בשבילו". אקוניס אומר ש"ישראל נחשבת לליגה עם שם טוב באירופה, והיא מקום נוח מאוד לאמריקנים. כולם מדברים כאן אנגלית, ותנאי המחייה הם טובים מאוד. כל עוד ההבדלים בכסף לא גדולים, שחקנים יעדיפו לבוא לישראל".

 מייסיאו באסטון / צלם סיוון פרג'

באשדוד מספרים שכמה שיחות טלפון עם מרקוס פייזר, אקס מכבי ת"א, הספיקו כדי להעלות אותו על מטוס ולעזוב את הליגה בפורטו ריקו. "הוא חושב שעונה טובה כאן בישראל תחזיר אותו לסכומי כסף יותר טובים ביבשת", אומר שי האוזמן, המנהל המקצועי של מכבי אשדוד. "למיטב ידיעתי הוא דחה הצעות ממקומות כמו אירן שהכסף שם יותר גדול, כי הוא ידע שמשם יהיה לו הרבה יותר קשה לעשות את קפיצת המדרגה המקצועית".

פייזר, שישב על חוזה של מיליון דולר נטו במכבי ת"א רק לפני שנתיים, הסכים לבוא לאשדוד עבור 80 אלף דולר ובנוסף תיק הפינוקים הרגיל שמקבל כל שחקן זר במעמד שלו שנוחת בארץ: דירה, רכב וכרטיסי טיסה הלוך חזור. "יש כמה דברים שנכנסים למערכת השיקולים של החבר'ה האלו שלא קשורים לכדורסל", מסביר האוזמן. "הסביבה מאוד ידידותית, מזג האוויר מצוין, הם אוהבים את קבלת האורחים שנעשית להם על-ידי בנות ישראל, ואפילו דברים קטנים כמו זה שהטלוויזיה לא מדובבת ואין להם שום מגבלת שפה כאן. האמריקנים גם יודעים שמוסר התשלומים פה הוא טוב יחסית. אם תיקח למשל את יוון, חוץ משתי הגדולות (אולימפיאקוס ופנאתינייקוס), שחקנים זרים בורחים משם כי לא משלמים להם".

האוזמן מספר ש"במהלך השיחות עם פייזר הוא סיפר על השינוי העצום שעבר בחייו. הוא הפך להיות מטיף בקהילה בלואיזיאנה, וסיפר שהוא כבר לא מחפש יותר דברים שהוא חיפש בעבר".

***

מי שמשכה את פייזר בחזרה לישראל היא סוכנת השחקנים לירון פנאן, שמכירה את הפורוורד מצוין מהתקופה במכבי ת"א. פנאן, ביחד עם שותפה לסוכנות מתן סימנטוב, הנחיתו כאן בקיץ האחרון בין היתר את וויל סולומון (ירושלים), טים פיקט (אשקלון), רודני ווב (מכבי חיפה) ושון וויליאמס (הגיע להפועל ירושלים, ועזב די מהר). "יחסית לאירופה די קשה להביא שחקנים לישראל, למרות שהמשכורות ירדו השנה באירופה", אומרת פנאן. "היתרון שיש לישראל על הרבה מאוד חורים אחרים בעולם זה שיש לנו שם טוב. אם אני לוקחת את פייזר כדוגמה, אז גם הוא יודע שאם היה הולך לאירן היה לו מאוד קשה להמשיך משם הלאה בקריירה, גם אם היה מקבל שם יותר כסף. החבר'ה האלו שמגיעים לכאן חיים חיי מלכים בסופו של דבר, אם זה האוטו, הדירה או 50% הנחה במסעדות".

איך בכל זאת משכו את באסטון ופייזר בכסף כל כך קטן? "יש יתרון לשלב הזה של העונה", מסבירה פנאן. "הרבה שחקנים שבתחילת העונה רצו המון כסף, היום אחרי שהליגות התחילו והם יושבים בבית בלי עבודה, מוכנים לבוא ולשחק עבור כסף קטן מאוד. העיקר לעבוד. מה רע להם לבוא לכאן ולקחת את ה-10,000-15,000 דולר בחודש?"

הכסף הגדול במפרץ

חלק מהאמריקנים שמגיעים למזרח התיכון ולמדינות המפרץ הפרסי, עושים את זה לטובת משימות קצרות טווח. מעין עבודות מזדמנות עם כסף גדול מאוד. למשל ג'ואן בוקס, שסיים את אוניברסיטת ניו מקסיקו ומצא את עצמו מהר מאוד בליגה הלבנונית, אבל שם הוא פגש שייח' כווייתי בשם טלאל אל-פאהאד שאמר לו שהכסף שהוא עושה בלבנון הוא כלום לעומת מה שיעשה בכוויית. הקבוצה הכווייתית התכוננה אז ל-Gulf Cup, וההצעה שהונחה בפניי בוקס היתה כזאת: 15 אלף דולר דולר נטו לשבוע, ובונוס של עשרת אלפים דולר במידה וייבחר למצטיין בטורניר (וגם את הבונוס הזה הוא שלשל לכיסו).

שבועיים אחר כך הוא קיבל מהקבוצה עוד משימה: נסיעה לאינדונזיה לגביע אסיה. השכר הפעם: 20 אלף דולר לשבוע. מאז בוקס יושב בכוויית, לוקח כל חודש בסביבות 13 אלף דולר וצוחק על העולם.