כך הרוויח חברו של שמחון מתוכנית שיפוץ תשתיות המים

לפני כמה חודשים החל מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס לאסוף מידע על המתרחש במשק המים בצפון הארץ. כוכבי הבדיקה הראשונית הזאת לא יפתיעו אף אחד מהקוראים הקבועים של הדוחות עבי הכרס: מושב אבן מנחם, הלוא הוא מושב מגוריו של השר שלום שמחון; המועצה האזורית מעלה יוסף, שבה שוכן המושב; וכמובן משרד החקלאות, שבראשו עומד אותו שלום שמחון. ויש גם דמות חדשה שמסקרנת את אנשי המבקר: אבי וקנין, איש עסקים בעל מוניטין של מקצוען בתחום המים, מושבניק, ידיד ותומך פוליטי של שמחון.

ברקע הבדיקה עומדת הפרטה שאינה מוסדרת בחוק (אך גם לא בהכרח מנוגדת לו) המתרחשת כבר כמה שנים טובות במגזר החקלאי. ההפרטה הזאת מעלה את התעריף שמשלמים חקלאים רבים, אולם גם יש בה הפוטנציאל לחסוך לא מעט מים שאובדים דרך דליפות מהצנרת (עוד על כך בהמשך). מטבע הדברים, כשמדובר בחיסכון במים משרדי הממשלה, ובראשם החקלאות והאוצר, שמחים לסייע במענקים נדיבים.

וכאן אנו חוזרים לבדיקת המבקר: בשלב הוצאת חלוקת המענקים לפועל אישר משרד החקלאות, בהליך מהיר עד תמיהה, מענקי שיפוץ לתשתית המים בתשעה מושבים מתוך שישים שביקשו, כולם בתחום המועצה האזורית מעלה יוסף, וביניהם גם אבן מנחם. קבלן המים הפרטי של שמונה או תשעה מהמושבים הללו - תלוי את מי שואלים - הוא לא אחר מאבי וקנין, חברו של שמחון. האם הבחירה בתא השטח הספציפי הזה ובמושבים שרובם בטיפולו של וקנין, לשם חלוקת המענקים, הייתה מקרית? התשובות מן הסתם בדוח מבקר המדינה.

 גידולי מים חקלאות / צלם: חגי אהרון

קצת רקע

כ-500 מיליון מטרים מעוקבים של מים שפירים, כמעט 40% מסך צריכת המים השפירים במדינה, זורמים ליישובים החקלאיים. רשות המים מקצה לכל יישוב ויישוב מכסה המתואמת עם משרד החקלאות והמתבססת על שלל פרמטרים. האחריות של רשות המים, מקורות והמדינה מסתיימת בשעון מים מרכזי שנמצא בכניסה לכל יישוב. מקורות גובה מהאגודה המנהלת את היישוב את התשלום עבור כלל המים שעברו במונה.

את הגבייה הפנימית עושה האגודה, והיא גם זו שמתחזקת את תשתיות המים הציבוריות ביישוב. כדי לעמוד במשימה קיבלו האגודות סמכות לסגור את המים לחקלאי החורג מהמכסה שלו או לחלופין מפגר בתשלומים. לנו, עכברי העיר, אין כמעט מושג לגבי חריפות מלחמות המים והמניפולציות בתוך היישובים החקלאיים, ובעיקר במושבים.

בשנים האחרונות החל תהליך איטי של העברת סמכויות האגודות ביישובים לקבלן פרטי שעוסק בגבייה ובתחזוקה. זה לא קרה בחלל ריק: בערים וברשויות המקומיות החלו לפעול יותר ויותר תאגידי מים. מדובר בתאגידים שהוקמו על סמך חקיקה מ-2001, שמטרתה הייתה ייעול של משקי המים והפרטתם, ובמילים אחרות, פחות דיפלומטיות, יצירת חיץ בין קופת העירייה/רשות מקומית לבין הפרה החולבת המפתה בדמות חשבון המים של התושבים.

בשלבים הראשונים השליטה בתאגידי המים היא שליטה ציבורית של העיריות ושל הרשויות המקומיות, אך לא מן הנמנע כי בהמשך יעברו התאגידים הפרטה עמוקה יותר. אנחנו מצויים בעיצומו של התהליך, ומספר התלונות האדיר על הקפיצה במחירי המים שגובים התאגידים הוא הזמנה למבקר המדינה לבדוק את התהליך בעודו מתרחש, כדי שלא נעמוד מול שוקת מלאה - אך בבעלותם של כמה טייקונים.

חזרה למושבים: חוק תאגידי מים מתייחס רק לעיריות ולרשויות מקומיות, וכלל אינו מטפל במגזר החקלאי, שהוא כאמור צרכן מים ענק. בניגוד לעירייה ולרשות מקומית, אגודה שיתופית בקיבוץ או במושב היא גוף פרטי, שתפקידו ההיסטורי הוא לנהל את ענייני היישוב, ובכלל זאת את הטיפול במים. מדובר במשאב ציבורי הנמסר לאגודות ולחקלאים במעין נאמנות, ונשאלת השאלה אם אגודה אינה מחויבת באישור הרגולטור, או לחלופין בחובת מכרז, כשהיא מעבירה את סמכויות המים שלה לגוף פרטי.

השיטה הישראלית

אבל בישראל כמו בישראל, אף אחד לא שאל שאלות מיותרות. ההפרטה השקטה התחילה בגליל העליון, במועצה האזורית מעלה יוסף, והתפשטה משם ליישובים נוספים בכל הארץ. דמות בולטת בתהליך היא כאמור ידידו של שמחון, קבלן המים אבי וקנין. לאחרונה הרחיב וקנין את עסקיו עד למרכז הארץ, ולדבריו הוא קבלן המים של ארבעים יישובים חקלאיים.

וקנין, בן המושב גורן המתגורר במושב שומרה, פועל באמצעות חברה בשם פסגת הגליל, שהקים ב-2004. לזכותו ייאמר שהוא נהנה ממוניטין של בעל מקצוע מומחה ויעיל בתחום. גורמים במשרד החקלאות מספרים כי גם בביקוריו במשרד הוא אדיב וענייני, וכי מעולם לא נופף בידידותו עם השר שמחון, שבו גם תמך פוליטית; שכנים במושב יודעים לספר שוקנין הניף על בית העסק שלו שלט תמיכה בשמחון בתקופת בחירות.

לדעת וקנין אין שום חובת מכרז על העבודה שהוא מבצע במושבים. "אין צורך במכרז. אני רק קבלן שירותים, כמו חצרן, כמו שומר. אני נותן למושב שירותים של תיקונים, של אחזקה, של גבייה. רוצים אותי - אני שם. לא רוצים - אומרים לי לך הביתה", הוא מסביר.

לפי אחד מחוזי ההתקשרות שלו, שהגיע לידי G, וקנין מחליף את אגודת המושב בכל הנוגע למים, ואחראי בין היתר לגבייה ולתחזוקת הצנרת במושב, למעט הצנרת לשטחים החקלאיים המרוחקים. עלויות תיקוני הצנרת הן עליו. מן העבר השני הוא מחייב את חברי המושב במחיר הגבוה ב-23% מהמחיר שגובה מקורות ב"שעון הכניסה" למושב, אך הוא נדרש לשלם מכיסו את עלות הדליפות. על-פי מבנה ההסכם, ככל שיבוצע שדרוג מקיף יותר בתשתיות המים בצנרת המושב, כך ישתפר המרווח שלו. האם זהו החוזה הסטנדרטי של וקנין עם חברי המושבים?

וקנין: "זה מאוד משתנה. למה זה משתנה? בהתאם למצב תשתיות המים. ה-23% כוללים בתוכם גם את פחת המים. פחת המים זה כל אובדני המים מהצנרת. זה נע בין מינימום של 11% במושב הכי טוב שלי ל-25%-26% במושב הגרוע ביותר. ההסכם שאני מציע הוא לפי המצב של המשק".

לוקנין יש היכרות מסוימת עם הצנרת ועם השיברים הביורוקרטיים של מענקים בתחום החקלאי; בקיץ 2002 הוא זכה לסיוע של משרד החקלאות ושל קק"ל לצורך עבודת תשתית בעסק שלו. משרד החקלאות העניק לו 15 אלף שקלים, וקק"ל, בהמלצת משרד החקלאות, השקיעה 30 אלף שקלים נוספים. במקרה אחר הוא קיבל מהמשרד מענק של כ-150 אלף שקלים על מנת להקים בית אריזה לפרי. בית האריזה היה אמור להתחיל לפעול בתחילת 2009, אלא שבביקורת של משרד החקלאות נמצא שבמבנה לא פועל בית אריזה.

וקנין: "כן, קיבלתי מענק ממשרד החקלאות. יש לי בית אריזה בשטח של 500 מטרים רבועים. בית האריזה פעיל ועובד. בתקופת הקיץ, בעונה, אנחנו מפעילים אותו - עובדים ומשווקים, וכל מה שצריך מסביב. בחורף הוא לא עובד. כשנגמרים הקטיפים הוא כבר לא עובד. בתקופות האלה אני שם לפעמים את המחפרון שלי, או איזשהו ציוד אחר. אבל אני מדגיש שבית האריזה פעיל ואנחנו משווקים פרי דרכו".

מלשכת שמחון נמסר ביחס למענק: "משרד החקלאות ופיתוח הכפר עורך ביקורות אקראיות על מענקים שניתנו לחקלאים. בבדיקה שערך המשרד התגלה כי המתקן המדובר אכן לא משרת את המטרה שלשמה ניתן. לאור ממצאי הבדיקה, ידרוש המשרד את החזרת כספי המענק, בתוספת ריבית והצמדה. ההליך מהווה שימוע לחקלאי, במסגרתו נתונה לו הזכות להגיב על הממצאים. משרד החקלאות הוא זה שיזם את הבדיקה, הרבה לפני פניית G ועם גילוי הממצאים הוא פועל על מנת לקבל בחזרה את כספי המענק, לרבות ריבית והצמדה"".

שלב התמיכה

על רקע ההפרטה האיטית של משק המים ביישובים חקלאיים נולדה ב-2009 במשרד החקלאות יוזמה חדשה לסיוע למושבים. כותרת התוכנית הייתה "תוספת תמיכה לביצוע השקעות במסגרת הסכם המים לצרכנים באזורים נעדרי חלופת מים שפירים". בעברית קצת יותר מובנת מדובר בעצם בסיוע שניתן למושבים לשיפור תשתיות המים והצנרת הישנה והדולפת.

אין ספק שמהמטרה חשובה וראויה, ובתנאי שהקריטריונים שוויוניים והמינהל תקין. וזה מחזיר אותנו לעיון נוסף בכותרת התוכנית: המונח "נעדרי חלופת מים שפירים" מתייחס למושבים שאינם מקבלים מים ממכוני טיהור למיניהם. הגדרה זו לבדה מוציאה את רוב יישובי הדרום והמרכז ממסגרת הזכאים לסיוע ויוצרת קריטריון מפלה. האפליה רק מתחדדת כאשר בודקים את המקור הכספי למענקים המדוברים: "הסכם המים" שגובש ב-2006 בין משרדי האוצר, רשות המים, משרד החקלאות ונציגי החקלאים. בהסכם נקבעו מענקים לשיפוץ תשתיות נגד ייקור בתעריפי המים. הייקור יצר "קופה" של כ-400 מיליון שקלים מתשלומי המים של כלל החקלאים, אולם כאמור, בשלב הראשון של תוכנית הסיוע היא מיועדת כמעט אך ורק לתושבי הצפון.

אולם בדיקת המבקר אינה מתמקדת בקריטריונים אלא בהתנהלותו של המשרד סביב הוצאת חלוקת המענקים לפועל. הפרט הראשון שעורר את עניינם של אנשי המבקר היו תאריכי הסגירה. ב-19 בנובמבר 2009 פרסם המשרד קול קורא להגשת בקשות למענקים, בגובה של כ-70% מההשקעה. המועד האחרון להגשת הבקשות היה 3 בדצמבר, שבועיים בלבד לאחר אותו קול קורא.

העיתונות נוטה לקונן מרה על נטייתם של משרדי ממשלה להאריך בהליכים עד בלי די, אולם במקרה הזה עושה רושם שהקצב היה מהיר להפליא אפילו בהשוואה לסטנדרטים של עולם ההיי-טק: מלבד הקול הקורא נדרשו המבקשים להגיש את התוכניות המפורטות של השיפוץ עד 31 בדצמבר, היינו פחות מחודש וחצי לאחר הפרסום הראשוני. G פנה למומחים בניהול משקי מים וביקש את התייחסותם לפרק הזמן הזה. המומחים ענו שאי-אפשר להכין תוכנית שיפוץ מערכת מים ביישוב בתוך שבועות אחדים, וכי להכנת תוכנית כזו נחוצים כמה חודשים. משרד החקלאות טוען בתגובתו כי האריך את המועד בחודש (התגובה המלאה בהמשך), אולם גם פרק זמן זה, גורסים המומחים, קצר מאוד.

וחזרה לביצוע: למרות לחץ הזמן הגישו שישים יישובים חקלאיים בקשות למענקים. משרד החקלאות אישר מענקים לתשעה מהם בהיקף כולל של כ-20 מיליון שקלים. המושבים הם: אבן מנחם, שבו מתגורר השר שמחון (1.73 מיליון שקלים); גורן, שבו חברה עוזרתו הבכירה של שמחון, עליזה כהן (1.82 מיליון שקלים); נטועה, עבדון, צוריאל, שומרה, אלקוש, זרעית, יערה. מדובר בסוג של פלא סטטיסטי: כל תשעת המושבים שאושרו הם מהמועצה האזורית מעלה יוסף.

ההודעות על אישור המענקים נשלחו לא רק למושבים עצמם אלא גם לקבלן המים שלהם, אבי וקנין, כמי שמייצג את האגודה. אגב, כאן נרשם סוג של חילוקי דעות בין וקנין למשרד: לפי מסמכי משרד החקלאות וקנין הוא קבלן הגבייה והתחזוקה בתשעת המושבים שזכו למענק. וקנין עצמו אומר שהוא קבלן רק של שמונה מהם.

איך וקנין מסביר את הצלחת יישוביו בכזה שיעור מרשים? "באופי שלי, אם זה לטוב או לרע, אני מאוד פדנט, מאוד מסודר", הוא אומר. "בכל היישובים שלי ארגנתי תוכניות מים ושיפוטי מים מבעוד מועד. זאת אומרת, תמיד אני מוכן, ואם יש איזשהו מענק, אני מגיש את זה".

משרד החקלאות בתגובה: "לאחר פרסום הקול הקורא התקבלו פניות במחוזות המשרד בבקשה להארכת מועד להגשת בקשות. לאור בקשות אלו, הוארך המועד האחרון להגשת בקשות למחוזות משרד החקלאות ל-7.1.10, והמועד האחרון להגשת תוכניות לרשות המים הוארך גם הוא ל-28.1.10. לאחר הארכה זו לא התקבלו במשרד החקלאות בקשות נוספות להארכת מועד ההגשה.

"במסגרת הקול הקורא הוגשו 57 בקשות, מהן 9 נפסלו בשל אי עמידת המבקשים בתנאי הסף. מתוך 48 הבקשות שעמדו בתנאי הסף, 17 הגישו במועד תכניות לשיפוט מקצועי ברשות המים. 10 תכניות שהוגשו על ידי צרכנים ממעלה יוסף, אושרו מקצועית על ידי רשות המים. 7 התכניות הנותרות, טרם אושרו ברשות המים מסיבות מקצועיות, אך הן ממשיכות להיות מטופלות על ידי רשות המים ונשמר גם להן תקציב עד לאישורן, ככל שתאושרנה".

שמחון כבר ננזף בנושא המים

ב-2001 התריע מבקר המדינה דאז, אליעזר גולדברג, בפני שר החקלאות שמחון שלא יעסוק בענייני מכסות המים הקשורות למשקים של בני משפחתו.

כשנה אחר כך, ב-2002, פתח משרד החקלאות במהלך לשיפור הקצאות המים למושבים במעלה יוסף. עוד שנה חלפה, והמבקר בדק את ההקצאות הללו וקבע כי שמחון היה מעורב בתוכנית להקצאת מכסות מים למושבי מעלה יוסף. בדוח נאמר שבמסגרת זו קיבלו היישובים מכסה נוספת וחריגה, של 15 מיליון קוב מים שפירים, כ-80% מעל המכסה שהגיעה להם. בדוח שפורסם הדגיש גולדברג ששמחון עשה זאת למרות ההתרעה המפורשת שקיבל.

שמחון ענה למבקר שאין לו אינטרס במכסת מים, כי היא אינה רשומה על-שמו אלא על-שם אמו (שמחון הוא בן ממשיך היורש את נחלת האם). לדבריו מדובר ב"תיקון של קיפוח מתמשך", והוסיף כי שטחי המטעים במשק של אמו ואחיו מצומצמים, והם בכלל נמסרו לעיבוד לאחרים.

גולדברג לא התרשם מההסבר וסיכם את הדוח כך: "לדעת משרד מבקר המדינה, גם אם קרוביו של ח"כ שמחון אינם מעבדים בעצמם את המטעים, המכסה היא בעלת ערך כלכלי עבורם. אף כי ערך ההטבה הנוגעת ישירות לשר ולבני משפחתו אינו רב, היה עליו, ולו מפאת מראית העין, להדיר עצמו כליל אף ממעורבות כמו זו שתוארה בתהליך קבלת ההחלטה".

גולדברג דרש בדוח שמשרד החקלאות יתקן את המכסה המעוותת. עד היום אפילו לא התקיים במשרד דיון על הדוח, והנחיית מבקר המדינה לא בוצעה.

מלשכת שמחון נמסר: "לעניין דוח מבקר המדינה מ-2004, ההחלטה בעניין מכסות המים התקבלה על-ידי הרשות לתכנון לפני מספר שנים. הרשות קיבלה החלטות דומות בנוגע לאזורים נוספים בארץ, בהם נדרש תיקון בהקצאת המכסות.

"מכסת המים שאושרה למעלה יוסף תואמת את הפרוגרמה המקובלת באזור, ללא כל תוספת. בעת הקמת היישובים לא נקבעה להם מכסה, שכן הם סווגו ככפרי עבודה. לאחר שהפכו למושבים לכל דבר, נקבעה להם מכסת מים כמקובל בשאר מושבי האזור. למבקר המדינה נמסר לאחר פרסום הדוח כי ההקצאה נעשתה בהתאם לכללים ואין בה כל חריגה, וממילא לא נדרש תיקון".

תגובה - שלום שמחון: "לא הייתי שותף להחלטות בנושא"

מלשכת שר החקלאות שלום שמחון נמסר כי השר מעולם לא השתתף בישיבת הוועדה הבין-משרדית שעוסקת ביישובים הזכאים לתמיכה במסגרת הסכם המים (ועדת השמונה), ולא היה שותף להחלטות אילו יישובים יקבלו את התמיכה.

"באשר לטיפול בענייני המים על-ידי מר אבי וקנין", מסר שמחון, "כספי התמיכה מוענקים ליישובים ולא לקבלן המבצע. כל יישוב רשאי לבחור את הקבלן המבצע ולהתקשר עמו. למשרד החקלאות אין כל נגיעה באשר לקבלן הנבחר והוא אינו עוסק בכך. הבקשה לתמיכה מוגשת על-ידי כל יישוב, נשפטת ונבחנת מקצועית על-ידי רשות המים, והתשלום ניתן ליישוב, לא לקבלן, לאחר הצגת קבלות ביצוע. לפיכך, אין כל שינוי במדיניות המשרד או באופן שבו אנו פועלים בנושא של משקי מים. כאמור, המשרד לא עבד ישירות מול הקבלן, כי אם מול היישוב עצמו".

מרשות המים נמסר כי שמעו שם על תופעת הקבלנים במשקי המים בחקלאות, אבל מבחינת הרשות הקבלנים הללו "שקופים" שכן הרישיון ניתן לאגודה, וההתקשרות של הרשות היא אך ורק עם האגודה. עם זאת, ברשות המים מברכים על כל תהליך שיביא לייעול משקי המים בחקלאות.

חברת מקורות ממשיכה לשלוח את חשבונות המים לאגודות ביישובים שבהם וקנין מתפקד כקבלן. לעומת זה, את ההמחאות בגין החשבונות מקורות מקבלת מפסגת הגליל של וקנין. באקט של זהירות, הודיעה מקורות ליישובים הללו כי אם יהיו חובות, מקורות רואה רק את האגודה כחייבת. מחברת מקורות נמסר: "מקורות ממשיכה להתנהל מול האגודות עצמן גם אם הביצוע הועבר לקבלן, כך שאין לעניין השפעה ורלבנטיות".